X
טל לאור

שקיעה בפאלו אלטו - מכתב לחברי היקר שלא רוצה לחזור לחיות בישראל

06/12/11   |   382 תגובות

 "טלי את לא יודעת איזו רשימה ארוכה של סיבות יש לי לא לחזור לארץ".

כך פחות או יותר, נפתחה שיחת הטלפון האחרונה שלי עם רני.
רני הוא ידיד נעוריי, איפשהו בין אח לחבר נפש, שפגש את חיי ברעננה של תחילת שנות ה -90.
בחור יפה תואר ולב, ספורטאי ושחיין מצטיין בנערותו, שכלו רב, חריף וישר ועוד רבות הן מעלותיו הטובות. כדי להשלים את הרצף אכתוב גם כי את שירותו הצבאי עשה באחת הסיירות המובחרות בצה"ל ולאחר טיול בדר' אמריקה חזר ולמד ב-'טכניון' הנדסה. לא חשוב איזה.
קצת אחרי שהכרתי לו את אשתו לעתיד, התחתנו ונסעו שניהם ללמוד לתואר שני בארה"ב. התואר הסתיים לו דיי מזמן, בינתיים עברו כבר לחוף המערבי, עובדים בחברת היי-טק גדולה בעמק הסיליקון, בית מרווח, נוף יפה ורכב גדול ונוח. לא מזמן גם נולדה לה תינוקת חמודה ופעלתנית.  

השיחה הזו הייתה אמורה להיות שיחת התעדכנות בין חברים טובים, במיוחד אחרי שלא דברנו זמן רב ובעיקר לקראת בואו הקרוב לארץ, בסוף חודש דצמבר, מתי שמתחילה עונת החופשים בארה"ב.
האמת שהיא התחילה כך, 'סמול טוק מושלמת' על ההוא ועל ההיא ומהר מאוד התגלגלה לשיחת "חיינו לאן".

רני, שלאורחות חייו שותפות משפחות ישראליות רבות בחו"ל, מדבר איתי על איכות החיים. איכות חיים שאין כמוה שם. אבל מה היא איכות חיים בלי משפחה קרובה? בלי חברים טובים שמכירים אותך מהזבל? כמו שאומרים.
נכון, זה לא אותו דבר. וזה קשה. אבל "יש לנו מזל ואנחנו באים לבקר פה וגם המשפחות באות אלינו". וחברים - אז חברי ילדות זה באמת חסר אבל יש גם כאן, "את לא מבינה איזו חבר'ה יש פה, חבל על הזמן. מלח ופלפל הארץ". ואיזה חינוך מעולה! "בתי ספר ציבוריים מצוינים.. וכיתות קטנות. כל מורה עם מאסטר. ואנשים נעימים, לא יורדים לך לחיים." ומילואים - אין מילואים. "אחרי שטחנתי כל כך הרבה אימונים וקווים.. "זה לא חסר לי, תאמיני לי". אני מאמינה לו. פשוט טוב לו. טוב לו שם והוא לא מתנצל על זה.
"עזבי, עוד נרחיב על זה שאגיע לארץ וניפגש.." הוא אמר לי.

השיחה הזו השאירה אותי עם צער גדול.
ולמה צער גדול? הרי בסוף השיחה הוא אמר לי "שורה תחתונה טלי, אנחנו נחזור לארץ עוד שנה-שנתיים, אבל זה לא יהיה בלב שלם. אם זה היה תלוי בי, לא הייתי חוזר".
רני לא רוצה לחיות כאן. הוא יחזור כי כנראה אין לו ברירה ויש סיבות ויש לחצים מבית שעושים את שלהם וגם הגיוניים בעיניו.
אבל הוא לא מעוניין לחיות כאן. לא מתגעגע. לא רוצה.
בשיחה האחרונה הרגשתי כמה הנושא הזה בנשמתו. כאילו הוא מנהל איתי מאבק הסברתי עיקש להוכחת צדקתו, תוך ניסיון חילוץ לגיטימציה מצדי.
ואני - אני הרי בכלל לא שופטת אותו.. או ככה אני חושבת לפחות. הרי מזמן כבר הבנתי שבאמת אפשר לאהוב את המדינה שלנו מרחוק ואפילו לתרום ולעשות למענה לא פחות מאשר מפה.
 ו- וואלה, שכל אחד יחיה את חייו היכן שטוב לו ושמח ונעים ואיפה שהוא אוהב. באמת. לא מכריחים אף אחד. (רק שלא יתערבו לי פה ויעבירו ביקורת השכם וערב כן?! - אבל זה כבר פרק אחר)

אז למה כל כך הייתה קשה לי השיחה הזו עם רני?
אולי כי פתאום הרגשתי שהוא פשוט כבר לא אוהב.
וזה תמיד עצוב.

תגובות

עד כה: 382 תגובות ב-173 דיונים

הוספת תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר

אין לפרסם באתר nrg תגובות המפירות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות גזעניות, תגובות המוציאות לשון הרע, תגובות בעלות אופי מיני, תגובות המעודדות לביצוע הסתה, תגובות הפוגעות בפרטיות, תגובות הפוגעות ברגשות הציבור ותגובות המפירות זכויות קניין רוחני. למען הסר ספק, הנושא באחריות הבלעדית לתוכן התגובה המפורסמת הוא כותב התגובה, ואתר nrg שומר לעצמו את הזכות שלא לפרסם את התגובה ו/או חלקה ו/או למחוק תגובות שפורסמו וכן למסור את פרטי כותב התגובה בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של האתר

סגור
מעדכן תגובות...
1 2 3 4 5  
עד כה: 382 תגובות ב-173 דיונים

כתוב מייל לטל טל לאור

עיתונאית ודוקטורנטית למשפטים ותקשורת באוניברסיטת בר אילן. מרצה במרכז הבנתחומי בהרצליה. מיוזמות "מכתב הקצינות" במבצע עמוד ענן. שרתה כקצינה בנח"ל, לשעבר דוברת משלחת ישראל באו"ם.