X
טל לאור

על הניסים ועל העצמאות...

24/04/12   |   34 תגובות
מתוך קטגוריות:   יום הזיכרון   יום העצמאות

טקס 1:
 

בין יתר המשפטים אשר נשמעו בתקשורת עם פרסום האסון בהר הרצל, עת נעשו ההכנות לטקס הדלקת המשואות הקרב ובא, בלט בעיקר המשפט הבא: "קרה פה נס גדול.. זה יכול היה להיות אסון המוני".
המשפט האומלל הזה, אשר נאמר מפי שרים, חברי כנסת ונבחרי ציבור וגם מעדי ראייה ועיתונאים, מאפיין הסתכלות מעוותת מאוד.
ההשקפה הזו, האופטימית לכאורה, היא כל כך ישראלית בהווייתה ויש בה מעין ניסיון רופס לנחם. לא את האבלים, אלא לנחם בעיקר את עצמינו. בנוסף, אמירות מעין אלו מביאות לסוג של "הקטנה" פסיכולוגית של מה שארע.
ואמנם, האם בכל פעם שקורה אסון או מחדל ציבורי ובו נפגעים, אנו צריכים להתעודד כי היה להיות גרוע הרבה יותר?
הרי כבר ספר איוב למדנו, כי תמיד יכול להיות רע וקשה הרבה יותר וזו היא דרכו של עולם, אך אין הדבר פירושו כי אנו צריכים להסתפק בכך.

הרי גם לפני 15 שנים בדיוק, ב - "אסון המכביה" בו נהרגו ארבעה ספורטאים עקב תכנון ובינוי כושל של גשר, נשמעו אותם קולות המרגיעים כי הדבר היה יכול להיגמר באסון גדול הרבה יותר.
ובכן, גבירותי ורבותיי קרה פה אסון גדול. צעירה, קצינה בצה"ל שכל עתידה לפניה נהרגה עקב כשלים בטיחותיים וכפי הנראה גם מנהלתיים. רבים נפצעו באירוע הזה, פיסית ונפשית.
גם אם נכון הדבר וברור- העובדה שיכלו להיפגע רבים יותר אינה רלוונטית להיות האירוע מחדל קשה ומיותר ואינה במפורש מקור להרגעה לאומית.

טקס 2:

בשנה שעברה במהלך טקס הדלקת המשואות , התפרצו לפתע אל הבמה המרכזית יואל שליט וחברתו אז (וארוסתו כיום) יערה וינקלר, כאשר הם נושאים שלטים וצועקים בקריאה לשחרור האח גלעד משבי החמאס. גלעד שליט שוחרר כאמור מספר חודשים לאחר מכן.
האקט הזה גרר דיון ציבורי נרחב ויו"ר הכנסת רובי ריבלין (אשר זהו כמובן גם חגו האישי כיקיר האומה והנואם המרכזי בטקס) יצא אז נגד ההתפרצות 'הגסה' ועל הפגיעה בקדושת הטקס.
גם השנה דואג ריבלין להגן על הטקס היקר מכל, פן חלילה יבוטל ("לצד האבל, עוצמתה של ישראל חייבת להראות..") וזאת שבוע לאחר שארע במקום אסון כואב.

מעניין אם מארגני האירוע לוקחים בחשבון כי גם השנה יתפרצו מפגינים אל הבמה במחאה על עוולות רבות אשר מתרחשות במדינתו ואינן זוכות לתשומת לב ציבורית מספקת ו/או על עצם עריכת הטקס במקומו ובמתכונתו הרגילה, חרף הנסיבות הקשות השנה.


פיוט ליום הזיכרון

הפיוט "ונתתה תוקף" המיוחס לרבי אמנון ממגנצא, מזוהה בדרך כלל עם יום הכיפורים ותפילות ראש השנה. 
הטקסט המרגש הזה, הולחן לפני שני עשורים לערך, על ידי יאיר רוזנבלום ז"ל והוקדש לזכרם של 11 חללי קיבוץ בית השיטה, אשר נפלו במלחמת יום הכיפורים. 
כילדים, נהגו הוריי לקחת אותנו צפונה, לשמוע את חנוך אלבלק (מהגבעתרון) מבצע את השיר בערביי שירה בעמק לתחושת צמרמורת של הנוכחים.

" ונתנה תוקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום
ובו תנשא מלכותך ויכון בחסד כסאך
ותשב עליו באמת
ותשב עליו באמת.

אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח ויודע ועד
וכותב וחותם וסופר ומונה
ותזכור כל הנשכחות ותפתח ספר הזכרונות
ומאליו יקרא, וחותם יד כל אדם בו

ובשופר גדול יתקע, וקול דממה דקה ישמע
ומלאכים יחפזון, וחיל ורעדה יאחזון
ויאמרו: הנה יום הדין לפקד על צבא-מרום בדין
כי לא יזכו בעיניך בדין

וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון
כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו
כן תעביר ותספר ותמנה ותפקד נפש כל חי
ותחתוך קצבה לכל בריה, ותכתב את גזר דינם 
 "

תגובות

עד כה: 34 תגובות ב-26 דיונים

הוספת תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר

אין לפרסם באתר nrg תגובות המפירות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות גזעניות, תגובות המוציאות לשון הרע, תגובות בעלות אופי מיני, תגובות המעודדות לביצוע הסתה, תגובות הפוגעות בפרטיות, תגובות הפוגעות ברגשות הציבור ותגובות המפירות זכויות קניין רוחני. למען הסר ספק, הנושא באחריות הבלעדית לתוכן התגובה המפורסמת הוא כותב התגובה, ואתר nrg שומר לעצמו את הזכות שלא לפרסם את התגובה ו/או חלקה ו/או למחוק תגובות שפורסמו וכן למסור את פרטי כותב התגובה בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של האתר

סגור
מעדכן תגובות...
1
עד כה: 34 תגובות ב-26 דיונים

כתוב מייל לטל טל לאור

עיתונאית ודוקטורנטית למשפטים ותקשורת באוניברסיטת בר אילן. מרצה במרכז הבנתחומי בהרצליה. מיוזמות "מכתב הקצינות". שרתה כקצינה בנח"ל, לשעבר דוברת משלחת ישראל באו"ם. גרה במושב, נולדה בתל אביב וחולמת על ירושלים. מכורה לקקאו אבל חושבת שאין כמו מים