X
חיים איסרוביץ

סכנה ברורה ומיידית: איראן? תסתכלו על הגרעין של פקיסטן....

13/11/11   |   69 תגובות
מתוך קטגוריות:   פקיסטן   נשק גרעיני   טרור   איראן
תארו לעצמכם מדינה מוסלמית עם נשק גרעיני וטילים שמסוגלים להגיע לטווח של אלפי קילומטרים, מדינה עם אויבת מושבעת שגם לה יש יכולת גרעינית, מדינה עם קשרים לארגוני טרור. התשובה הראשונה שעולה בראש היא איראן גרעינית, תסריט האימה שבימים אלה עובר בראשם של מקבלי החלטות בישראל, בעולם הערבי ובמערב. אבל אם תסתכלו במפה עוד קצת מזרחה, מעבר לגבול האיראני, תוכלו לראות את פקיסטן, מדינה שבה המציאות הזו כבר מתקיימת ואולי אף עלולה להסלים.

 

את תוכנית הגרעין שלה החלה פקיסטן עוד בשנות השבעים בתגובה לפרויקט האטום של הודו השכנה, המדינה שעמה כבר היו לה שלוש מלחמות עקובות מדם. רק במאי 1998 הצטרפה פקיסטן באופן רשמי למועדון הגרעין עם ניסוי מוצהר ראשון, אבל כמו הודו (וישראל), גם היא עדיין לא הצטרפה לאמנה הבינלאומית למניעת הפצה (NPT).

 

במקביל, פקיסטן גם שוקדת כל הזמן על פיתוח אמצעי שיגור, בעיקר טילים בליסטיים וטילי שיוט שמסוגלים לשאת ראשי קרב גרעיניים, כאשר על פי דוחות מחקר עדכניים נרשמה האצה בקצב הפיתוח. הטילים הבולטים ביותר הם הגאורי לטווח של 1,300 ק"מ (מבוסס על הטיל הצפון קוריאני שהיווה בסיס גם לשיהאב 3), הגאורי-2 לטווח של 2,000 ק"מ והשאהין-2 עם טווח של לפחות 2,500 ק"מ (נתון שכבר מכניס את ישראל לטווח).

 

לכן, אפשר להבין כי פקיסטן היא מדינה בעלת יכולות שבהחלט לא כדאי לזלזל בהן. אבל על אף שלא נעשה כל שימוש בכל הארסנל האדיר שבידיה, ותודה לאל על כך, אי אפשר להיות רגועים - פקיסטן בהחלט מספקת לא מעט סיבות לדאגה.

 

קודם כל, הטרור האיסלאמי. מאז 2007 הפכה פקיסטן לאחד משדות הקטל העיקריים של ארגוני הג'יהאד העולמי - כמעט מדי יום מתרחש פיגוע התאבדות שקוטל את חייהם של אזרחים וחיילים, ולא רק באזורי הספר אלא גם בערים המרכזיות. הצבא אמנם מנהל לחימה עקובה מדם נגד הקיצונים האיסלאמים לאורך הגבול עם אפגניסטן, אבל עד כה ללא הצלחה משכנעת ובאזורים השבטיים האלה ממשיכים הטאליבן ואל-קאעידה להפעיל מחנות אימונים ולבצע פיגועים. זו אחת הסיבות העיקריות לכך שהאמריקאים נאלצים לבצע משימות הפצצה של מטוסים ללא טייס נגד יעדי הטרור בתוך פקיסטן.

 

עבור פקיסטן, מדובר למעשה במצב של הגולם קם על יוצרו. סוכנות ISI, שירות הביון הפקיסטני רב העוצמה והידוע לשמצה, היא למעשה מי שסייעה לתנועת הטאליבן לתפוס את השלטון באפגניסטן לפני 15 שנה וטיפחה ארגונים קיצוניים שמטרתם העיקרית הייתה לתקוף מטרות בהודו מבלי לאלץ את איסלאמבאד לקחת אחריות על כך באופן רשמי.

 

גם כיום, טוענים מומחי מודיעין, ממשיכים גורמים בסוכנות הביון לשתף פעולה עם ארגונים קיצוניים, שחלקם מעורבים בהרג חיילי נאט"ו באפגניסטן ובפיגועים בתוך הודו. ואסור לשכוח איך אחרי שנים של הכחשות, התגלה כי אוסמה בן לאדן מסתתר במרחק של קילומטרים ספורים בלבד מהאקדמיה הצבאית הראשית של פקיסטן.

שיגור של טיל שיוט בעל יכולת גרעינית (צילום: EPA)


היחידות האמריקאיות כבר מוכנות

 

אבל בעיני רבים מהקיצונים האיסלאמים, כיום מוסדות השלטון של פקיסטן, ובמיוחד הסמלים הביטחוניים, הם מטרה לגיטימית בשל שיתוף הפעולה עם האמריקאים. עבורם, הפלת השלטון באיסלאמבאד והשתלטות על מאגרי הגרעין של המדינה הם הפרסים הגדולים. אם מישהו חשב על אחמדינג'אד או חמינאי עם פצצה, כדאי שידמיין מה יקרה אם טרוריסט איסלאמי שלא אכפת לו לקחת את חייהם של מיליונים אתו בשביל 72 בתולות בגן עדן יחזיק בכפתור האדום או יתפוצץ עם מזוודה גרעינית בלב עיר בירה (ובשביל זה צריך רק כמה קילוגרמים של חומר רדיואקטיבי).

 

בפקיסטן טוענים כי מדובר בתסריט שלא יכול להתגשם מאחר שכל המתקנים שמורים ברמה הגבוהה ביותר בעולם ולכן אין לקיצונים ולו אפשרות קלושה להשתלט על הנשק הגרעיני. הם גם הכריזו בשבוע שעבר כי הם מאמנים עוד 8,000 מאבטחים מיומנים כדי להגביר את ביטחונם של המאגרים האסטרטגיים, וכי כל אותם מאבטחים עוברים בדיקות מקיפות כדי להבטיח שאינם קשורים לארגונים קיצוניים.

 

ההודעה על המאבטחים החדשים הגיעה בתגובה למאמר שעורר את זעמן של הרשויות באיסלאמבאד. תחקיר מקיף של העיתונאים ג'פרי גולדברג ומרק אמבינדר, שפורסם במגזין אטלנטיק ובנשיונל ז'ורנל תחת הכותרת "בת ברית מהגיהינום", בוחן לעומק את הסכנה הגרעינית מכיוון פקיסטן. השניים מתארים כיצד רכיבים גרעיניים מוסעים בשיירות אזרחיות, לא ממש מאובטחות, בכבישי המדינה ויכולות ליפול קורבן למארבים, או כיצד מתקשים כוחות הביטחון להדוף מתקפות של עשרות מחבלים על בסיסי צבא, שבחלקם אף מאוכסנים ראשי קרב גרעיניים.

 

למרות ההבטחות הפקיסטניות כי הכל בסדר, בארצות הברית לא יושבים רגועים. אחרי שהממשל האמריקאי השקיע מיליוני על מיליוני דולרים בסיוע לפקיסטן במטרה לאבטח את המתקנים, מגלים גולדברג ואמבינדר כי בוושינגטון יש גם היערכות לקראת התסריט הגרוע. על פי המאמר, יחידות מיוחדות - ובראשן כוח דלתא וצוות שש של יחידת אריות הים - כבר מתאמנות על חדירה לאתרים גרעיניים כדי לאתר את החומרים המסוכנים ולפנות אותם בעת מתן פקודה, או אפילו להשמיד אותם מבלי להביא לפיצוץ. על פי המאמר, בפני המתכננים הצבאיים יש רק שתי תוכניות אחרות שמשתוות בחשיבותן לפקיסטן: התקפה על איראן ועימות עם סין.

מפגינים פקיסטנים עם דגם של טיל (צילום: EPA)



עניין של ביקוש

 

בעיה נוספת הקשורה לגרעין הפקיסטני נוגעת לאפשרות של העברת טכנולוגיה או אפילו מתקן גרעיני לצד שלישי. אבי תוכנית האטום של פקיסטן, עבדול קאדר חאן, סיפק מסמכים שהיוו את הבסיס לתחילתם של פיתוחים גרעיניים גם באיראן, לוב, קוריאה הצפונית ואולי אף סוריה לפני שהוכנס למעצר (אבל עדיין נחשב גיבור לאומי בארצו).

 

מי יכול להבטיח כי אין כיום מדעני גרעין בעלי סימפטיה לאידיאולוגיה האיסלאמית הקיצונית שיסייעו לאותם ארגונים להחזיק בנשק יום הדין או אפילו, כמו חאן או המדענים הסובייטים בימים שאחרי נפילת ברית המועצות, יסכימו למכור ידע וציוד לכל המרבה במחיר? הרי אם איראן תחזיק בפצצה, כמה מיריבותיה העשירות במפרץ בהחלט עשויות למצוא בפקיסטן מקור להשגת יכולת גרעינית בשביל עצמן.

 

ואסור לשכוח את הסיבה העיקרית לפיתוחה של התוכנית הפקיסטנית - הודו. מתקפת הטרור במומבאי לפני שלוש שנים הובילה את שתי המדינות לסף עימות חדש על רקע הטענות כי סוכנים פקיסטנים סייעו למחבלים מלקשר אי-טויבה להוציא לפועל את הפיגוע. מאז ניסו ההנהגות לצנן מעט את המתח, ובשבוע שעבר אף נפגשו שוב ראשי הממשלות והביעו רצון הדדי לקדם את שיתוף הפעולה.

 

אבל הדרך לשלום וליציבות באזור עדיין רחוקה. פיגוע נוסף של גורמי טרור שייצאו מפקיסטן ויפגעו בהודו או במטרות הודיות במדינה אחרת עלול לגרור תגובת שרשרת שהפעם תצא משליטה ותגיע עד למלחמה. גם הצבא הפקיסטני, שיחשוש כי שיחות שלום עם הודו יחלישו אותו ופוגעות באינטרסים שלו, עלול ליצור פרובוקציה (באופן ישיר או באמצעות אחד הארגונים המקורבים אליו) שתגרום להידרדרות חדשה ואף תיתן לקצינים תירוץ מחודש לתפוס את השלטון כפי שקרה בעבר.


למה סנקציות כשאפשר לחבק?

 

כל אלה מספקים אתגרים אדירים עבור הקהילה הבינלאומית, ובמיוחד עבור ארצות הברית. בניגוד לאיראן, עליה אפשר להטיל סנקציות ולאיים בפעולה צבאית, המצב שונה בכל הנוגע לפקיסטן: מדובר בבת ברית, מדינה חיונית ביותר למאבק בטרור ולהשגת יציבות באפגניסטן ביום שאחרי הנסיגה ובעיקר מדינה שכבר מחזיקה ביכולת גרעינית.

 

בממשל האמריקאי יודעים כי בהנהגה הפקיסטנית משחקים לעתים משחק כפול - נלחמים בטרור אבל מסייעים לו בעקיפין - וזו גם הסיבה שארצות הברית נאלצה להפר את הריבונות ולחסל בעצמה את בן לאדן. 

 

אבל השאלה היא אם בוושינגטון ישתמשו רק בגזרים (של סיוע במיליארדי דולרים) או שיחליטו גם להניף את המקל מעל מנהיגי איסלאמבאד ולבצע עוד פעולות עצמאיות בשטח פקיסטן, גם במחיר של עימות ישיר שהשלכותיו עלולות להיות חמורות ונרחבות. 

 

כמו שנראה כרגע, וזו גם המסקנה שעולה מהמאמר של גולדברג ואמבינדר, בממשל האמריקאי מעדיפים את הגישה המחבקת. אבל הסכנה היא שהם עלולים להתעורר במיטה ולגלות לצדם שטן לא קטן בדמות ארגון טרור עם מתקן גרעיני.

תגובות

עד כה: 69 תגובות ב-34 דיונים

הוספת תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר

אין לפרסם באתר nrg תגובות המפירות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות גזעניות, תגובות המוציאות לשון הרע, תגובות בעלות אופי מיני, תגובות המעודדות לביצוע הסתה, תגובות הפוגעות בפרטיות, תגובות הפוגעות ברגשות הציבור ותגובות המפירות זכויות קניין רוחני. למען הסר ספק, הנושא באחריות הבלעדית לתוכן התגובה המפורסמת הוא כותב התגובה, ואתר nrg שומר לעצמו את הזכות שלא לפרסם את התגובה ו/או חלקה ו/או למחוק תגובות שפורסמו וכן למסור את פרטי כותב התגובה בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של האתר

סגור
מעדכן תגובות...
1
עד כה: 69 תגובות ב-34 דיונים

כתוב מייל לחיים חיים איסרוביץ

עורך חדשות החוץ של nrg מעריב. דוקטורנט לחקר הטרור (עושה את התואר באוניברסיטה ולא במתקן מעצר ביטחוני)

בחזרה לבלוג של חיים איסרוביץ  |  RSS RSS

  • תגובות אחרונות