האוזן המוזיקלית של המשורר דוד ברבי מקשיבה למקצב המילים המוקלדות בין כיסא הבגרות לערסל הילדות. מה שעבר עליו הוא כזיכרון צרוב בתודעה של עין ילד למול בינת ההווה. יפה ההתבוננות במרחקי זמן מנוף השמיעה והראייה של חוויה שאדם נושא אותה במסילת חייו. זאת כשרכבת שנותיו עוצרת בתחנת ביניים ואוספת חוויות לקרונות המשא, כשהיעד הוא בעצם רצון לשנות את העבר בממד חמישי שעדיין לא הומצא, אולי כמו חזרה לעתיד בסרט הדמיון של שעון הזמן.
"מדינה קטנה מנתקת/ טיסות פנים./ כמו סניף משרד ממשלתי/ קיוסק בודד מאכיל/ מעטים/ כותרת מתנוססת: 'ברוכים הבאים מאילת'/ עיר אחרת/ עיר רחוקה/ חו"ל חפוז/ קצה של מדינה/ מקום לברוח בעת צרה/ והיא חוזרת משם/ רוויית געגוע./ מנסה להסביר לעצמה/ על מה הייתה/ כל המהומה".
.jpg)
עטיפת הספר בהוצאת "עמדה"
העטיפה על בסיס עבודה של צופית ברבי
העין המתבוננת של דוד ברבי פותחת לפנינו זום של מצלמת רחף ממטוס מקומי. מתחת לענני ישראל, נשקפת מעיגול החלון בהמראה, עיר שבקצה הדרומי במפת הדרכים שלנו. עיר שהייתה 'סניף משנה' של המדינה, שבראשית ימיה הייתה מין מערב פרוע שאליו הוגלו תושבים לא רצויים ממדינת תל אביב למדבר הים המכושף, ועיירת נופש בטעם של "קיוסק בודד מאכיל מעטים". מקום שיש בו מתחושת חוץ לארץ, מקום לברוח אליו מטילים מאיימים ומטרדות היומיום. עד לנחיתה בתוך הכרך הגדול בחמישים דקות תחת סרגל הרקיע, אורזים כמו במזוודה מתקפלת מה שהשארנו באילת וחוזרים למציאות המטורפת מרחק אווירי. כמו אישה שנסה אל השקט, וחוזרת אל לב המהומה, ונותנת לעצמה דין וחשבון - על מה בעצם הייתה כל הבריחה הזאת.
"ערבוב מחשבות מבליח/ אספרסו כפול לחִכי/ יערב/ שומע שפה מוכרת/ קרובה לשפת אמי/ ילדותי דבוקה בצלילים/ ילדות הומוגנית./ זוכר את הדמויות/ אלה שבאות בבוקר/ אל השדות/ עכשיו אני בשדותיהם/ מחפש את אבי".
המוח הצורב דיסקים של ילדות מכפיל את עוצמותיו, כאשר במפגש אקראי חושף ברבי את שורש הולדתו במושב. הוא מתאר שדות, שפה שינק מאמו, צלילים אוריינטליים של ילדות בפלחה, שחרית של זריחה, אישה קוצרת בדמעה, איש חולב באצבעותיו ומוביל כדי חלב לא מפוסטר מרפת משפחתית על עגלה רתומה לסוס, אל נקודת האיסוף בפתאי הגבעה ממול. משורר אינו שוכח מאין גבעול הפך לפרח. הוא שומר את צלליות הנשים הנכפפות אל האדמה וקוטפות את הבשל אל תיבת העץ של תנובה אקספורט. עכשיו כשהוא בוגר בשדה הכֹה מוכר לו, הוא מחפש את אהבת אביו שעלה בסערה לשמים בעגלת חלב חייו. כמה געגוע הוא נושא על גבו שרק גדר חוצצת בינו לבין השדה שהיה פעם של ילדותו.
פורסם לראשונה בעִתון 77
בעריכת עמית ישראלי-גלעד ומיכאל בסר
.jpg)
שמונה שירים חדשים של דוד ברבי: שירי נוף, משפחה, מצב אישי וגם אחד פוליטי.
עֵץ הַצֶּאֱלוֹן חֵלֶק ב'
הוּא מֵת וְזֶה סוֹפִי וַאֲנִי שָׂמֵח שֶׁזֶּה לֹא בִּגְלָלִי וְעָצוּב שֶׁזֶּה קוֹרֶה
הַפַּעַם זֶה סוֹפִי וְלֹא תַּעֲזֹר לוֹ קִרְבָתוֹ לָרָקִיעַ
הַקַּיִץ בְּשִׂיאוֹ וְהוּא צָבוּעַ בְּחוּם
הַיּוֹנִים הֵן הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁיָּדְעוּ כְּמוֹ עִם הַתֵּבָה וְאֵין לָהֶן עָלֶה לְהָבִיא
צִפֳּרִים שֶׁחוֹלְפוֹת מֵעַל מְגַלּוֹת אוֹתוֹ
מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה
יְקוֹשְׁשׁוּ לָהֶן פֵּאָה וְלֶקֶט לִבְנוֹת אֶת קִנָּן
עַד יַשְׁאִירוּ אוֹתוֹ כְּמוֹ תַּרְנְגּוֹל מָרוּט
מֶרְחַק נְגִיעָה
בֵּיצַת הַיָּרֵחַ
תִּפְקַח עָלֵינוּ עַיִן
תְּפַזֵּר אֶת צִבְעֵי
הַלַּיְלָה
בְּמֶרְחַק נְגִיעָה
הַיּוֹם אֲנִי מְקַמֵּץ
מִלּוֹתַי
כְּרַעַד שְׁרִיר
זִכָּרוֹן
מִתְחַמֵּק מִשִּׁכְחָה
אִמָּא יְשֵׁנָה
שׁוֹתֶה כּוֹס רוֹזֶטָה אוֹתוֹ הַטַּעַם
מֵהַיָּמִים שֶׁל הַבְּרִיתוֹת
חֲסֵרָה הַטּוֹרְט הַזְהֻבָּה מִבֵּיצִים
שֶׁלֹּא עָבְרוּ תַחַת כַּף יָדוֹ שֶׁל הַדֹּב יוֹסֵף
וְאִמִּי סוֹגֶרֶת עַפְעַפֶּיהָ
מַשְׁאִירָה פִּתְחֵי אֲוִיר
לִנְשִׁימוֹתֶיהָ
בְּטִפְּשׁוּתִי שׁוֹאֵל אוֹתָהּ: "אַתְּ יְשֵׁנָה?"
גַּם בְּלִי בְּלִי מִלִּים
הַיּוֹם לֹא תְּסַפֵּר לִי עַל אַבָּא
אִמָּא
מְהַדֶּקֶת בְּפִיהָ אֶת
סִימָנֵי הַנְּשִׁיכָה
בְּכִוּוּץ שֶׁל מַחְשָׁבָה
רוֹקַחַת אֶת תְּרוּפַת
הַפֶּלֶא
לְנִצְחוֹן
הַגּוּף
המשורר, הפזמונאי והמלחין - דוד ברבי
צילום: יגאל יששכרוב
וָאדִי
לֹא נָזִיר אֲנִי וְלָמָּה
הִשְׁתַּתַּקְתִּי
נִסְגְּרוּ מַעְיוֹנוֹתַי
וְנֶאֱלַמְתִּי לְתוֹכִי.
סַף הַכְּאֵב
כְּשֶׁמַּרְגִּישׁ אֲנִי
אֶת הַמִּלִּים בּוֹעֲטוֹת
בְּבִטְנִי
מֵבִין שֶׁהִגַּעְתִּי
לְסַף הַכְּאֵב
הָאָסוּר
מֵבִין אֲנִי שֶׁאִם
חֲפֵץ חַיִּים
כְּמוֹ עֵץ הַדַּעַת
אַשְׁלִיךְ אֶת הַפְּרִי
וְאָשׁוּב הֱיוֹת
כְּכָל הָאָדָם
סוּג שֶׁל שְׁקִיעָה
יַעַר הוּא תָּמִיד בְּסוּג
שֶׁל שְׁקִיעָה
קַוֵּי אוֹר חֲזָקִים
מַבְקִיעִים
וְהֵם גּוֹלְשִׁים
בְּגוֹנֵי אוֹר
חִוְרִים
לוֹטְפִים עֵצִים
גֵּאִים
לֹא יַשְׁפִּילוּ רֹאשָׁם
לִרְאוֹת
חֹשֶׁךְ צַמַּרְתָּם
קַו הַתֶּפֶר
תֶּפֶר הָעוֹר שֶׁלֹּא הִגְלִיד
תֶּפֶר חִבּוּרֵי הַמִּלִּים שֶׁנִּכְתְּבוּ
וַעֲדַיִן לֹא נִלְמְדוּ
הַקַּו הַיָּרוֹק שֶּׁהָפַךְ לְאָדֹם
בְּכֹחַ עַצְמוֹ מֻנָּע הוּא עַל
קַו דִּמְיוֹנִי
בְּכֹחַ כְּסִילוּתֵנוּ נְמָלְּאוֹ
בְּסֶלַע קִיּוּמֵנוּ
בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר
אין לפרסם באתר nrg תגובות המפירות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות גזעניות, תגובות המוציאות לשון הרע, תגובות בעלות אופי מיני, תגובות המעודדות לביצוע הסתה, תגובות הפוגעות בפרטיות, תגובות הפוגעות ברגשות הציבור ותגובות המפירות זכויות קניין רוחני. למען הסר ספק, הנושא באחריות הבלעדית לתוכן התגובה המפורסמת הוא כותב התגובה, ואתר nrg שומר לעצמו את הזכות שלא לפרסם את התגובה ו/או חלקה ו/או למחוק תגובות שפורסמו וכן למסור את פרטי כותב התגובה בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של האתר
סגוראוזן גאולה , 26/07/11 22:25
עפרה קליגר , 25/07/11 18:00
כוכב צומח , 24/07/11 21:54
ליאורה , 23/07/11 18:46
שגב ניצה , 23/07/11 14:28
מאיה זילברמן , 22/07/11 16:20
עופר , 22/07/11 08:16
כהן רחל , 21/07/11 18:27
מאהב של אמיר אור , 21/07/11 16:04
אוה מורסיאנו , 21/07/11 15:54
דודו עפרון , 21/07/11 14:43
ספר השירים של דוד ברבי "חוויה מתקנת"
ד"ר ענת קריצמן , 21/07/11 10:45
מיכה , 21/07/11 10:23
יוסי גרנובסקי , 21/07/11 07:54
מר שם , 21/07/11 00:28
בני , 20/07/11 23:49
חניק גולן , 20/07/11 22:47
ניקול , 20/07/11 21:43
מירב מקמל , 20/07/11 18:25
שלומי חסקי , 20/07/11 17:28
שרית , 20/07/11 15:12
רונן ב , 20/07/11 12:22
גייזי צפריר , 20/07/11 10:06
אתי וליג'אני , 20/07/11 09:07
אלון , 20/07/11 08:42
מאיר , 20/07/11 02:13
ברבי דוד , 20/07/11 00:37
גרא , 20/07/11 00:01
אריה דינור , 19/07/11 23:20
חנה , 19/07/11 22:20
צדוק עלון , 19/07/11 21:38
יהודה שחל , 19/07/11 20:33
דקלה , 19/07/11 19:42
יונה מוסט , 19/07/11 18:17
רן יגיל, יליד 1968, עוסק בכתיבת סיפורת וביקורת. עורך שותף ב"עמדה" - ביטאון לספרות. משמש כמבקר ב"מעריב" ובעל טורים אישיים שם בנושאי שירה וספרות ילדים. כתב שבעה ספרים, זכה על כך במלגות ובפרסים.