מרקוס סיפוקובס

לא תנאף. בבני ברק.

02/02/12   |   68 תגובות
מתוך קטגוריות:   בגידה   חוקר פרטי   חקירות פרטיות

 

 

לא תנאף הוא אחד האיסורים החמורים בתורה. לא סתם הוא אחד מהאיסורים המוזכרים בעשרת הדברות ודוד ידע את זה טוב מאוד. הוא חיי בבני ברק, לומד בכולל ונשוי לחיה, אם לחמשת ילדיו. באחד מן הימים היא התקשרה אלי נסערת ושאלה עד כמה דיסקרטית החקירה שלי יכולה להיות. היא ביקשה שאבוא לבית הוריה, שם היא סיפרה לי שבעלה מתנהג מאוד מוזר. "אישה יודעת", היא טענה אבל מדבריה הבנתי שהאישה הזאת ידעה רק כשכבר היה מאוחר מידי.

 

היא סיפרה שלפני כשבועיים, כשכל בני המשפחה נסעו ברכב התקבלה הודעה בטלפון של דוד. "אמרת שתתקשר", הקריא אחד מבניהם את שהיה כתוב על מסך הטלפון הנייד של אביו. דוד שתק. הוא מיהר לקחת את הטלפון מהיד של בנו ומלמל איזה דבר. "מאז יושב לי משהו על העורף", היא סיפרה לי, "וזה לא עוזב אותי 24 שעות ביממה" בתור חוקר פרטי שמתמחה בבגידות אני ממש הבנתי למה היא מתכוונת. היא אמרה שניסתה להתעמת עם בעלה, כבר באותו היום כשהיו ללא הילדים, אז הוא אמר לה שהיא מדמיינת - "משוגעת שצריכה טיפול".

 

כמו שכבר למדתם להכיר. למחרת כבר עקבנו אחרי דוד. בניגוד לחקירות עסקיות, לבני זוג נבגדים אין סבלנות והם רוצים לקבל תשובות כאן ועכשיו.

 

הבוקר היה די צפוי. דוד יצא להתפלל ואנחנו אחריו. הוא חזר אל הבית, פיזר את הילדים לבתי הספר והמשיך לכולל. התייבשנו בחוץ.

 

אבל בשעות הצהריים כבר התחיל להיות מעניין. דוד יצא מהכולל ונסע לכיוון הים. הוא ירד מהרכב, צעד על הטיילת, הלך, חזר ונראה ממש משועמם ואנחנו אחריו, כשהזקנים שחשבנו, הג'קט והכובע רחב השוליים השחור נשארו ברכב. בתל אביב הם קצת יותר בולטים.

 

בגלל אותו הצורך לדעת מיד, השתדלתי לזכור לעדכן את חיה בכל דבר יוצא דופן, אבל היא לא ענתה. ניסיתי כמה פעמים בהפרשים של 20 דקות, עד שאמא שלה ענתה. היא אמרה שחיה בבית חולים לבריאות הנפש לאחר שכנראה לא עמדה לחץ הנפשי של הדבר הזה שישב לה על העורף. בבני ברק, נוסף לתחושת הבגידה, נוספת הבושה.

 

האמא התחננה שנתפוס את דוד. "זאת תהיה התרופה הכי טובה", היא אמרה ואני חשבתי שדווקא ההפך. הוא חזר לאוטו והתחיל לנסוע לכיוון תל ברוך ואני אמרתי לעידן העוקב שהנה הבינגו כבר מגיע.  אבל אחרי סיבוב קצר שם, כולו מתועד במצלמה, הוא חזר לכביש הראשי והתחיל לנסוע מהר לאיילון. עד ראשון לציון הוא לקח אותנו, לקניון הזהב. שם, יצאה בחורה מהקניון ונכנסה לרכבו של דוד והכל מתועד במצלמה. בבני ברק, רק צילום כזה יכול לגמור לאדם את הקריירה, אבל המשכנו במעקב.

 

הוא נסע לכיוון בית דגן ואנחנו התחלנו במשחק הניחושים לאיזה מקום של השכרת חדרים לפי שעה הוא הולך. אין הרבה וכמובן שצדקנו. לאחר כשעתיים הם יצאו. הוא הסיע אותה הביתה וחזר לעיר האברכים. שוב התקשרתי לחיה והאמא ענתה, היא בירכה אותי בכל הברכות הקיימות ואני רק יכול לקוות שעשר אחוז מהן יתגשמו.  

 

למחרת מסרתי לאמא את חומרי החקירה. "אני אישה דתייה, אבל בחיים לא הרגשתי כזה צורך לחבק מישהו", היא אמרה לי, "אתה ממש המציל נפשות שלנו". הבנתי ששלום בית כבר כנראה שאף אחד לא ינסה לעשות שם

 

 השמות והמקומות שונו לשמירת חיסיון לקוחותינו.

בשבוע הבא ביומנו של חוקר פרטי : מלך השכונה 


תגובות

עד כה: 68 תגובות ב-60 דיונים

הוספת תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר

אין לפרסם באתר nrg תגובות המפירות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות גזעניות, תגובות המוציאות לשון הרע, תגובות בעלות אופי מיני, תגובות המעודדות לביצוע הסתה, תגובות הפוגעות בפרטיות, תגובות הפוגעות ברגשות הציבור ותגובות המפירות זכויות קניין רוחני. למען הסר ספק, הנושא באחריות הבלעדית לתוכן התגובה המפורסמת הוא כותב התגובה, ואתר nrg שומר לעצמו את הזכות שלא לפרסם את התגובה ו/או חלקה ו/או למחוק תגובות שפורסמו וכן למסור את פרטי כותב התגובה בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של האתר

סגור
מעדכן תגובות...
1 2  
עד כה: 68 תגובות ב-60 דיונים

כתוב מייל למרקוס מרקוס סיפוקובס

מנהל במציאות חקירות פרטיות.
חוקר פרטי בעל ניסיון רב בחקירות עסקיות,כלכליות ובעיקר מעקבים אחרי בני זוג בוגדניים.