הקפיטליסט היומי

מושכים בזנב החמור: על התוכניות למיסוי "העשירים"

16/08/11   |   603 תגובות
מתוך קטגוריות:   חמור   מיסוי   עשירים   עשירונים
יש עניין אחד שעליו יש הסכמה כמעט כללית - העשירים בישראל מרוויחים המון כסף ומשלמים מעט מסים. אנשי מחאת הדיור, אנשי בנק ישראל, סוציאליסטים וכלכלנים רבים סבורים כי נטל המס בישראל נמוך מאוד, והנהנים העיקריים הם העשירים שבעשירים - אנשי המאון העליון והאלפיון העליון - המשלמים מס בשיעור (באחוזים) נמוך יותר מאחרים. בבנק ישראל רוצים לאזן את התקציב. הסוציאליסטים רוצים להזרים כסף לתוכניות רווחה. אלו כאלו מסכימים: המקור המוצדק והזמין ביותר לתמרוץ התקציב הוא הגדלת המיסוי על העשירים. הכל היה יכול להיות טוב ויפה, אלמלא זה שאי אפשר באמת להעלות את המסים. הם גבוהים מאוד כבר ממילא. (כתב: אורי רדלר)

אזהרה: המאמר שלפניכם ארוך אבל חשוב (לדעתנו, לפחות). אפשר לקרוא חלקים ממנו, אפשר לדלג אל הסוף. אפשר לקרוא בשלבים.  אין צורך להעיר על כך שהמאמר ארוך. אנחנו כבר יודעים את זה.




פנטסיית המסים העקיפים
הפנטסיה הסוציאל-דמוקרטית העדכנית היא שינוי בתמהיל המיסוי. בישראל, כבמדינות רבות אחרות, שואבת המדינה את הכנסותיה ממסים ממיסוי ישיר (כמו מס הכנסה או ביטוח לאומי) וממיסוי עקיף (כמו מס ערך מוסף, בלו על הדלק, מכס, אגרות והיטלים). מקובל להניח כי המסים הישירים, בהיותם מדורגים כלפי מעלה, הם כלי המפחית את אי-השוויוניות, שכן ככל שהכנסתך גדולה יותר, כך אתה משלם יותר מס הכנסה או ביטוח לאומי. מסים עקיפים, לעומת זאת, נתפשים כמגבירי אי-שוויוניות, שכן הם מוטלים על ההוצאה: אם אתה מיליונר או אם אתה דלפון, כשאתה קונה לחם אתה משלם מס באותו שיעור.

רעיון הפחתת אי-השוויוניות באמצעות שינוי תמהיל המיסוי צבר תאוצה נוכח הנתונים הייחודיים לישראל. בישראל, שיעור המיסוי העקיף גבוה במידה ניכרת מזה שבמדינות המפותחות, ואילו שיעור המיסוי הישיר, ובמיוחד ההפרשה לביטוח הלאומי, נמוכה מבמדינות המפותחות. מכאן, נדמה הגיוני להניח כי אם נוריד את המע"מ או את המיסוי על הדלק, ונעלה את אחוז המס על "העשירים," נוכל להפחית את פערי ההכנסה ולקדם את השוויוניות. "העשירים" ישלמו יותר מסים, העניים ישלמו פחות על מוצרים, ובא לשוויון גואל.

פגם ראשון בתוכנית זו הוא שרעיון שינוי התמהיל נראה הגיוני, אבל אינו נכון. אין קשר בין שיעור המיסוי הישיר ואי-השוויוניות. בחינה לאורך זמן של אי-השוויוניות במדינות המפותחות, בהשוואה לשיעור המיסוי הישיר בהן אינה מעלה ששני הנתונים האלו קשורים. הטעות האופטית נובעת מהתעלמות מכלל בסיס בכלכלה: אתה יכול לעבוד על אנשים, אבל לא על הארנק שלהם. אין זה מעלה או מוריד היכן תעלה או תוריד - הנתון היחיד שיש לו משמעות הוא כמה כסף נשאר לנישום בכיס.

כאשר מעלים את שיעורי מס הכנסה על "העשירים" ומורידים את שיעורי המע"מ הדבר יביא, תחילה, לירידה במחירם של מוצרים רבים, ולקיטון בהכנסתם הנקייה של בעלי ההכנסות הגבוהות. לכאורה, התוצאה הרצויה. אבל, כידוע, כל העלאה במיסוי מביאה בסופו של דבר גם להעלאת מחירים. כשהמע"מ עולה, גם מחיר תיקון הצנרת עולה והקשר ברור. אבל גם כשדרגת המס של השרברב קופצת מחיר תיקון הצנרת עולה. השרברב יגלה כי בסוף החודש (או השנה) יש בארנק שלו פחות כסף, ולכן ינסה לאזן את המצב באמצעות העלאת המחיר שהוא גובה על תיקונים. וכך ינסו לעשות כל אלו שיידרשו לשלם יותר מס: הם ינסו לאזן את ההעלאה באמצעות העלאת מחירי המוצרים והשירותים שהם מספקים, או באמצעות הפחתת העלויות. אלו שלא יוכלו להעלות את המחירים, יצמצמו את הוצאותיהם, מה שיקטין את ההכנסות של שאר אזרחי המדינה.

הפגיעה בעקבות העלאת המחירים לא תתחלק באופן שוויוני. העשירים, החזקים והמקושרים יהנו מעמדת כוח מועדפת - הם יוכלו להעלות את מחיר מוצריהם ושירותיהם. העניים, לעומתם, יצטרכו להרכין ראש ולספוג את העלאות המחיר. גרוע מזה, בעוד שמסים עקיפים קשה מאוד לעקוף - לא פשוט למלא דלק בלי לשלם את הבלו על הבנזין - מסים ישירים הם מרחב נוח למניפולציות ולהתחמקויות. גם כאן, כוחם של העשירים והחזקים רב יותר.

הפתרון השגור לבעיות אלו הוא בקריאה להגברת הפיקוח, האכיפה, הגבייה והרגולציה. אם הם לא רוצים לשלם מס, נכריח אותם. אם הם יעלו את המחיר, נגביל את ההעלאות. אם הם ינסו לקצץ בשכר, נעלה את שכר המינימום. אלא שההשפעה של צעדים אלו היא תמיד, בכל מקרה ובכל מקום שלילית.

יש סיבה לכך שהעשירים הם עשירים: הם תמיד, בכל מקרה ובכל מקום ערומים ונבונים יותר מפקידי הממשלה המבקשים למנוע מהם להיות עשירים. העלאת "רף הקושי" באמצעות הגברת הפיקוח, האכיפה, הגביה והרגולציה לא תועיל במאום, לבד מכך שהיא תיתן עידוד לעלייתם של בעלי-הון קשוחים יותר, מושחתים יותר וחסרי מעצורים. אם בשיעורי מס סבירים ניתן להתעשר בעבודה קשה סתם, הרי ככל ששיעורי המס גבוהים יותר, כך הדוקים יותר הקשרים בין הון-לשלטון, כך רבים יותר המונופולים והקרטלים, וכך מושחתים יותר הפוליטיקאים. אפילו במדינות הקומוניסטיות, בהן ניסו להכחיד את "העשירים" באמצעות הרג של מליוני "קולאקים" לא הועיל הדבר כלל. במקום איכרים עשירים או תעשיינים עשירים, קיבלנו נומנקולטורה של רוצחים. החלשים המשיכו לסבול. הכל נשאר אותו דבר. מסיבות אלו, ההשפעה המעשית של שינוי תמהיל המיסוי תהיה אפסית, ואם שיעור המס הישיר גבוה מאוד, אף שלילית.

 


החוב הסודי של מדינת הרווחה

ההצדקה המרכזית ששרדה לכינון מחדש של מוסדות מדינת הרווחה הקורסים היא הטענה שיש המון כסף. מנהל הכנסות המדינה מספר לנו, בנימה מעודדת, כי נטל המס בשנת 2010 בישראל הגיע רק ל-32.9 אחוז מהתמ"ג. נתון זה יוצר את הרושם כאילו סך כל נטל המיסוי אינו נורא כל-כך. שליש הולך למדינה, שני שליש נשארים אצלנו. אפשר לחיות עם זה. למעשה, לא רק שאפשר לחיות עם זה, יש עוד מרחב ניכר להעלאת מסים על "העשירים."

יתר על-כן, מנהל הכנסות המדינה אף ערך השוואה בינלאומית ממנה עולה כי נטל המס במדינת ישראל הוא מן הנמוכים במדינות המפותחות. לא הנמוך ביותר, אבל קרוב לשליש התחתון (13 מבין 30). אם מביטים אל אמירי הרשימה ניתן למצוא בה מדינות רווחה מוכרות כמו דנמרק, שוודיה, בלגיה, איטליה, צרפת ואוסטריה. הנה, עובדה: כל המדינות האלה גובות הרבה מס ומצליחות לקיים מדינת רווחה מפותחת לצד רמת חיים גבוהה. מכאן נובע ששום דבר רע לא יקרה אם נעלה את רמת המיסוי בישראל לארבעים אחוז מהתמ"ג, ואולי אף יותר.

אך ההשוואה הבינלאומית של שיעורי המס מסתירה אמת כואבת: מדינות הרווחה המשגשגות לא באמת הצליחו לממן מדינת רווחה מפותחת לצד רמת חיים גבוהה. רמת החיים הגבוהה בהן התבססה על כרסום הונן, על הלוואות, ול יצירת חוב חיצוני עצום. אם ניקח את 17 המדינות שנטל המיסוי בהן גבוה מבישראל, וננכה ממספרן את איסלנד שפשטה רגל ואת מדינות מזרח אירופה לשעבר, נשאר עם 13 מדינות אירופיות (וניו-זילנד) שחובן החיצוני תפח להיקף של 115,790,089,000,000 שקל (115 טריליון שקל) - חוב של בערך 336,000 שקל לאדם. לישראל, לשם השוואה, חוב חיצוני של 312 מיליארד שקל, המייצג חוב של כ-42 אלף שקל לאדם. לארצות-הברית, המתלבטת בחוב חיצוני עצום (49,112 מיליארד שקל), חוב של 156,790 שקל לאדם.

משמעות החוב החיצוני העצום של מדינות רווחה עתירות מסים אלו הוא שלאורך שנות קיומה של מדינת הרווחה המקיפה והמודרנית (בערך מ-1965) השכילו מדינות אלו לאכול את הונן, לכרסם את עתודותיהן וללוות מגורמי חוץ מדי שנה, לכיסוי הוצאות היתר, עוד כ-7,500 אלף שקל לאדם. כיום, מצבן של מדינות אלו עגום: החוב הציבורי שלהן הוא בגובה של יותר מ-80 אחוז בממוצע. כשהן מביטות סביבן הן רואות את מי החוב הולכים וגואים. איסלנד טבעה. מכיוון יוון רואים רק בועות. מפורטוגל נותרה רק ציצית שיער מעל לפני המים. ספרד נאבקת בגלים. איטליה שוקעת. כמה זמן יוכלו האחרות למשוך?

אם לתמצת את העניין לשורה פשוטה אחת: אי אפשר לקיים מדינת רווחה מפותחת ורמת חיים גבוהה בלי ליצור חובות עצומים או לפשוט את הרגל. מדינות אירופה היו יכולות להרשות לעצמן לרמות את עצמן לאורך זמן רב בזכות מורשת קפיטליסטית, עתודות הון, משאבי טבע והאשראי הטבעי שניתן ללווה טוב, להמשיך לגלגל את חובותיו עוד זמן מה. עבור ישראל, העמוסה חוב ציבורי כבד, מורשת העבר הסוציאליסטי, ובעלת דירוג האשראי הירוד יחסית, האפשרות לממן את מדינת הרווחה באשראי אינה קיימת. יצירת מדינת רווחה בהיקף שוודי, דני או נורווגי תעמיס על המדינה גרעון נוסף של כ-60 מיליארד שקל בשנה, ותמוטט את ישראל מבחינה כלכלית בתוך שנה עד שנתיים.

אשליית המסים הנמוכים
נניח לרגע לכל מה שנאמר לעיל, ונשתף פעולה עם סיפור האגדה. נניח ששינוי התמהיל יכול לעבוד ולהגביר את השוויוניות. נניח שאכן ניתן לממן את מדינת הרווחה. נניח ש"העשירים" לא יברחו ושהעלאת מיסים אכן תניב הכנסות נוספות. נניח הכל. עדיין נותרת השאלה הבסיסית: האם אפשר בכלל להעלות מסים?

מילת המפתח המטעה היא התוצר המקומי הגולמי, התמ"ג. מנהל הכנסות המדינה מספר כי נטל המס בישראל הגיע בשנת 2010 ל-32.9 אחוז מהתוצר הלאומי הגולמי. התמ"ג הוא אומדן של המחזור העסקי הכולל של המשק. הוא כולל את הסיכום הכספי של הפעולות העסקיות, של פעילות הממשלה, של התשלומים עבור חומרי גלם, וכן הלאה. ממשלות וכלכלנים אוהבים למדוד את התמ"ג ולהתייחס אליו כביטוי של "צמיחה," שכן זהו הנתון היחידי שממשלות והכלכלנים המייעצים להן יכולים להשפיע עליו. הגדלת את הוצאות הממשלה, הגדלת את התמ"ג. אבל הנתונים על המחזור העסקי של המשק אינם מעניינים במיוחד מנקודת מבטו של האזרח. מעניין אותו נתון אחר: מה הייתה ההכנסה הכוללת שלו, וכמה מתוכה הוא שילם במיסים. הוא רוצה לדעת, בקיצור, כמה נשאר לו בכיס.  

כאשר נוטשים את השימוש בתמ"ג ומתבוננים בהכנסות אזרחי ישראל בפועל, ובתשלומי המסים שלהם בפועל, נחשפת תמונה עגומה, השונה מאוד מתמונת התמ"ג העולצת. לפי מנהל הכנסות המדינה, עמד סך כל הכנסות היחידים בישראל בשנת 2007 (השנה האחרונה לגביה יש לנו פרטים מהמנהל) על 397.6 מיליארד שקל. נתון זה כולל הכנסות משכר, מפנסיה, מעסק, מריבית, מרווחי הון, מדמי מפתח, משכר דירה, משכר מנהלי חברות, וכן הלאה. בקיצור, הכל-כולל-הכל. הכנסות הסקטור הציבורי (ממשלה, גופי מס ממשלתיים ורשויות מקומיות) ממסים עמדו אותה שנה על 247.7 מיליארד שקל. כלומר, 62 אחוז מכלל ההכנסות הועבר לידי המדינה. אם ננכה מסך כל המסים את מס החברות, יעמוד כלל המס על יחידים אותה שנה על 216.7 מיליארד שקל. כלומר, כ-54.5 אחוז מכלל ההכנסות.

זהו הנתון העגום שאף אחד לא רוצה לדבר עליו. 54.5 אחוז. חמור מזה, לא רק ששיעור המס הממוצע גבוה, הוא הולך וגובה בקצב מתון ככל שאנחנו יורדים בסולם ההכנסה. כלומר, ככל שאדם מרוויח פחות, כך הוא משלם אחוז גבוה יותר מהכנסתו במסים. העשירונים העליונים אמנם נושאים ברוב נטל המס מבחינה כספית - וגם המאון העליון החמקמק משלם יותר מ-50 אחוז - אך במונחי אחוז מס מהכנסה, הנטל על העשירונים התחתונים כבד אף יותר.


 

נטל המס הממוצע: 54.5 אחוז
הנתון הזה, נטל מס של 54.5 אחוז, נשמע גבוה מדי. קשה להאמין כי נטל המס כה כבד. כדי לבדוק אם החישוב שערכנו לפי נתונים כלליים אכן אמין, ערכנו חישוב פרטני, כדי לברר האם אכן כצעקתה.

בחישובינו, שלושה אחים ודוד. האח יעקב ישראלי, איש העשירון השמיני, אחיו הגדול יצחק ישראלי, איש העשירון התשיעי, אחיהם הגדול והמצליח, אברהם ישראלי, איש העשירון העליון - והדוד, קורח ישראלי, השייך למאון העליון.

יעקב ישראלי, איש העשירון השמיני, נהנה מהכנסה משוקללת (לפי מנהל הכנסות המדינה) של 11,441 שקל. הוא משלם 2,684 שקל במיסוי ישיר, ועוד 1,207.86 שקל במע"מ. עד כאן, 34 אחוז מס - חישוב קל, ישיר ופשוט. לאלו הוספנו כמה סעיפי מס עקיף נפוצים כמו סיגריות (45.5 שקל לחודש), בלו על הדלק (כ-304 שקל לחודש), חלקי רכב ותיקוני רכב (כ-113 שקל לחודש), תשלומי מכס (95.5 שקל), אגרות ממשלתיות (179.3 שקל) ותוספת שונות קטנה (13.27 שקל). כל אלו חישבנו, בפשטות, באמצעות נתוני הגבייה המדווחים על-ידי מנהל הכנסות המדינה, אותם חילקנו במספר התושבים בישראל. החשבון עד כאן, במקובץ, נטל המס על יעקב ישראלי הוא 40.5 אחוז.

עתה מגיע חלק ספקולטיבי יותר. הנחנו כי מר ישראלי מתגורר בחדרה בדירה של 75 מ"ר, ולכן משלם ארנונה בגובה של 225 שקל לחודש. הוא מן הסתם משלם מסים מקומיים נוספים, אבל קשה לנקוב בעלותם המדויקת, ולכן ויתרנו לו כאן. הוספנו לאלו את עלות הרכב שלו. יעקב ישראלי קונה רכב חדש פעם בחמש שנים. עלות הרכב: 110,000 שקל. חישוב חודשי של נטל המס על המכונית, בניכוי מע"מ (שאותו כבר חישבנו) ורווחי היבואן, ובחלוקה שווה לאורך שנות חיי הרכב, מעמיד את הנטל כאן על 1,013 שקל לחודש. עד כאן, נטל המס על מר ישראלי מסתכם ב-51.4 אחוז.

חישוב המיסוי על מקום המגורים סבוך מאוד, אך החלטנו לפשטו: הנחנו כי מר ישראלי גר בדירה שכורה, ומתוך התשלום שלו על הדירה, חישבנו רק את המיסוי המובהק המוטל על-ידי המדינה (6.7 אחוז בממוצע לדירה). רבים טוענים כי המיסוי הגלוי הוא רק חלק קטן מהסיפור, וכי עלות שירותים נוספים, הקרקע, חברת חשמל, מים, הגבלות בנייה, מונופולים על חומרי גלם, וכדומה הם "מיסוי סמוי" שאי-אפשר להתעלם ממנו, גם אם 'גובה המס' אינו גורם רשמי. קשה מאוד להעריך את העלות הנוספת הזו, אך כאומדן מזערי קבענו את התוספת על 5 אחוז. (הערה: חשוב לזכור כי גם אם מר ישראלי לא קנה את הדירה כחדשה, אינו בעליה ואף אם הדירה עתיקת יומין, המס עדיין משולם במחירי דירות והשכרה גבוהים יותר. בכיוון ההפוך, אם יבוטלו המסים, מר ישראלי יהנה מהקלה בנטל המסוי באמצעות הוזלת מחירים כללית). בסיכום כולל, "מס הדיור" הזה מגיע לכ-351 שקל, וסיכום כולל מעמיד את נטל המס על מר יעקב ישראלי, בן העשירון השמיני, על 54.48 אחוז. כלומר, מר ישראלי נושא, כמעט בדיוק נמרץ, בנטל מס של 54.5 אחוז עליו דיברנו.

ערכנו חישוב דומה עבור יצחק ישראלי, אחיו בן העשירון התשיעי. לאח הבוגר יותר יש הכנסה של 16,101 שקל, ממנה הוא משלם במסים 8,837.50 שקל. כלומר, 54.89 אחוז מס. אחיהם הבכור, אברהם ישראלי, נוהג במכונית קצת יותר טובה, גר בדירה נאה יותר ומשלם קצת יותר ארנונה - אבל עיקר הוצאותיו דומות. הנחנו כי הוא משלם אותו סכום על מכס, דלק, תיקוני רכב, וכדומה. אברהם ישראלי נהנה מהכנסה משוקללת של 40,867 שקל, מתוכה הוא משלם 21,936.90 שקל במסים. נטל המס עליו הוא 53.68 אחוז.

עתה בשלה העת לטפל באיש המאון העליון, דודם העשיר של האחים ישראלי. מר קורח ישראלי הוא בן מאון עליון ממוצע הכנסתו ברוטו מגיעה ל-138,936 שקל. הוא משלם 54,513 שקל במסים ישירים, כך לפי מנהל הכנסות המדינה, ושאר ההוצאות שלו דומות לאלו של קרוביו הדלפונים, רק יותר. מכוניתו משובחת, דירתו נאה, והוא גם קונה יותר מוצרים מאחרים. בסיכום כולל, הוא משלם 73,424 שקל במסים. נטל המס שלו הוא 52.85 אחוז.

נטל המס של שלושת העשירונים העליונים, מכאן, הוא בממוצע 54.32 אחוז, קרוב מאוד לנטל המס (54.5) שעלה מהחישוב הראשוני והפשטני שלנו. התוצאה המעשית העולה מחישוב זה היא שנטל המס בישראל גבוה מאוד, וכי הוא מוטל בשיעורים דומים מאוד, מתוך ההכנסה, על כל התושבים. במובן זה, העלאת מסים נוספת על הציבור היא כמעט בלתי אפשרית, והעלאת מסים ל"עשירים" אינה נראית מעשית.

עדיין מחפשים את "העשירים"
אם נפשט את מבנה ההכנסות והמסים, נוכל לצייר את התמונה הבאה: מכלל 400 מיליארד שקל של הכנסה של הציבור, 100 מיליארד זורמים לכיסו של העשירון העליון ובתוכו, כ-50 מיליארד לכיסו של המאון העליון. שאר ההכנסות זורמות לכיסם של שאר תשעת העשירונים, בסדר יורד. אם נמפה את דירוג תשלום המסים לפי עשירונים, נקבל את חלוקת התשלום המוצגת בתרשים.

גביית מסים לפי עשירונים

העשירון העליון (ובתוכו המאון העליון) משלמים כ-55 מיליארד שקל, שהם מעט יותר מרבע מכלל תשלומי המסים, העשירון התשיעי משלם כ-16 אחוז מכלל תשלומי המסים, השמיני משלם 12 אחוז, השביעי כ-10 אחוז, וכן הלאה. מכל זה יוצא כי מרחב התמרון שלנו מוגבל: אם "העשירים" (המאון העליון) נהנים מהכנסה של כ-50 מיליארד שקל, ומתוכה הם משלמים ממילא כ-27 מיליארד, הרי שאפילו אם נטיל עליהם מס ישיר של 100 אחוז מהשקל הראשון, נוכל ליהנות מהכנסה נוספת מרבית של 23 מיליארד שקל. מעשית, ההכנסה הנוספת שניתן 'לשאוב' מהמאון העליון ("העשירים") היא כ-10 עד 15 מיליארד שקל. מהעשירון העליון (הכולל את המאון העליון, כמובן) ניתן לגבות מסים נוספים, אך לא סביר שניתן יהיה לחרוג משיעור כולל, לעשירון העליון כולו, של 20 מיליארד שקל.

מרווח המיסוי של העשירון התשיעי קטן הרבה יותר, כמובן, וקשה להניח כי ניתן יהיה לגבות ממנו מסים נוספים בהיקף של יותר מ-5 מיליארד שקל. שני העשירונים העליונים, כדאי לזכור, אינם ציבור מצומצם של שועי ארץ המתגורר במגדלי אקירוב - מדובר בכ-1.5 מיליון מתושבי ישראל - עיקר מניינה ובניינה של מחאת הדיור. מבחינה ציבורית, כל ניסיון מיסוי שיחרוג מגבול העשירון העליון יהיה שקול להתאבדות פוליטית של האיש שיעלה את הרעיון.

מכאן נובע כי היקף מיסוי "העשירים" - גם אם מקבלים את ההנחות המופרכות שביסוד פנטסיות מדינת הרווחה - אינו יכול לעלות על 10-25 מיליארד שקל, ואף זאת רק לפרק זמן מוגבל. סכום כזה, לא רק שאינו יכול לממן את התוכניות הפנטסטיות שהעלו מנהיגי המחאה, הוא אפילו לא יפצה על הירידה בהכנסות בעקבות הורדת המסים העקיפים.




אז מה היה לנו שם?
חלום כינונה מחדש של מדינת הרווחה מבוסס בעיקרו על המחשבה כי יש מעיין מסים נסתר שבו רוחצים אילי הון המשלמים פרוטות על "הכנסות הון" ואם רק נגלה אותו כי אז יזרמו לכיסי הממשלה ולשירותים הציבוריים עשרות מיליארדי שקלים מדי שנה. במקביל, נוכל להפחית את המסים העקיפים, ובכך לתגמל את מעמד הביניים ואת העניים, ולהפחית את אי-השוויוניות. יש מצב, נודה, שנצבור קצת חוב. אבל זה לא נורא. כמה מיליארדים פה, כמה מיליארדים שם. בשוודיה מסתדרים עם זה וגם אנחנו, בסופו של דבר, נסתדר.

המציאות, אותו יצור נטול-בינה וטורדני, אינה מבינה סיסמאות ואינה מתרשמת מהתוכניות היפות. היא מורה כי שינוי בתמהיל המיסים לא יוביל להגברת אי-השוויוניות ולא יתגמל את מעמד הביניים ואת העניים. הוא רק ימיר מיסוי ברור ומובהק בשחיקת הכנסות ושכר סמויה ואכזרית יותר. גם פנטסיית שוודיה אינה מעוגנת במציאות. מדינת הרווחה ממומנת על-ידי צבירת חובות בהיקף מדהים, המעמיד את מדינות אירופה כולן על סיפה של פשיטת רגל. בשוודיה לא מסתדרים עם זה.

גם הפנטסיה על מעיין המסים הנסתר אינה מבוססת על סיפור אמיתי. סך כל הכנסות המאון העליון, והיקף המיסוי הרצחני המוטל על תושבי ישראל, ועל המאון העליון בכללו, מפריכים אותה. אין מעיין נסתר ואין מאיפה לקחת את הכסף.

אי אפשר לנופף בכל הדגלים
מה שעצוב במיוחד הוא שמחאת הדיור איחרה את הרכבת. אבד הכלח על מדינת הרווחה. ובעצם, היא מעולם לא הייתה באמת.

ראשיתה של מדינת הרווחה הישראלית בסוף שנות השישים, כאשר ישראל הקיצה מהדכדוך של המשבר הכלכלי של אמצע העשור אל האופוריה של אחרי מלחמת ששת הימים. אז האמינו, כביטויו של משה דיין, כי ניתן "לנפנף בכל הדגלים": גם ביטחון, גם פריחה כלכלית וגם מדינת רווחה. האינפלציה המתעוררת, מלחמת יום הכיפורים, ומשבר הנפט היו צלצול שעון מעורר שהוחנק.

ראש ממשלה רופס והססן מבחינה כלכלית (רבין) הוחלף בראש ממשלה שאפילו לא התעניין בכלכלה (בגין) וישראל צעדה מדחי אל בכי, עם משבר מניות הבנקים והיפר-אינפלציה. בנקודה זו - על סיפה של התמוטטות מוחלטת - באה תוכנית הייצוב של 1985. לתוכנית זו היו שתי השלכות מרכזיות. הראשונה הייתה שבירת עורפה של מפלגת העבודה, שהייתה הגוף התומך המרכזי במדינת רווחה רחבה ומקיפה. הקיבוצים, חיל הרגלים של המפלגה, התמוטטו ראשונים. המערכת הקיבוצית מעולם לא עמדה על רגליה מבחינה כלכלית. מדי כמה שנים הייתה התנועה הקיבוצית מתמוטטת מבחינה כלכלית ונדרשת לסיוע ממשלתי מקיף, באמצעות שמיטת חובות או העברתם על כתפי הציבור. בשנת 1986, אחרי שהשקעות עתק שלהם בספקולציות אינפלציוניות הובילו להפסדי ענק, התמוטטו הקיבוצים פעם נוספת אבל עתה הם נתקלו, בפעם הראשונה, במצב בו המדינה אינה יכולה לממן את הפסדיהם. אחרי הקיבוצים באו מפעלי ההסתדרות וחברת העובדים השונים. בנק הפועלים הולאם כבר קודם ובסוף שנות השמונים ובתחילת שנות השמונים התמוטטו, נבלעו, פשטו רגל, הולאמו או נמכרו כגרוטאות הסנה, רוב מפעלי כור, סולל בונה, משען, שיכון עובדים, מבטחים, העיתון "דבר," ואחרים.

פשיטת הרגל של מפעלי ההסתדרות והעבודה המאורגנת ושקיעת הקיבוצים הובילו להתכווצותו של קהל תומכים מרכזי במדינת הרווחה. המדינה גם נאלצה לנטוש בהדרגה חלק מהתחומים עליהם נטלה אחריות קודם לכן. הכסף נגמר. נוסף על-כך, מאות אלפי מהגרים ממדינות ברית המועצות לשעבר זרמו לישראל מסוף שנות השמונים. עולים אלו התקבלו במאור פנים על-ידי מדינה מרוששת, שאמרה להם, בהכללה "תסתדרו לבד." והם הסתדרו. מדינת הרווחה 'הפסידה' מליון לקוחות פוטנציאליים לשירותיה.

בסוף שנות התשעים נדמה היה כי גורלה של מדינת הרווחה נחרץ. חסידיה מכבר, אנשי מפלגת העבודה, הלכו והתכווצו, ואת עמדת החסידים הנלהבים הלכו ותפסו ש"ס והחרדים, כשהמפלגות הערביות מעודדות מן הצד. מנהיגי ש"ס, כמו גם מנהיגי החרדים, ביקשו לשמר את קהל הבוחרים שלהם במצב מתמיד של עוני. השתלבות של החרדים בעולם העבודה או יציאה של בוחרי ש"ס מפנקס אבטחת ההכנסה הייתה ממוטטת את הבסיס האלקטורלי שלהן. המפלגות הערביות פעלו ממניעים דומים. במקום לעסוק בעניינים הטורדים באמת מבחינתם של מצביעיהם - עבודה, דיור, ותשתיות - הם העדיפו להתמקד בנושא הזהות הפלסטינית. כך שומרו עוניים, הדרתם וזניחותם של הערבים - לתועלתן של המפלגות המייצגות אותם. המפלגות הערביות, במלים אחרות, שימרו את כוחן באמצעות התעלמות מצורכי הערבים בישראל.

שלושת הקהלים האלו - מזרחים עניים ומודרים, חרדים עניים ומודרים ובתא המטען הסמוי, הערבים (העניים והמודרים) - הפכו ללקוחות המרכזיים של מדינת הרווחה. השירותים שהם ביקשו לעצמם היו, עם זאת, צרים ומוגבלים יחסית, ולא הלמו את החזון של מדינת רווחה נרחבת וחובקת כל. החרדים והערבים, במיוחד, גילו עניין בהמשך מדיניות של תמיכות נקודתיות (קצבאות ילדים, אבטחת הכנסה, בריאות, וכו') אבל ביקשו חופש ואוטונומיה בתחומים רבים. החרדים אינם רוצים לראות את ידה המנהלת של המדינה בתחום החינוך וחיי הפרט. הערבים דחו את התערבות המדינה בתחום חופש התעסוקה (כלומר, החופש לעבוד בשחור) והבנייה (כלומר, החופש להתעלם מהמיסוי ומהרגולציה הממשלתית).

עד מהרה, גילו גם החסידים החדשים כי להיקף התמיכה של המדינה יש גבול. המשבר הכלכלי של 2001-2002 הוריד את מדינת ישראל על ברכיה, ותוכנית צמצום כלכלית הפחיתה את התמיכה בחרדים ובערבים. השינוי לא היה דרמטי, אך די בו לחולל כמה שינויים חשובים. לכוח העבודה נוספו כחצי מיליון איש, ואחוז העובדים בגיל העבודה עלה מ-54.1 ל-56.6, כשהעליה ניכרת במיוחד בקרב נשים מבוגרות. במקביל, בעקבות הורדת קצבאות הילדים, צנח בחדות מספר הנשים היולדות תשעה ילדים ויותר - בקרב נשים ערביות הייתה הירידה 30 אחוז, ובקרב הנשים היהודיות - רוב מכריע מביניהן חרדיות - הייתה הירידה 16 אחוז.




התמונה באדיבות Domain Barnyd's

כל זה לא שינה את "מפת התסכול" של אזרחי ישראל שבמרכז המפה. אלו חשו כי תחת השם "מדינת הרווחה" ותחת דגל ההבטחה לאספקת שירותי חינוך, בריאות, פנסיה וסיעוד לכל הפכה המדינה כלי לתיעול כספים מהמעמד הבינוני הממוסה לעייפה אל לקוחותיהן של ש"ס ומפלגות החרדים (עם הנוסע הסמוי, שאין להזכירו, הערבים). התסכול הוליד 15 מנדטים למפלגת "שינוי," כשהמהלומה העיקרית מונחתת על "מרצ" - מפלגת מעמד הביניים, שלא הייתה מוכנה לאמץ מסר של הפחתת תשלומים לחרדים (ולנוסע הסמוי, הערבים).

מחאת הדיור סיפקה שעת כושר נדירה לחסידיה הוותיקים של מדינת הרווחה. רגע של הפוגה בין המלחמות והאינתיפדות אפשר למעמד הבינוני לקום ולמחות על האשליות השקריות שניסו למכור לו. אמרו לו שמצבו טוב וסיפרו לו שיש הרבה כסף. הוא קם ואמר: המצב לא טוב, ואני רוצה את הכסף. מתחת לפני השטח - במעומעם, במוכחש, במוסתר - המשיכה לרחוש האש הישנה: למה נותנים כסף לחרדים? למה נותנים כסף לערבים? למה נותנים כסף להתנחלויות? למה הטייקונים כל כך עשירים? אנשים דיברו על "שינוי סדר עדיפויות" ועל "צדק חברתי" ועל "מדינת רווחה" אבל גוף המחאה וליבתה היו התקוממות פשוטה נגד העובדה שבני המעמד הבינוני משלמים יותר מדי מיסים ומקבלים בתמורה פחות מדי שירותים.

שעת הכושר הנדירה לשינוי אמיתי של סדר העדיפויות ושל מערכת המס הוחמצה. חבורת מנהיגי המחאה המקוריים לא באמת ידעה מה לעשות עם התינוק שנולד. היא זגזגה לשמאל ולמרכז בין נטיית לבם של המנהיגים וקבוצת היחס שלהם, והתובנה המתגבשת שאין להם כישורים כלכליים לרקום תוכנית של ממש, ואין להם כישורים פוליטיים כדי ליישמה. קשה להאמין למספר התפניות שראינו בכמה שבועות קצרים. המחאה התחילה את דרכה כמחאת שמאל-אנרכי (מוכחש) של "ביבי הביתה," אחר-כך הייתה חניה באדום-לבן לצורכי אגו-טריפ, עוד אחר-כך היה חיתוך חד למרכז, בהפגנת המעמד הבינוני בתל-אביב, עם שרשרת נואמים 'מרכזיים' יותר, כשאת סתיו שפיר מחביאים מתחת לשטיח. הזעקות נגד דיקטטורת רוטשילד הולידו מפנה נוסף, והמחאה לבשה את מחלצות "זעקת הפריפריה" ועתה, עם "צוות רוטשילד האלטרנטיבי," בא שינוי כיוון נוסף: המהפכה השקולה.

כל הסיפור הולך והופך מגוחך במקצת. "צוות רוטשילד האלטרנטיבי" מייצג את השקפת העולם של המעמד הבינוני בישראל כמו שברוך מרזל ו"כהנא חי" מייצגים את השקפותיו של המעמד הבינוני בנושא השטחים. כלומר, בכלל לא. גרוע מזה, הרכב הצוות - אם נתעלם מקישוטים (ספיבק, זעירא) - משקף את התפישה כאילו הבעיה היא חברתית ולא כלכלית.

זה לא מפתיע. הרוח החיה בצוות האלטרנטיבי הוא פרופסור יוסי יונה, מהמחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב. יונה, מעין איתמר בן גביר של השמאל, לא בדיוק יודע מאיזה כיוון רוכבים על חמור בתחום הכלכלי, ואין לו כלים או יכולת לעמוד בראש צוות העוסק בשידוד מערכות כלכלי. יונה מייצג נאמנה קבוצה זניחה של חוקרים בתחום הסוציולוגיה והחינוך, התקועה שנים ארוכות במדבר בורותה הכלכלית הצחיח, ישובה על חמור עיקש, כשהיא מושכת בזנבו וזועקת "דיו לסוציאליזם!" יונה ואנשי הוועדה לא מבינים את הבעיה, ולא יכולים או מוכנים להציע לה פתרון אמיתי. הם עדיין משוכנעים כי אם יוסיפו תרשימים ואם ספיבק וזעירא יגידו ש"זה אפשרי" החמור יהפוך לסוס גיבור, ייצמח ראש מעכוזו וידהר אל האופק לצלילי האינטרנציונל.

למותר לציין כי את המחיר על המחזה המרהיב - מהבומבמלה ברוטשילד אל חמור הגרם במדבר - נשלם כולנו. אחרי הכל, אנחנו מעמד הביניים, לא?


ועוד משהו...


הצטרפו לקבוצת הקפיטליסט היומי וקבלו עידכונים שוטפים

תגובות

עד כה: 603 תגובות ב-181 דיונים

הוספת תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר

אין לפרסם באתר nrg תגובות המפירות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות גזעניות, תגובות המוציאות לשון הרע, תגובות בעלות אופי מיני, תגובות המעודדות לביצוע הסתה, תגובות הפוגעות בפרטיות, תגובות הפוגעות ברגשות הציבור ותגובות המפירות זכויות קניין רוחני. למען הסר ספק, הנושא באחריות הבלעדית לתוכן התגובה המפורסמת הוא כותב התגובה, ואתר nrg שומר לעצמו את הזכות שלא לפרסם את התגובה ו/או חלקה ו/או למחוק תגובות שפורסמו וכן למסור את פרטי כותב התגובה בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של האתר

סגור
מעדכן תגובות...
  • 61.

    מצחיק שכללת במיסים את ההכנסה מסיגריות

    אבי , 17/08/11 07:27

    שהרי המדינה מוציאה הרבה יותר כסף עבור טיפולים בנפגעי הסיגריות מאשר ההכנסה מהם.

    המס על הדלק צריך לרדת מיד, מיסים כמו מכס ומע"מ צריכים להצטמצם לחצי.

    מס ההכנסה הישיר צריך לעלות, עבור אנשים שמרוויחים 100 אלף פלוס, כיאה למדינה מתוקנת המס צריך להתחיל מ 50 אחוז כלומר לפחות מחצית הסכום צריך ללכת למדינה.
    מי האנשים שמרוויחים משכורות כאלה? מנהלים בכירים, עיתונאים, אנשי טלויזיה, כדורגלנים וזהו. כ 5 אחוז מהמדינה. אז כן, שישלמו יותר.

    מס על החברות ועל עצמאיים צריך להישאר כמו שהוא, הם מרוויחים את הכסף ביושר.
    ואם הם גזלנים, אז האחריות על הציבור שיגרום להם להפסיק לגזול ולא על הממשלה.

    כל אחד שקם בבוקר ועושה קניה, שיחשוב האם המחיר הגיוני לפני שהוא קונה.

    הגב לתגובה זו

    • אתה טועה

      סיגריות , 17/08/11 07:54

      עלות הטיפול בנפגעי סרטן הריאות נמוכה יותר ממה שאתה חושב, מדובר בהכנסה עבור חברות התרופות ובתי החולים בעוד החולים מתים בגיל צעיר יותר ומאבדים לעיתים פנסיה וזכויות, לא לדבר שבן אדם שמעשן 40 שנה חפיסה ביום משלם מיסים בגובה של בערך 150,000 שקל


      הגב לתגובה זו

  • 60.

    שאלה לכותב הרשומה

    מיכאל , 17/08/11 07:20

    למי בדיוק, היינו לאילו גופים, חייבת ישראל את 312 מיליארד שקל של החוב החיצוני שלה?

    הגב לתגובה זו

  • 59.

    הפיאודליזם שולטטטטטטטטטטט (ל''ת)

    שולטטטטטטטטטטט , 17/08/11 07:09

  • 56.

    בקשר לחוב ציבורי מול חוב חיצוני

    שאול , 17/08/11 05:55

    א. כמו שהעלו פה, ברור שהחוב הרלוונטי למימון מדינת הרווחה הוא החוב הציבורי. מה עניינה של מדינת הרווחה מאיפה לקחו אנשי העסקים הלוואות? והחוב הציבורי הסקנסינבי הוא הבחלט בשליטה. אפילו נמוך. ובכלל - מה רע בחוב חיצוני גדול? הרי חוב חיצוני גדול יכול לנבוע גם משפע של הזדמנויות עסקיות במדינה, וזרימת הון אליה.

    ב. אם כבר חוב חיצוני, ואין סיבה להשתמש בחוב חיצוני, אבל אם כבר - אז חוב חיצוני נטו. יעני כמה המשק חייב לחו"ל מינוס כמה חו"ל חייב למשק.
    זאת מפת העולם לפי חוב חיצוני ברוטו:
    http://en.wikipedia.org/wiki/File:Debt.PNG

    יוצא שכל העולם חייב המון כסף. למי? לירח? איך אפשר שלכולם יש חוב חיצוני? כשרוצים לדבר על חובות הדרך היחידה לעשות את זה בצורה מושכלת זה לקחת בחשבון את החוב נטו. ההתמקדות בברוטו הוא שגויה פעמיים.


    הגב לתגובה זו

  • 55.

    לקנות רק במזומן ..יש הנחה ואין מעמ....

    כיכר מלכי ישראל , 17/08/11 05:45

    בדוק ....ובייניש יכולה לקפוץ לי..

    הגב לתגובה זו

  • 53.

    הסיבה היחידה שהעשירים בארץ עשירים היא כי נותנים להם לעשוק

    את החלשים.שחיתות פוליטת של כל המפלגות הגדולות. , 17/08/11 02:16

    בארה"ב אמר היום וורן באפט כי יש להעלות את המיסוי על העשירים.

    אצלנו טוענים המושחתים כי במידה ו"יפגעו" בעשירים הם יפסיקו לספק מקומות עבודה.
    כאילו שמישהו יתן להם להרוויח יותר בחו"ל..
    בחו"ל יש הרבה יותר הגינות אחריות ועבודה קשה מצד העשירים.
    בארץ העשירים תמיד יגובו ע"י הממסד המושחת,אני מייחל כי הם יעברו לחו"ל,ולנו תהיה האפשרות להקים חברות חדשות,עם שכר הגון ולא חזירי למנהלים,מה שיניב תשואות למשקיעים במניות באופן הוגן יותר.שלא לדבר על שוק תחרותי אמיתי שיכול להתפתח במידה ושלטון החונטה לא ישחית שוב את החברות החדשות.

    הגב לתגובה זו

  • 52.

    מדהים

    ריכעיגכסיע , 17/08/11 02:11

    אתה אפילו לא תוקף דעה מסויימת
    אתה פשוט אומר הם משקרים - תקשיבו לי כי בידי המידע האמיתי
    ממש משכנע

    כולנו יודעים שנהיה יקר בארץ
    שקפיטליזם מבוסס ברובו על תחרות שלא קיימת
    מחיר הקוטג של כולם היה 8 שח
    והוא ירד אצל כולם ל5.7
    אותו מחיר השתנה בצורה זהה על האגורה
    ואי אפשר לאכוף על זה תיאום מחירים?
    אז על מה אפשר?
    בשוק כזה חולה אני נוטה להאמין יותר לנתונים שמראים כי העשירים במצב טוב מבחינת כללי המשחק
    אז קצת קשה לקבל ממך נתונים שלטעמך הם אמיתיים ושמצב העשירים בכלל לא טוב כמו שחושבים
    זה מהלך לוגי מתבקש
    הם עושים כרוחם בשוק והגיוני שגם במיסוי
    ואם לא אז אולי מיסוי יפצה בקצת על חוסר התחרות וחולי השוק

    הגב לתגובה זו

    • מחיר הקוטג' ירד מ 8 ל 2 ב 10 לא בגלל רגולציה

      קלקלן , 17/08/11 11:08

      אלא בגלל שאנשים הפסיקו לקנות.


      היצע וביקוש.

      ברגע שאין ביקוש, המחיר יורד מייד.

      אם יש ביקוש, המחיר עולה עד גבול שבוא אנשים מפסיקים לשלם, וחוזר חלילה.

      הדרך להוריד מחירים היא לא ע"H התערבות ממשלתית אלא ע"י התארגנות צרכנית בלבד ( כמו החרדים).

      דלק יקר? - תעשו CAR POOL ותמלאו דלק בתחנה החדשה 10 ( TEN )

      קוטג' יקר? תקנו 2 ב 10 ב "עושר עד" או "רמי לוי"

      אל תקנו שופרסל/מגה/AMPM

      הדירות יקרות? - בגלל שהרבה אנשים יכולים לשלם מחיר ולא איכפת להם ממצב הדירה. ברגע שאנשים יפסיקו לקנות/לשכור דירות המחירים יירדו ( כבר אומרים שמחירי הדירות ירדו ב 6% מתחילת השנה)

      עוד התערבות ממשלתית רק תזיק, תעלה מחיר ( שחור או עקיף) ותפגע באיכות המוצר.

      הגב לתגובה זו

  • 51.

    באמת מאמר מעולה תודה (ל''ת)

    תמשיכו , 17/08/11 01:33

  • 49.

    ומה עם מי שהכנסתו ההונית היא, נגיד, מיליארד ש"ח בשנה? מה שיעור המס?

    מודרניסט , 17/08/11 01:17

    עם כל הכבוד לקפיטליזם, יש ויש כמה וכמה עשירים-ספקולנטים, שמשלמים לאין ערוך פחות מ50% לשנה, ויהיו נתוני המנהל כאשר יהיו.

    הגב לתגובה זו

    • זה גם לא יעזור לו הרבה....

      הקפיטליסט היומי ,17/08/11 02:19

      ההכנסות שבהן נקבתי כוללות גם את כלל ההכנסות ההוניות. מכל מקום, סתם, לשם הנוחות, נניח שמדובר בבן מאון עליון שהוא "סופר חמקן" מבחינת תשלומי מסים ובמקום לשלם 39 אחוז כמו שאר בני המאון הפראיירים משלם רק חצי במס ישיר. עדיין, בחשבון סופי, הוא ישלם כ-40 אחוז.

      הגב לתגובה זו

  • 48.

    "יש שקר, יש שקר גס, ויש סטטיסטיקה" בנימין דיזראלי

    בועז , 17/08/11 01:17

    אני לא מאשים אתכם בשניים הראשונים, אבל בשלישי אתם אשמים גם אשמים. הדוגמא הבולטת הכנסת החוב הציבורי, שכולל חברות ויחידים לדיון העוסק במדינת הרווחה, לחלוטין לא רלוונטי. ואפרופו מדינת הרווחה, היא חיה ומשגשגת. כל המדינות המערביות הן מדינות רווחה, כולל ארצה"ב, כיון שהן מעבירות כסף ושירותים לאזרחים בצורה פרוגרסיבית.
    אבקש במטותא הוכחות לאקסיומה "העלאת מיסים ישירים מעלה מחירים" בישראל הורדת המיסים הישירים לא הורידה מחירים כלל.

    הגב לתגובה זו

    • זה מאוד אלמנטרי... וגם מוסבר...

      הקפיטליסט היומי ,17/08/11 02:12

      האמירה "אתה לא יכול לעבוד על הארנק" היא, בפשטות, שאנשים מתייחסים להכנסה שבכיסם ולא לשום דבר אחר. כשהכנסותיהם קטנות, הם ינסו א) להוריד הוצאות. ב) להעלות מחירים.

      שתי דוגמאות:
      א. מוכרז כי השכר של העובדים במפעל מסוים מוכפל. ההכנסות של בעל המפעל קטנות. הוא יעשה, כך מסכימים הכל, אחד משניים: אם הוא יכול, הוא יעלה את המחירים של מוצריו. אם לא, הוא יפטר עובדים.
      ב. מוכרז כי המע"מ מוכפל. כל ספק שירותים המשלם מע"מ ינסה להעלות את המחירים בשיעור דומה ואם אינו יכול, ינסה לצמצם את הוצאותיו.

      וכך גם בנוגע למס ישיר. את בעל המפעל, ספק השירותים או כל נישום אחר לא ממש מעניין מי לוקח ממנו את הכסף - מעניין אותו רק כמה נשאר לו. וככה שהסכום שנשאר לו קטן יותר, כך הוא יגדיל את מאמציו לפצות על כך.

      קח את זה ככלל: לעולם ובכל מקרה אינך יכול להעלות מס בלי לשלם מחיר מלא או כמעט מלא במקום אחר, וה"מאזן" בתועלת חברתית יהיה או אפס או שלילי.

      הגב לתגובה זו

  • 47.

    רק תסבירו לי כמה נקודות.

    רייזר , 17/08/11 00:57

    1. לא אמרתם מתישהו שנטל המס הוא 86% על 25% מהציבור? זה יוצא פחות...

    2. אז אם אנחנו משלמים יותר מיסים ממה שמראה החישוב לפי התמ"ג, זה נכון גם למדינות האחרות? כלומר אצלהם משלמים 60, 70 אחוז מס?

    3. "מנהיגי ש"ס, כמו גם מנהיגי החרדים, ביקשו לשמר את קהל הבוחרים שלהם במצב מתמיד של עוני. השתלבות של החרדים בעולם העבודה או יציאה של בוחרי ש"ס מפנקס אבטחת ההכנסה הייתה ממוטטת את הבסיס האלקטורלי שלהן"
    על סמך מה אתם אומרים את זה?

    4. מה הקשר למתנחלים? האם המדינה מוציאה יותר כסף על מתנחלים מאשר על אזרחים בתוך הקו הירוק? ללא התייחסות לנושא המובן מאליו של הוצאות ביטחון...

    5. כבר ציינתי את זה בבלוג... לפי דעתי, למרות שאתם עושים עבודת קודש, אתם מתמקדים בדבר הלא נכון. המחאה פרצה מסיבה מרכזית אחת, שהיא מצוקת הדיור (ומצוקת הפעוטונים, שאני מניח שהיא נגזרת ישירה) שהן בתורן נובעות מסיבה מרכזית אחת, שהיא מנהל מקרקעי ישראל. למה לא לתת פוסט שמבהיר במדוייק לכולם את הנושא הספיציפי הזה, עד כמה הם לא יעילים, מדוע הם לא יעילים, עד כמה הבעיה קיימת במוסדות המקבילים במדינות אחרות?
    אתם מנסים להתחיל מהאמצע ולשכנע את כולם לאמת תפיסת עולם לסה-פרית ישר על ההתחלה. למה לא להתחיל עם העניין האקטואלי קודם?

    הגב לתגובה זו

    • תגובה

      הקפיטליסט היומי ,17/08/11 01:37

      1. לא זכור לי. אולי התכוונת לנתון של תשלומי מס הכנסה במונחים כספיים?
      2. בקווים כלליים, כן. במדינות אחרות משלמים חלק נכבד מאוד מההכנסה במסים. חסידי מדינת הרווחה כאן טוענים כי ההבדל העיקרי הוא ש"שם" השירותים הניתנים טובים יותר. על כך ניתן להתווכח.
      3. לגבי ש"ס והחרדים: אנחנו אומרים את זה כי כך פעלו כל הפוליטיקאים מאז ירדנו מהעצים. הכלל הראשון לכל פוליטיקאי הוא לנסות לשמר, ככל האפשר, את בוחריו. לא נגזר מכך שזה האינטרס של החרדים ושל מצביעי ש"ס - להפך - אבל זה בהחלט האינטרס של נציגיהם. נציגי ש"ס והחרדים פועלים כשדולה קלסית: הם "משתדלים אצל הפריץ" עבור אנשיהם ובכך משיגים שתי מטרות: א) הכסף מועבר לא בחוק או בהליך מסודר אלא דרכם, מה שמשמר את התלות בהם ומציג אותם כמי ש"מספקים את הסחורה." ב) הכסף הוא דגים, לא חכות. מקבלי הכסף לא הופכים עצמאיים וחזקים יותר אלא מוחלשים ותלותיים יותר, מה ששוב הולם את האינרסים של הפוליטיקאים.
      4. מתנחלים: ציטטתי את הקובלנה, כביכול, של רבים מבני המעמד הבינוני: "למה נותנים כסף להתנחלויות?" - אם הקובלנה נכונה, אין זה חשוב - חשוב שהיא בהחלט חלק מהז'רגון ומהקובלנה הנפוצה.
      5. עשינו זאת יותר מפעם אחת, דומני, ואף הצענו פתרון.

      הגב לתגובה זו

  • 46.

    מעבר לכך שהכתבה המכוערת שלכם נוטפת גזענות ופרשנות מוטה,נראה לי כי

    אינכם מבינים דמוקרטיה מה היא. , 17/08/11 00:49

    במדינה דמוקרטית יש לכל אזרח את הזכות הבסיסית לבחור אם לעבוד או לא,וכמה.
    בעבר הלא רחוק היה נהוג ברוב מוחלט של בתי האב כי רק הגבר עבד,והיה ניתן בקלות יחסית לקנות דירה בהתאם.אין סיבה כי עקב יציאת הנשים לשוק העבודה,יעלו מחירי הדירות כך שרק העשירים שוב ירוויחו מהמצב.המצב התקין הוא שרווחת 2 בני זוג עובדים צריכה להיות כפולה בערך,ולא כמו היום שישנו הכרח לזוג עובדים בכדי להתקיים בכבוד (וגם אז לא תמיד).הדת שלכם היא כוח ניצול מחפיר וכסף,ושל אחרים היא צניעות וערכי משפחה,ומי אומר שאתם הצודקים ?

    מעניין כי אתם נטפלים כרגיל לש"ס,כמו כל התקשורת הגזענית והצבועה,הגם שדווקא רוב ציבור זה עובד ומשרת בצבא לעומת הציבור החרדי האשכנזי (ולא שלכן אני חושב שש"ס טובה יותר).
    ש"ס הקימה לפני שנים רבות מערכת חינוך הכוללת לימודים לבגרויות,אך התקשורת התייחסה אליה כסחטנית,ולמה ?- האם זה היה מצב תקין שילד שלמד בחינוך תורני היה זכאי רק לשישית התקצוב מזה של ילד חילוני,וגם את זה היה צריך "לסחוט" ע"י תקציבים יחודיים ?!
    ובמשך השנים הוקמו מוסדות שהותאמו לרוח החרדית בהם לומדים היום אלפי סטודנטים במגוון אפשרויות,אז למה לבוא בטענות ולשקר על כך שהם מעוניינים בקצבאות לבוחרייהם,במקום לעודד לתמוך ולעזור לציבור שצריך להיות חלוץ בהתאמת הלימודים האקדמאים לחרדים ?

    לא אחת ראינו את הציבור האשכנזי מתבכיין בתקופה האחרונה על קיצבאות המגיעות לו לדעתו כיוון שבגיל שנתיים חי בתקופת השואה,או את האמנים שאינם מקבלים את רצון הציבור המעדיף היום את המוסיקה המזרחית ברובו,לאחר שהמונופול על השידורים הופסק.
    אם נתבונן בכנות נגלה שכאשר כואב באמת,לא משנה מאין באת,אתה זועק.אבל כאשר הקיבוצים שחיו באופן פרזיטי אמיתי ועקרוני (מכיר את הנושא מקרוב) נקלעו לקושי כלכלי,המדינה לא רק שמחקה להם חובות במיליארדים,אלא נתנה להם בנוסף אדמות מדינה יקרות חינם- גם אני לא הייתי בוכה במצב כזה.
    הרוסים שהגיעו בשנים האחרונות אינם יכולים לומר שלא עזרו להם כפי שקרה עם עדות המזרח אותם עשקו בגזענות אופיינית לבני אשכנז,כיוון שכולם קיבלו עזרא בכל תחום אפשרי כך שתוך שנים בודדות הגיעו למה שיוצא צבא לא הגיע לאחר עשרות שנות עבודה בדר"כ.
    ולמה צריך למשל לממן את התיאטראות של האשכזים המבוססים בעשרות מיליוני שקלים בשנה,ובמקביל לא לתת לרוב העם תקצוב בעניינים בסיסיים ??

    בקיצור- ממש מבחיל לקרוא כתבה מעוותת כשלכם,אבל אני לא מופתע מכך שכן נכתב על בני הערב רב כמוכם שיעשקו ויתעמרו בעם ישראל לפני הסוף הקרוב בב"א.

    הגב לתגובה זו

  • 45.

    שתי שאלות לגבי הנתונים (המועילים)

    גיל , 17/08/11 00:48

    "הכנסות הסקטור הציבורי (ממשלה, גופי מס ממשלתיים ורשויות מקומיות) ממסים עמדו אותה שנה על 247.7 מיליארד שקל. כלומר, 62 אחוז מכלל ההכנסות הועבר לידי המדינה. אם ננכה מסך כל המסים את מס החברות, יעמוד כלל המס על יחידים אותה שנה על 216.7 מיליארד שקל. כלומר, כ-54.5 אחוז מכלל ההכנסות."

    1) מס החברות של 31 מיליארד שקל איזה אחוז הוא מכלל הכנסות החברות?

    2) השכר הכולל של יחידים בסך 397 מליארד כולל הכנסות מריבית ורווחי הון. מה הכמות הכוללת של הכנסות אלה מריבית ורווחי הון ומה המס ששולם עליהם?


    הגב לתגובה זו

    • תשובה

      הקפיטליסט היומי ,17/08/11 01:17

      א. מס חברות נגבה מרווחי חברות לא מהכנסותיהן (ההכנסות כוללות את כלל התקבולים, אחר כך יש הוצאות למשכורות, לחומרי גלם, וכו' - בסוף יש רווח).

      הנתונים הם כאלו: יש כ-104 אלף חברות בישראל, שהמחזור שלהן הוא כ-1,200 מיליארד שקל (בערך 11.5 מיליון שקל מחזור לחברה). מתוך כל זה ההכנסה החייבת הייתה 85.4 מיליארד והמס שנגבה היה 31 מיליארד. הסיבה לכך שהשיעור הזה גבוה משיעור מס החברות היא שהוא כולל גם כ-7 מיליארד שנגבו מ-17.4 מיליארד של משכורות מנהלים.

      את אחוז המיסים שהם מהון קשה לאמוד בדיוק (בכל אופן, כשרוני לא הגיע עד כדי חשיפת הנתון המדוייק). מכל מקום, בסביבות 90 אחוז מכלל הכנסות ממיסוי על הון (השכרת דירה, רווחי הון, וכו') מגיע מהעשירון העליון.

      הגב לתגובה זו

  • 44.

    טביעת איסלנד ועליית הסוציאליזם

    גיל , 17/08/11 00:38

    מתוך הכתבה: "איסלנד טבעה"
    ואכן באיסלנד שהייתה מהמדינות עם רמת חיים הגבוהה בעולם היה משבר כלכלי חמור ב2008

    והתוצאה הפוליטית (מויקיפדיה):

    "הציבור האיסלנדי ראה במפלגת השלטון, "מפלגת העצמאות" הימנית אחראית לקריסת הכלכלה. המשבר גרר הפגנות סוערות, שהובילו לנפילת הממשלה ומינוי ממשלת מעבר בפברואר 2009. בבחירות שנערכו ב-25 באפריל התחולל מהפך שלטוני והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית, בראשות יוהאנה סיגורדארדוטיר, עלתה לשלטון לראשונה בתולדותיה, בשותפות עם מפלגת הירוקים."


    הגב לתגובה זו

  • 43.

    בישראל קשה יותר בגלל שלל סיבות-

    למה? , 17/08/11 00:24

    לא רק החרדים המתנחלים והערבים.

    בסה"כ אנחנו מדינה קטנה עם צבא גדול בהרבה ממדינות בסדר גודל שלנו.
    יש פה מימון לעולים חדשים.
    יש כאן מימון לחקלאים (על נזקי בלה בלה).
    יש מגזר ציבורי רחב - מורשת מפלגת העבודה.
    התשתיות עדיין בהתפתחות- בסה"כ אנחנו מדינה צעירה, (כשבלונדון ופריז נסעו ברכבת תחתית אצלנו עוד שחו בין יתושי מלריה)
    החינוך ממומן ברובו הגדול ע"י המדינה.

    ועוד ועוד.

    למה תמיד נדבקים לחרדים למתנחלים (ולערבים)?



    הגב לתגובה זו

  • 42.

    האם הטיעון המרכזי הוא אין ברירה ?

    עמי , 17/08/11 00:05

    כלומר
    אם יש עשירים בריונים אז מוטב שנכנע ולא נעשה סתם בעיות
    צאן לטבח ????

    הגב לתגובה זו

  • 41.

    ועוד משהו אחרון על הכנסה פנויה וחסכון

    עידו , 17/08/11 00:01

    המאיון והעשירון העליון חוסכים הרבה יותר מהכסף שלהם מאשר יתר העשירונים (גם באחוזים). לכן, הגדלת המס על שכבות אלו לא תפגע משמעותית ברמת החיים שלהם. לעומת זאת היא תאפשר לעשירונים הנמוכים יותר לעשות שימוש צרכני בכסף הזה דבר שלמעשה יתרום לצמיחה, לביקוש למוצרים וליצירת מקומות עבודה.

    הגב לתגובה זו

  • 40.

    מאמר מגוחך

    אייל , 16/08/11 23:53

    המאמר מניח כאקסיומה שלא ניתן לגבות מס מהעשירים, ונותן נימוק מעניין: הם תמיד יצליחו לערים על המדינה, לכן הם עשירים. מה שמעורר את השאלה, איך לעזאזל מצליחים הפקידים הטיפשים לגבות מהם את מעט המסים שהם משלמים כיום? %u2013 כדאי שהעשירים יחליפו לאלתר את יועצי המס שלהם שמפקירים אותם כצאן לטבח לשלם 20% מס כאילו היו יתר עמישראל.

    הגב לתגובה זו

  • 39.

    והנה עוד אמירה מטופשת

    עידו , 16/08/11 23:51

    " אבל גם כשדרגת המס של השרברב קופצת מחיר תיקון הצנרת עולה"

    מי אמר שדרגת המס של השרברב קופצת מחיר? נראה לי ששרברב שנמצא בעשירון העליון מטפל בלקוחות שהם עשירון עליון.

    הגב לתגובה זו

    • נכון!!!

      יונתן קרוביצקי , 17/08/11 01:27

      כשמדרגת מס של השרברב קופצת, תקבולי מס מתחילים לרדת, כי השרברב יעדיף להעלים מיסים, במקום להפסידלקוחות כתוצאה מעלות גבוהה יותר.

      הגב לתגובה זו

      • כולכם טועים - תראו לי שרברב אחד שמשלם מס אמת !!!!

        משה , 17/08/11 08:58

        כל חברה/אדם רוצים למקסם רווחים.
        היחידי ( כמעט ) שמשלם מס אמת הוא השכיר כי אין לו בררה .

        היחידים שעובדים עלינו בעיניים הם העצמאים והחברות להם יש את כל הכלים לרמות את שלטונות המס!!!!

        הפתרון לבעיה זו הוא יותר מפשוט:
        1. להצמיד לכל עצמאי המגלגל כסף מעל למחזור מסויים "שומר כשרות" של המדינה ( בדיוק כמו מסעדות - והרבנות ).
        2. החמרה בענישה על עברות כלכליות האחראיות עד לקצה הפירמידה. במידה ובנק הפועלים מספק דיווח שיקרי להתחשבן גם עם שרי ולא רק עם המנכ"ל . הנימוק לא ידעתי לא תופס.
        3. לאחר דיווח שיקרי חוזר להלאים את החברה ולהחזירה במכרז פתוח לכל.
        4. לסגור עסקים קטנים המשקרים.


        הגב לתגובה זו

    • עידו, השרברב הוא אנלוגיה לכל ספק סחורה או שרות

      פרדי בן-זאב ,17/08/11 05:13

      אם המסים של בעל חברה יעלו הוא יעלה את גובה המשכורת שהוא מושך. התוצאה תהיה אותו הדבר.

      הגב לתגובה זו

      • לא בהכרח

        עידו , 17/08/11 08:41

        לא אם הוא מקבל יותר מהמדינה (בריאות, חינוך, דיור) ואין לו צורך להעלות את המשכורת. העניין הוא שכמו שהם כותבים לכל צעד יש השלכות, לוקחים מכאן עובר לשם, אבל ההשלכות הן דו- כיווניות. כשאחד מפסיד מישהו אחר מרוויח וכשאחד מרוויח מישהו אחר מפסיד. השאלה היא איך אנחנו כחברה רוצים שהסיפור יתחלק..

        הגב לתגובה זו

  • 38.

    והנה עוד משהו

    עידו , 16/08/11 23:45

    איזה השוואה מטופשת זאת להשוואות בין החוב החיצוני של ישראל לזה של ארה"ב. הרי ברור שהביקוש לאג"ח של ממשלת ארה"ב הרבה יותר גבוה מהביקוש לאג"ח של ישראל! היא נחשבת (או לפחות נחשבה) למדינה הכי בטוחה להשקיע בה. זאת השוואה שבכלל לא נכון לעשות..


    הגב לתגובה זו

  • 37.

    קראתי, מעניין, אבל נקודה אחת לא ברורה לי

    גדעון , 16/08/11 23:38

    אתם מציירים תמונה לפיה אין משמעות כלכלית אמיתית להעלאת מסים על המאיון (אגב, למה "מאון"?)העליון.
    האם מדובר גם על חברות?
    כי לכאורה קיים כיום דיון בשאלה האם מס החברות צריך להמשיך לרדת (זו התוכנית כמדומני), להישאר על מקומו או שמא לעלות. האם אין לשאלה הזו משמעות מבחינת הכנסות המדינה (הכנסות שישפיעו על יכולתה לתת יותר לאזרח, לא?)?
    ובאופן דומה - וועדת ששינסקי בנושא תמלוגי הגז שהעלתה לבסוף את התמלוגים - האם זו לא דרך נכונה להעלאת מיסים על העשירים לטובת השיוויון החברתי?
    איך הנתונים האלה משתבצים בתמונה שאתם מציירים?
    האם אין איזו נקודת אמצע בין "מדינת הרווחה" לבין ה"קפיטליזם החזירי"? האם אין תחומים בהם הקפיטליזם וההפרטה לא מתאימים ויש צורך בשילוב של תפיסות כלכליות אחרות?

    קחו למשל את ההפרטה בתחום העבודה הסוציאלית וכדו' - כיצד אפשר להפריט תחום שהוא במהותו לא כלכלי?

    הגב לתגובה זו

    • תשובה

      הקפיטליסט היומי ,17/08/11 00:23

      תשובה - בוודאי שיש משמעות כלכלית אמיתית להעלאת מסים על המאיון - כי בשורה התחתונה הם ישלמו יותר מסים - אבל השפעות אחרות תגרומנה לכך שהתועלת לכולנו (התועלת החברתית, אם אתה רוצה לנסח זאת כך) תהיה הרבה יותר נמוכה משחושבים, אם בכלל.

      לדוגמה, נאמר שמעלים את המסים על "העשירים" בעשרה אחוז, והם משלמים עוד 10 מיליארד שקל לקופת המדינה. הנטייה הטבעית שלהם - שלטענתנו תצלח במידה רבה - תהיה להעלות את המחיר של השירותים והמוצרים שהם מציעים, בדרכים מתוחכמות יותר או פחות, כך שהציבור בכללו ישלם 9 מיליארד יותר או 11 מיליארד יותר או 8 מיליארד יותר עבור השירותים והמוצרים אותם קנה קודם.

      הממשלה תחשוב על המצב כעל הצלחה - הרי נרשמו עוד 10 מיליארד בקופותיה והיא תשתמש בהם כדי לספק לכולנו שירותים. אבל עליית המחירים תגרום להקטנת ההכנסה הפנויה של כולנו, ובמאזן כולל, ספק אם נצא נשכרים מכל הסיפור.

      יש גם אלמנטים אחרים (התחמקות ממס, הגירה למקום אחר, מקלטי מס, וכו') - אבל בכך לא עסקתי הפעם. כנ"ל לגבי חברות - אלו הם יצורים חיישניים וביישניים ביותר. הם פורחים כשמס החברות נמוך, ונעלמים כשהוא רם יותר. בעקרון, גם במדינות בהן מס החברות גבוה יותר (כמו בארה"ב) ההכנסה הנובעת מכך אינה ממריאה מעבר ל-12 עד 13 אחוז מההכנסה ממסים. הסיפור כאן סבוך ואני חושב שכדאי להתמקד בו בזמן אחר. מכל מקום - אין כאן בוננזה כספית נסתרת.

      בשאר הנושאים, וביניהם הפרטות וכו', אנסה לטפל במאמר נפרד.

      הגב לתגובה זו

      • לא הבנתי. אם העשירים היו יכולים להרויח עוד 8 מליארד

        עמי, ת"א , 17/08/11 02:10

        ע"י העלאת מחירים, הם היו עושים זאת כבר היום. אז כנראה הם לא יכולים. אז איך אני העלאת מסים תאפשר להם את זה פתאום? הרי השוק לא ישתנה עקב כך.

        הגב לתגובה זו

        • שאלה מעולה! תפסת אותי...

          הקפיטליסט היומי ,17/08/11 02:36

          מדוע העשירים לא מעלים מחירים? כי יש תחרות. אם העלויות נשארות בעינן, ומתחרה א' בכל זאת מעלה את המחיר, מתחרה ב' יכבוש נתח שוק ממנו, ואם הוא לא יעשה זאת, מתחרה ג' יכנס לשוק, כי יש כאן הזדמנות לרווח. לעומת זאת, אם אתה מעלה את המס, אתה מעלה את העלויות לכו-לם, ולכן מחייב אותם להעלות מחירים.

          שאל את עצמך, פשוט, מדוע המחיר של אספרסו אינו 30 שקל? הרי בתי הקפה היו שמחים לגבות מחיר כזה על אספרסו.


          הגב לתגובה זו

  • 36.

    תמיד נחמד לזרוק מספרים שאף אחד לא בודק

    עידו , 16/08/11 23:37

    אז הנה אחד - ציטוט: "לישראל, לשם השוואה, חוב חיצוני של 312 מיליארד שקל"
    לא נכון, לישראל חוב חיצוני של 108 מיליארד שקל (הלמ"ס 2009)וחוב פנימי של 488 מיליארד שקל. כלומר רוב החוב של המדינה שייך לאזרחי המדינה. המדינה מגייסת כסף מהציבור ומחזירה אותו לציבור על ידי יצירת מקומות עבודה, מסחר, תעשייה, חינוך (כן הדבר הזה שנקרא השקעה בעתיד) וכו'..

    הגב לתגובה זו

    • אתה טועה, בדוק את העובדות...

      הקפיטליסט היומי ,16/08/11 23:57

      פתח את עמוד הסטטיסטיקה הבסיסי של בנק ישראל וערוך את החישובים:
      http://www.bankisrael.gov.il/publheb/dataheb.htm

      הנתונים שם הם של חוב חיצוני של 46.3 אחוז ביחס לתמ"ג וחוב ציבורי של 76.0 (נתון קודם 79.4 אחוז) ביחס לתמ"ג.

      הגב לתגובה זו

      • קישור לנתוני הלמ"ס

        עידו , 17/08/11 00:03

        http://www.cbs.gov.il/shnaton61/st10_11.pdf

        הגב לתגובה זו

      • יש פה שני נתונים שונים

        עידו , 17/08/11 00:07

        חוב הציבורי ביחס לתמ"ג והחוב החיצוני של
        המשק (לא של המדינה)


        הגב לתגובה זו

        • יש למעשה יותר משניים...

          הקפיטליסט היומי ,17/08/11 00:32

          חוב חיצוני הוא נתון מוכר וגם חוב ציבורי הוא נתון מוכר, והנתונים שהבאתי הם נתוני בסיס. הגדרת חוב חיצוני:
          http://www.maot.co.il/lex6/glossary/g_1282.asp

          הגדרת חוב ציבורי:
          http://www.maot.co.il/lex6/glossary/g_1291.asp

          כפי שתוכל לראות בהגדרות, יש חפיפה מסוימת (חלק מהחוב הציבורי הוא גם חיצוני). החוב החיצוני הוא אמת מידה טובה ל"מינוף" של משק מבוסס יותר. ישראל מבוססת פחות.

          הגב לתגובה זו

  • 33.

    מאמר קריא, ברור ולא ארוך כלל

    מאור , 16/08/11 23:19

    א. ברכות על הסבר ברור של נקודות מורכבות יחסית.
    ב. תחושתי היא שרוב המוחים הזועקים "מעמד הביניים דורש מדינת רווחה!" אינם מעמד ביניים ואינם רוצים מדינת רווחה. הם working class ("מעמד העובדים" נשמע טריויאלי, ו-"מעמד הפועלים/עמלים" נשמע מיושן), שרוצים מדינה מתפקדת שמתעניינת בהם (ולא, נאמר, אחראית לחייהם). בניגוד למארגנים, הם לא חולמים על חינוך חינם מהלידה עד התואר שני אלא על דירה בת השגה. אולי הגיע הזמן לתעד את המילון הסוציו-אקונומי בישראל 2011:
    "מעמד ביניים"= אשכנזי מבית טוב, או רוצה להרגיש כמוהו. בניגוד ליתר העולם, חסכונות ורכוש אינם נדרשים.
    "טייקון"= מי שעד לאחרונה זכה לשבחים ולהערצה על שלווה כסף מהציבור, קנה נכס ציבורי/מונופוליסטי והחזיר את ההשקעה מכיס אותו הציבור.
    "מדינת רווחה"= מדינה בה עליית מחירה של דירה סבירה אל מעבר להישג ידן של 70% מהמשפחות מעורר את הממשלה לפעולה החורגת מבניה לסקטורים של מפלגות הקואליציה.
    "שמירה על אחריות כלכלית"= תגובה אוטומטית של האוצר. הנוסח המלא הוא "תפסיקו מיד, כי כל שינוי במדיניות יביא אותנו למצב של ארה"ב ואירופה, למרות שבעצם נתוני היסוד שונים מהותית"
    "אין במחאה ימין ושמאל, מזרחים ואשכנזים, דתיים וחילונים"- כלומר, היינו רוצים שכולם יבואו להפגנות שלנו, ויעזרו לנו כבר להפיל את ביבי ולהפסיק את הכיבוש. מסיבות חברתיות כמובן. אין אצלנו פוליטיקה.

    הגב לתגובה זו

  • 32.

    האנרכיסט השבועי.

    אגוזי. , 16/08/11 23:14

    http://theweeklyanarcist.blogspot.com/

    הגב לתגובה זו

  • 31.

    למה אתם מתייחסים לחוב החיצוני בהקשר של מדינת הרווחה, ולא לחוב הציבורי?

    עמי, ת"א , 16/08/11 23:11

    והרי החוב החיצוני (הגבוה) של מדינות הרווחה כולל גם חובות של הסקטור הפרטי, ואיך הסקטור הפרטי קשור לתשלומי רווחה?
    אם מסתכלים רק על החוב הציבורי, אז מצבן של מדינות הרווחה לא נראה רע כל כך (בין 40% בסקנדינביה ל-80% בגרמניה). זה רחוק מקריסה.

    גם החישוב של חוב לבן אדם נראה מעוות. כי הרי חוב של 1000 ש"ח בקובה הוא גבוה בהרבה מחוב של 1000 ש"ח בארה"ב. הגיוני יותר לחשב לפי % מהתמ"ג.

    הגב לתגובה זו

  • 30.

    ספיבק וזעירא לא קישוטים

    mor , 16/08/11 22:57

    חפש ראיונות איתם בקלקליסט.
    עוד 2 ליצנים סוציאליסטיים שיובילו אותנו לאבדון

    הגב לתגובה זו

  • 28.

    מעניין שבסיפור ההיסטוריה הכלכלית של ישראל

    שי , 16/08/11 22:42

    כפי שמובא במאמר , אין איזכור למשחקים הספקולנטים של בנקים פרטיים בכסף של כולנו , שגרמו להתמוטטות הבנקים והצלתם ע"י הממשלה במיליארדים מכספי המיסים , כנראה שזה לא מסתדר עם התיאוריה , גוף פרטי שקורס לא יכול להיות

    הגב לתגובה זו

  • 25.

    מאמר טוב שמעלה נקודות מעניינות רבות

    גיל , 16/08/11 22:28

    הנה חומר למחשבה

    "יש סיבה לכך שהעשירים הם עשירים: הם תמיד, בכל מקרה ובכל מקום ערומים ונבונים יותר מפקידי הממשלה המבקשים למנוע מהם להיות עשירים. העלאת "רף הקושי" באמצעות הגברת הפיקוח, האכיפה, הגביה והרגולציה לא תועיל במאום, לבד מכך שהיא תיתן עידוד לעלייתם של בעלי-הון קשוחים יותר, מושחתים יותר וחסרי מעצורים."

    אורי תיאר די במדוייק (אבל קצת בהגזמה) את המציאות הבלתי צודקת שנותנת בכלכלה החופשית יתרון גדול לעשירים. המציאות הזאת ממחישה מדוע יש צדק במציאה ויישום של מנגנונים מגבירי שוויון.

    כאשר אורי הקפיטליסט מדבר על בעלי הון קשוחים, מושחתים וחסרי מעצורים, אפשר לברך אותו שלפחות הוא מכיר במציאות הבעיתית שנובעת מהאידאולוגיה הקפיטליסטית. ובעובדה שבכלכלה הקפיטליסטית (עם כל יתרונותיה) יש מנגנונים מובנים שמגדילים את אי השוויון. (וכדאי לספר זאת לאילון...)

    אבל יש כאן גם הפרזה והכללה. לא כל העשירים עשו את עושרם באמצעות הערמה על פקידי הממשלה (או על אחרים) ולא כל העשירים ואפילו המופלגים שבהם הם קשוחים, מושחתים וחסרי מעצורים.

    אדם שהרוויח למשל מיליארדים מהמצאת סטנט מהפכני לטיפול בחולי לב, יתכן שהוא קשוח אבל אין סיבה לחשוב שהוא מושחת ואין סיבה לחשוב שינצל את חוכמתו וכישוריו דווקא להשתמטות ממס. ואם נאמר אותו מילארדר היה מוכן בצעירותו לסכן את חייו כטייס קרב למען המדינה אז דווקא אחוז נוסף של מס יגרום לו לנסות לרמות אותה? ויש אצלנו לא מעט סיפורים כאלה. יש עשירים מופלגים הגונים שמוכנים לשאת בנטל המיסים המוטל עליהם.

    וגם הגברת הפיקוח והגביה מועילה, לא ב 100% אבל גם לא במאום.

    הגב לתגובה זו

  • 24.

    תענו ל-12!

    אורי , 16/08/11 22:11

  • 23.

    מאמיר מצוין. (ל''ת)

    מומי , 16/08/11 22:07

  • 22.

    מאמר אדיר. אבל אני חש בהתחמקות קטנה.

    שלומי , 16/08/11 21:44

    סיפרת על סך כל החוב החיצוני של "מדינות הרווחה" שבהן נטל המס גבוה, והצגת אותו כגבוה. ואכן, אם סך כל החוב החיצוני גבוה, גם החוב הממוצע למדינה הוא גבוה. השאלה היא האם החוב החיצוני הוא גבוה בכל המדינות, או שחלק מהמדינות מושכות את החוב החיצוני של כל הקבוצה למעלה!
    בקיצור, האם יש מדינות שבהן נטל המס הוא גבוה, אבל החוב החיצוני שלהם הוא לא גבוה? כלומר מדינות רווחה שיודעות לעשות את זה טוב? (בניגוד ליוון ספרד, איטליה ואיסלנד?)
    אם, למשל, בשוודיה ובדנמרק החוב החיצוני הוא נמוך, אז אולי זה סימן לכך שאולי קשה להיות מדינת רווחה בלי חוב חיצוני גבוה, אבל זה עדיין אפשרי אם יש אנשים חכמים שעושים זאת כמו שצריך.
    מצפה לתשובתך.

    הגב לתגובה זו

1 2 3 4 5  
עד כה: 603 תגובות ב-181 דיונים

כתוב מייל להקפיטליסט הקפיטליסט היומי

הבלוג הכלכלי של NRG מעריב. עורכים וכותבים רותם סלע ("מעריב") ואורי רדלר (כותב הספר "התמוטטות"). וגם אחרים מתארחים מפעם לפעם (כשאנחנו לא מתעצלים...)

לטענות, מענות ובעיקר רעיונות ניתן לשלוח דואר אלקטרוני אלינו.