X
אלון הדר

מסע אל החומוס הטוב בעולם

30/09/11   |   46 תגובות
מתוך קטגוריות:   חומוס   מזרח ירושלים

 

 

בהפגנת האוהלים ביפו פגשתי את רפרם חדד. השיחה שהתחילה על דרכי הפעולה הבאים של המחאה הסתיימה בטיול לילי ברחובות יפו, תוך דיון נצחי איפה אוכלים כאן חומוס טוב. חדד דווקא פירגן ל“מרכז החומוס האסלי“ ברחוב יפת, אבל אמר כי החומוסים הטובים בארץ נמצאים במזרח ירושלים. מצא למי לומר. שלושים שנה בירושלים חשפו בפני את פינות חומוס המופת של העיר. מעכרמאווי הקשוח (פועלים בשש בבוקר עם צלחת חומוס במרקם של מלט) ועד המשחה המתחנפת של לינא המתויירת. מאבו טהאר בשוק הקצבים המדגיש בעדינות את טעמי האדמה ועד החומוס אצל כאמל שהוגש בצלוחיות של חרס ברוך בואך לכנסיית הקבר.

 

ובכל זאת חדד הצליח להפתיע אותי. ”החומוס הטוב במזרח התיכון נמצא בכלל מחוץ לעיר העתיקה“, אמר. ”איפה?“, שאלתי והוא סירב להשיב. ”אתה חוצפן שאתה בכלל מבקש לדעת“, נזף. ”זה סודי ואני לא מתכוון לספר לך. פעם אחת רמזתי על המקום. קיבלתי למחרת אימיילים עם איומים“. מכרתי את נשמתי, הצעתי את גופי. שום דבר לא עזר. אפילו לא נסיעה בעיניים עצומות. הבנתי שממהפכנים כבר לא יצא שום דבר.

 

כעבור שבועיים הוא הודיע לי שאני מוזמן. התנאי: בלי הסגרת פרטים. בלי צילומים. בדרך כלל אני לא מוכן לכאלו כבלים, במיוחד שלאחר מכן אני מפרסם ברבים את הדיווח. הפעם חרגתי. אולי טעיתי בשיקול הדעת. אבל חדד הפך אותי לאובססיבי.

 

בדרך להר הזיתים הוא שוב הזכיר את ההסכם. כך גם כשעברנו בחצרות הבתים. ”גם הפלסטינים שומרים את החומוס בסוד?“, שאלתי. ”מה פתאום“, ענה, ”רק אנשים כמוך יכולים לקלקל את המקום“.

 

שום שלט לא היה תלוי בפתח המסעדה. התיישבנו ליד אחד השולחנות מפלסטיק, שהיה עטוף בשעוונית. צלוחיות של סלט ירקות קצוצים בטחינה, באבא גנוש (חצילים בטחינה) כה מרוכז, שחדד העריך כי הוא צונן בקוביות קרח, לבנה מושלמת וצלוחית של קרעי פלפל ירוק חריף, עגבניות וזיתים מרים. הכל לווה בפיתות דקות, צרובות מבחוץ וקריספיות מלידה. הכי לא בוב ספוג.

 

בשולחן ממול ישבו שני פועלים ואכלו מנת בשר. חדד קם להזמין מנה של מוח טרי על הפלנצ‘ה. הבשר נגמר ובמקרר נותרו לבבות וכבדי עוף. הוא לא ויתר. כעבור עשר דקות הוגשה המנה. הר של בצל, לבבות שנחתכו לשלושה חלקים וכבד כמעט מתקתק. תיבול עדין של כורכום, כמון ופלפל שחור סגר מנה מופלאה, עם ארומה לימונית משהו ובאורח פלא לא שומנית בכלל.

 

”תגיד לי אתה השתגעת?“, אמרתי לחדד, ”הגענו לפה בכלל בשביל החומוס“. ”סבלנות. הם עוד טוחנים את החומוס בעלי ומכתש“, הוא ענה. כעבור כמה דקות הגיעה קערת חרס קטנה ובה החומוס. מעט פטרוזליה נקצצה לתוך העיסה שהוטבעה בשמן זית עז ומפנק. איכות המנה הועצמה מביס לביס. הטעם המרוכז של החומוס הטרי השחתרר לאטו בפה, משלב בבסיס אחד זיכרונות מאבו חסן הרך ועזות מצח של חומוס גלילי. כמו במנות המוגשות במסעדות מופת שום הבזק זר לא נכנס למנה. רק מיצוי מושלם של חומרי גלם, אבל עדיין הכי רחוק מטעם סטרילי. צלחת עוצמתית, אדמתית, מינרלית. שומרת על יחסים מדוקדקים של טחינה (שכמית) טרייה, מים ומלח. החומוס הזה היה חתיך.

 

 

     -----

 

להמשך מסע האוכל למזרח ירושלים בבלוג culinar

 

 

 

 

תגובות

עד כה: 46 תגובות ב-40 דיונים

הוספת תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר

אין לפרסם באתר nrg תגובות המפירות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות גזעניות, תגובות המוציאות לשון הרע, תגובות בעלות אופי מיני, תגובות המעודדות לביצוע הסתה, תגובות הפוגעות בפרטיות, תגובות הפוגעות ברגשות הציבור ותגובות המפירות זכויות קניין רוחני. למען הסר ספק, הנושא באחריות הבלעדית לתוכן התגובה המפורסמת הוא כותב התגובה, ואתר nrg שומר לעצמו את הזכות שלא לפרסם את התגובה ו/או חלקה ו/או למחוק תגובות שפורסמו וכן למסור את פרטי כותב התגובה בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של האתר

סגור
מעדכן תגובות...
1
עד כה: 46 תגובות ב-40 דיונים

כתוב מייל לאלון אלון הדר

כורדי ששונא קובה. ראדיקל חופשי אוהד בית"ר. מידי שבוע אפרסם כאן פוסטים נבחרים מבלוג ביקורת האוכל שלי culinar 

  • תגובות אחרונות