חמישים שנה אחרי שהופיע לראשונה, ורגע לפני שסרט שנעשה על פיו עומד לעלות למסכים, יוצאת לאור מהדורה חדשה של "ברקיע החמישי" של רחל איתן, אחד הרומנים הגדולים בספרות הישראלית לדורותיה, המתאר את ילדותה השורדנית במעון לילדי משפחות  מעורערות
 
ממש עוד מעט, בחודש הבא,יעלה לאקרנים סרטה של הבמאית דינה צבי ריקליס, על פי הרומן הישראלי הקלאסי של רחל איתן "ברקיע החמישי", שהופיע לראשונה לפני חמישים שנה בדיוק, ב-1962. לרגל המאורע הכפול הפיקה הוצאת עם עובד מהדורה חדשה לרומן הגדול הזה, בליווי אחרית דבר של תמר משמר, חוקרת יצירתה של רחל איתן, הסופרת היפה , הבלונדינית, שנפטרה בניו-יורק ב-1987, והוגדרה בראשיתה כ"נערת זוהר שהתגלתה כסופרת מזהירה". למעשה, מדובר באחת האינטלקטואליות המובהקות שהיו לספרות העברית החדשה.
 
ואתחיל מהסוף, מהקריאה ...

  אני רואה את חברי מ"מעריב". ואני מתבייש. כן, ליבי נכמר על נוחי דנקנר, על עופר נמרודי, על הנהלת "מעריב". על כל מי שעשה כמיטב יכולתו להציל את העיתון הזה , ואכן הציל,לתקופות ארוכות, ועכשיו נושא על גבו את כל עוונות המחדלים שהצטברו במשך השנים, שבהן התפרנסנו ממנו כולנו, ואילמלי הם, אולי לא היינו מתפרנסים כלל. ואולי מעט. ואולי כמובן טוב יותר. כאפשרות תיאורטית.
אני שומע את עמיתי מגזימים, משחירים, מעליבים את הנהלת מעריב, את העורכים הראשיים ואת הבעלים,  ומכבידים לדעתי מאוד לא רק על האפשרות שעיסקת המכירה החדשה תתממש, אלא אפילו על הסיכוי הריאלי לקבל את מלוא הכסף המגיע להם בדין. שהרי אם שלמה בן צבי לא יקנה לבסוף _והרי אפשר להוציא כל מיני צווי מניעה -  ולא יזרים לבסוף את הכסף המבוקש, מהיכן יימצאו הכספים החסרים למשכורות ולפיצויים?
 
מהיכן למשל ההיתממות ...

  א.ל.ג'יימס , בת ה-49, מחברת "חמישים גוונים של אפור", היתה בערך בגיל של גיבורתה אנסטסיה בת ה-22, כשיונה וולך פירסמה לפני כשלושים שנה טקסטים סאדו-מאזוכיסטיים פרועים הרבה יותר ועמוקים הרבה יותר, שאחד מגיבוריהם  הוא אלוהים בעצמו או לפחות כמה אביזרים רבניים כמו רצועות התפילין, שעושים איתם כמה מעשים מיניים במיוחד וסדיסטיים במיוחד. ואגב, גם המשוררת לאה איילון ביקשה מזמן בשיריה שיעשו בה כל מיני מעשי סאדו-מאזו * ועוד עניין דתי: אהרן רזאל מבקש בשיר הנהדר החדש שלו "עשרה אנשים" שיעלו איתו על הגג ויצעקו:"השם הוא האלוקים". אברהם שלונסקי ביקש את זה מזמן וגם הוא ציטט איזשהו רב * וכמה ארכיונים היה צריך פרופ' בני מוריס לחרוש כדי להבין מה שמבין כל אדם שפוי: שהערבים, ברובם הגדול,  רוצים בהשמדתנו * ומה אורן פרסיקו, אחד משני תאומי ביקורת העיתונות ב"העין ...

  רגע, מורשע בהזמנת ארבע רציחות זה קלון? כי כידוע, זה מה שהורשע בו בשתי ערכאות ברוסיה, כולל בית המשפט העליון הרוסי, אחד מבעלי "הארץ", ליאוניד נבזלין. אבל "הארץ" כמובן לא מעלה בדעתו לחפור בעברו של אחד מבעליו. הרי יש גבול גם להגינותו הלכאורית של "הארץ" ולהגינותו החנפה של גדעון לוי.     
 
 
גדעון לוי מספר לנו בשבוע שעבר (ב"הארץ",כמובן) ש"הארץ" , בניגוד לכל העיתונים האחרים, הוא "מגדלור בן מאה שנה כמעט שאורו לא הועם לרגע". מתוק. כמה נחמד ונוח להעיד על עיסתך או על העיסה שאתה מתבשל בה, בעיקר כשחרב הקיצוצים מונפת גם מעל ראשך כמו מעל ראשם של כל עובדי "הארץ". לאף אחד כזכור עוד לא נתנו סטירה בגלל חנופה.
 
אני בהחלט מסכים שיש ב"הארץ" דברים טובים מאוד, אבל יש בו ...