X
בן-דרור ימיני

רק למוסלמים מותר.......

15/09/12   |   1358 תגובות
מדוע למוסלמים מותר לשדר סרטי תועבה אנטישמיים וגזעניים אבל בהם "אסור לפגוע"? * ומה הקשר בין המהומות לגרעין האיראני? * המשימה הדון-קישוטית של דני אילון מול תעשיית הנרטיבים והשקרים * "בצלם" מתגאה בשונא ישראל * על ההבדל הנעלם בין אנטישמיות לאנטי-ציונות

נניח, רק נניח, שהסרט שגרם לרציחתו של שגריר ארה"ב בלוב, הוא אכן סרט פוגע, מעליב ומיותר. ונניח אפילו שחומרתו דומה לזו של הקריקטורות הדניות שפגעו בכבודו של נביא דת האיסלאם. הרי סרטים כאלה, הרבה יותר פוגעניים, הם עניין של שגרה בכל הערוצים במדינות המוסלמיות. כמו, למשל, קטע ששודר בערוץ הטלוויזיה של החמאס, "אל-אקצה", שקורא "להרוג את היהודים, את הנוצרים, את הקומוניסטים, עד האחרון שבהם". או כמו אמנת החמאס, והדברים ששגורים בפי כל מטיף, ומשודרים אינספור פעמים, על היהודים כקופים וחזירים. אז מדוע, לעזאזל, הם חושבים שלהם מותר, ולאחרים אסור? 

למען הסר ספקות, זה לא אותו דבר. משום שבמערב יצירות כמו הקריקטורות או הסרט החדש הן חלק מחופש הביטוי. בארצות המוסלמיות - מדובר בהטפה רשמית של השלטונות. אבל החוצפנים הללו מתבכיינים.  צריך לדייק. אלה לא כל המוסלמים שיצאו לרחובות. אבל האווירה שם, בערוצים הרשמיים, היא כזאת שמעודדת את החוליגניות הזאת. 

ארגון המדינות האיסלאמיות (OIC) נוקט במאמצים חובקי עולם, גם במוסדות בינלאומיים, כדי להוציא את הביקורת על האיסלאם אל מחוץ לחוק. במקום לומר להם: "רעיון מצוין, תתחילו אצלכם בבית, וביום שבו תופסק ההסתה הגזענית נגד דתות אחרות – תהיו רשאים להעלות הצעות" – הרי שלוקחים אותם ברצינות. פה ושם הם אפילו זוכים להצלחות. 

זה מוביל אותנו לסוגיה האיראנית. משום שבאיראן החוליגנים הללו הם השלטון. זה אחמדינג'אד עצמו שניצח על הפגנה שבה הוא שלהב את ההמונים בקריאות "מוות לישראל".  וכאשר ראש הממשלה חוזר ואומר שהוא לוקח את האיראנים ברצינות – הוא צודק. משום שאיראן אינה עוסקת רק בהסתה. היא גם עושה. באמצעות חימוש החיזבאללה והחמאס, שני גופים, מצפון ומדרום, שהופכים להרבה יותר ממטרד. כך שלישראל יש זכות מלאה להיות מודאגת. ולישראל יש זכות מלאה להגנה עצמית. והדרישה של נתניהו לקווים אדומים – לכל מי שדורש ממנה עוד ועוד המתנות – היא דרישה מאוד מוצדקת. משום שהמשטר האיראני הוכיח בשנתיים האחרונות שהוא מצפצף על כל העולם. אין לו שום בעיה להקריב את הכלכלה האיראנית בטווח הקצר, כדי להפוך למעצמה אזורית וגרעינית בטווח הארוך.

זה לא אומר שהתנהלותו של נתניהו ראויה. העובדה שנתניהו צודק אינה אומרת שמהלכיו חכמים. הוא עשה כל טעות אפשרית כדי לסבך אותנו עם הממשל האמריקני. אלא שעל כך כבר כתבתי במאמר שפורסם ביום שישי. 

 

הפוליטרוקים של הנכבה

עשרות שנים הזניחה והצניעה ישראל את שאלת הפליטים היהודים מארצות ערב. שמונה מאות וחמישים אלף יהודים גורשו או נאלצו לעזוב. האסון שהם עברו, לפי כל מדד אובייקטיבי, הוא גדול יותר מאסונם של הפליטים הפלסטינים. היהודים לא הכריזו שום מלחמה על ארצות ערב. ולמרות זאת הם גורשו ורכושם הוחרם. אבל באופן תמוה, דווקא הצד שהכריז מלחמת השמד על המדינה שבקושי קמה הצליח להפוך את עצמו לקורבן האולטימטיבי.

כדי לשנות את הנרטיב המעוות שהשתלט על האקדמיה והתקשורת, לא רק בעולם, אלא גם בישראל, יש צורך במאמץ אדיר. אין צורך ב"נרטיב" נגדי. יש צורך בהצגת עובדות האמת. משום ש"נרטיבים" הפכו לסיפורי בדים. שקרים וסילופים ועיוותים בכיסוי אקדמי. בעולם שבו ה"נרטיבים" שולטים, בעולם שבו אין ספר אחד על הנכבה היהודית, אבל אלפי פרסומים על הנכבה הפלסטינית – השינוי הוא כמעט בלתי אפשרי. זה לא אומר שצריך להרים ידיים. וכשאין מחקר אקדמי בכמות וברמה הנדרשת, הרי שההמרצה חייבת להגיע מהצד הפוליטי. זה לא המצב האידיאלי. אבל מישהו צריך להתחיל. מי שלקח את העניין על עצמו הוא סגן שר החוץ, חה"כ דני אילון. לאחר שנים של הזנחה, הוא מנסה להעיר ולעורר.

השבוע התקיים בירושלים כנס ביוזמתו של אילון. נציגי קהילות יהודיות מרחבי העולם הגיעו, כדי להציג את סיפור הגירוש והנישול. בסיום הכנס פורסמה "הכרזת ירושלים" – מנשר היסוד לדרישה ולהכרה בעוול שנגרם ליהודי ארצות ערב. האחריות הוטלה על הליגה הערבית. שתי ישיבות קיימה הליגה בשנת 1947, בשאלה היהודית, עוד לפני החלטת החלוקה, ובתקווה למנוע את החלוקה. הליגה אימצה הצעת חוק, לכל מדינות ערב, העוסקת בסנקציות נגד היהודים, ובכלל זה בהחרמת הרכוש. נציגי מדינות ערב איימו שהחלוקה תגרום להתפרצויות זעם נגד היהודים. למעשה, מדובר בזעם מאורגן לחלוטין, שכלל פוגרומים, משפטים מבוימים והוצאות להורג, החרמת רכוש. התוצאה היא שכשמונה מאות וחמישים אלף איש נאלצו לעזוב את מדינות ערב. הם השאירו מאחוריהם נכסים והון בשווי אדיר. הנכבה שלהם הייתה גדולה יותר, לפי כל השוואה אובייקטיבית, מהנכבה הפלסטינית. אבל הפוליטרוקים של הזיכרון והנרטיבים טרחו לעוות את התמונה. צירוף המילים "פליטים" ו"טיהור אתני" הפך לסימן ההיכר הגלובלי, התקשורתי והאקדמי של הסוגיה הפלסטינית. העיוות ניצח.

על הרקע הזה, המאבק שיזם דני אילון הוא כמעט דון-קישוטי. המלאכה מרובה. המשימה קשה. אסור לוותר עליה.  

יורשה לי גם להמליץ על מאמרו המצוין של עמיתי, שלום ירושלמי, באתר זה, המציג את סיפור הנישול של משפחתו שלו.   

 

גאווה מתוצרת "בצלם"

לפני שבועיים פרסמנו ב"מעריב" את תמליל השיחה בין השחקן מוחמד בכרי לבין עו"ד חוסין אבו-חוסין, שייצג את משפחת רייצ'ל קורי בתביעה נגד מדינת ישראל. בהתבטאויות שמיד לאחר פסק הדין הוא נשמע כמו נופת צופים. בשיחה שקיים עם בכרי הוא מתגלה במלוא חרפתו, כמי שטוען שישראל גרועה מהמשטר הנאצי, וטוען שזה לא מספיק לדבר נגד המפלצת, אלא גם לעשות מעשה. בעקבות פרסום התמליל, טען אבו-חוסין ש"מבט לתקשורת הפלסטינית" (PMW) עיוות את דבריו והוציא אותם מהקשרם. בתגובה, פרסם PMW את התמליל המלא. מתברר שהדברים מקבלים חומרה מיוחדת.  

אין שום צורך לעסוק שוב באבו-חוסין. הרי לפי סקרים שונים מתברר שוב ושוב שהוא אינו מייצג את ערביי ישראל, שרובם, בניגוד לאבו-חוסין, דווקא חשים גאווה מעצם היותם ישראלים, ורוב הצעירים ביניהם, בניגוד למנהיגים, מוכנים להתגייס לשירות חברתי וקהילתי. העניין הוא שאבו-חוסין הוא חבר המועצה הציבורית של "בצלם". הוא יושב לצד אנשים רציניים כמו א.ב. יהושע, עמוס עוז, היועץ המשפטי לשעבר מיכאל בן-יאיר, דוד גרוסמן, גילה אלמגור, ועוד. פורום מכובד של 34 אנשים, שאין צורך להסכים לעמדתם הפוליטית כדי להבין שהם אינם גיס חמישי, אינם עוכרי ישראל, ואפילו לא אנטי-ציונים מהזן הידוע.

כאשר איש ציבור משתמש ברטוריקה דומה לחלוטין לזו של בכרי ואבו-חוסין נגד הערבים או נגד הרשות הפלסטינית – הוא מוקע מייד כמחרחר מלחמה ופשיסט. ובצדק. אבל כאשר הרטוריקה הזו מגיעה משמאל – היא זוכה להכשר. עובדה, אבו-חוסין יושב לצדם של חברים בכירים באליטה הישראלית. אפשר להניח שלא היה להם מושג ירוק שהאיש אינו "פעיל שלום". אבל הנה, עכשיו הם יודעים. האם זה ראוי שאדם כזה ישב לצדם בגוף העליון של "בצלם"?

ובכן, פניתי לדוברת הארגון, שהשיבה כהאי לישנא: "בצלם מעריך את עבודתו וגאה בחברותו [של עו"ד אבו-חוסין – ב.י.] במועצה הציבורית של הארגון. אם יש לך שאלות על התבטאויות שלו בפורום כזה או אחר אתה מוזמן לפנות אליו ישירות". תגובה אטומה ושחצנית. אם חפצה נפשנו לדעת מדוע גם השמאל הציוני, של יהושע וגרוסמן ועוז, הולך ומתרסק, הרי שהתשובה מצויה בתגובה של "בצלם". משום ששמאל ציוני צריך להוקיע תופעות חולניות מהסוג של אבו-חוסין, בדיוק כפי שהוא מוקיע את החוליגנים של תג מחיר. ואם אבו-חוסין הוא מקור לגאווה, אז לא רק "בצלם" בבעיה. גם כל מי ששותף לפרויקט הגאווה ההזויה.

 

הטירוף האנטי-ציוני
לעתים, יורשה לילספר, נדמה לי שהתחושה שלי בנוגע לקמפיין הדמוניזציה נגד מדינת ישראל היאסובייקטיבית משהו. אולי אני מגזים? אולי לא כצעקתה? הרי אם יתברר שאני טועה, שמחה תמלא את לבי.

העיתון "ארץ אחרת", בעריכתה של במבי שלג, פרסם בגיליונו האחרון מאמר פרי עטו של לוראן כהן, "היורשת של הרייך השלישי". כהן מנתח את תופעת הישראלים שהופכים את ישראל למדינה נאצית. "לישראלים שאינם מבלים את זמנם בבירות אירופה העכשווית קשה להאמין כי מדינת ישראל מתוארת בידי קומץ ישראלים הפועלים בחוץ לארץ כמדינה שטנית, מקבילתה המוחלטת של גרמניה הנאצית", נכתב בהקדמה למאמר. זו כבר לא שלילת זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, או כמדינה בכלל. זו נאציפיקציה של ישראל, שמתבססת על אותם מודלים שהפכו את היהודי, באשר הוא יהודי, לרוע האולטימטיבי. השיטות נותרו בעינן. עירוב של ישן וחדש. היהודים מתוארים כרוצחי ילדים אובססיביים, וכמי שטורחים בפרויקט השמדה נגד הפלסטינים. בהמשך מתאר כהן את תופעת גלעד עצמון, ישראלי לשעבר, שלדידו ישראל והיהודים הם מקור הרוע העולמי, וכי כל השוואה בין הציונות לנאציזם היא ניצחון לציונות, משום שהציונות גרועה מהנאציזם. כן, עד כדי כך. עצמון איננו לבד. לצדו פועלים סוכני דמוניזציה אחרים, כמו אראלה אזולאי, שלימדה בבר-אילן, או מיכאל ורשבסקי, מהמרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית. עצמון מזהה את עצמו עם איל סיון, שלמה זנד, אילן פפה ואחרים, אך מגנה את השמאל הציוני, מהסוג של גרוסמן, כשמאל גזעני. הבעיה איננה עצמון. יהודים, לאורך ההיסטוריה, סבלו מסטיות מהסוג האוטו-אנטישמי. הבעיה היא שהאידיאולוגיה הנאצית-אנטישמית שלו זוכה להכרה, והוא אפילו זוכה פה ושם למקום של כבוד בעיתונים מובילים ועל ידי אנשי אקדמיה.    

המאמר של כהן הוא מאמר חובה, לכל מי שחושב שיש עדיין הפרדה, או שיכולה להיות, בין אנטישמיות לאנטי-ציונות. ובמחשבה נוספת, אין הרי הפרדה בין עצמון לבין, למשל, אבו-חוסין מ"בצלם". שניהם שרויים בפרויקט הנאציפיקציה. כך שעוז וגרוסמן ואחרים אינם מתכוונים. אבל כאשר הם יושבים במועצה אחת עם אבו-חוסין, הם מעניקים לגיטימציה לא רק לאבו-חוסין, אלא גם לתופעות כמו עצמון. 


עדכון והבהרה:
בעבר עסקנו כאן בפסק הדין של השופטת רות רונן בעניין עתירה של עמותת "גישה". השופטת קיבלה את העתירה, והתירה חשיפה של מידע, שלדעת הח"מ, כפי שנימקתי אז, אינו ראוי לחשיפה. הביקורת העיקרית הופנתה גם לעובדה שהשופטת רונן נשואה לחבר הנהלת "הקרן החדשה", כאשר הקרן עצמה תורמת ל"גישה". נציב קבילות השופטים אכן מצא טעם לפגם, והדברים פורסמו. 
לאחרונה החליט ביהמ"ש העליון לאשר את פסק הדין של רונן, בעקבות ערעור של המדינה. דעתי הייתה ונותרה שונה. אין בימ"ש בעולם שמחייב את המדינה לחשיפה כפי שעושים שופטים בישראל. אך מטעמי הגינות, מצאתי לנכון להבהיר שביהמ"ש העליון קיבל את עמדתה של רונן, ולא את עמדת המדינה (שבמקרה דנן, הייתה גם דעת הח"מ). 
 


לקבלת עדכונים על מאמרים חדשים ועוד,
הצטרפו לדף הפייסבוק של בן-דרור ימיני

 

תגובות

עד כה: 1358 תגובות ב-540 דיונים

הוספת תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר

אין לפרסם באתר nrg תגובות המפירות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות גזעניות, תגובות המוציאות לשון הרע, תגובות בעלות אופי מיני, תגובות המעודדות לביצוע הסתה, תגובות הפוגעות בפרטיות, תגובות הפוגעות ברגשות הציבור ותגובות המפירות זכויות קניין רוחני. למען הסר ספק, הנושא באחריות הבלעדית לתוכן התגובה המפורסמת הוא כותב התגובה, ואתר nrg שומר לעצמו את הזכות שלא לפרסם את התגובה ו/או חלקה ו/או למחוק תגובות שפורסמו וכן למסור את פרטי כותב התגובה בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של האתר

סגור
מעדכן תגובות...
3 4 5 6 7 8 9 10 11  
עד כה: 1358 תגובות ב-540 דיונים

כתוב מייל לבן-דרור בן-דרור ימיני

נולד בערב ליל הסדר, ולכן שמו בן-דרור. עיתונאי ומשפטן. פרסם את הספר "אגרוף פוליטי" והיה עורך העיתון הלוחמני "הפטיש" 
 
מאמרים של בן-דרור ימיני מהעבר, וכן מאמרים מתורגמים לאנגלית ולשפות נוספות ניתן למצוא בלחיצה על הקישור כאן.