X
בן-דרור ימיני

פרוייקט הנאציפיקציה.......

01/02/13   |   194 תגובות

הקמפיין להפיכת ישראל למדינת נאצית עובר גם דרך האוניברסיטאות בישראל ומגיע לקריקטורה בנוסח ה"דר שטירמר" בעיתון בריטי מכובד *  "הארץ" תורם את חלקו בעלילה על "עיקור האתיופיות", שבמהירות שיא הפכה לתעמולה נאצית * כך מגויסת גם העלייה האתיופית לתעשיית השקרים והנאציפיקציה


כבר שנים שמתנהל בעולם קמפיין איטי, שקט, שמנסה להפוך את ישראל ליורשת של המשטר הנאצי והאידיאולוגיה הנאצית. לפי הקמפיין, לידתה של ישראל בחטא וכל קיומה הוא פשע נגד האנושות. לקמפיין הזה שותפים זרמים שונים. ימין קיצוני, מכחישי שואה, שמאל קיצוני. העיתון "סנדיי טיימס" פרסם קריקטורה אנטישמית שבה נראה בנימין נתניהו בונה חומה באמצעות דמם וגופותיהם של פלסטינים. הקריקטורה זכתה להרבה תגובות זעם. גם בבריטניה. מדובר בעיתון רציני. לא עיתון שמצטיין בקו אנטי-ישראלי. זה קרה בדיוק ביום השואה הבינלאומי. זה היה עוד ציון דרך במסע ארוך (ראו הבהרה בהמשך בנוגע למאייר הקריקטורה, שככל הנראה יש לסגל מהטענות נגדו בנוגע לאנטישמיות).  

ימים בודדים לפני כן, חבר פרלמנט מהמפלגה הליברלית, דייוויד וורד, טען ש"היהודים עושים לפלסטינים מה שהנאצים עשו להם". מתברר שאין צורך להיות מה"פמילייה" המיוזעת והצווחנית של בית"ר ירושלים כדי לחשוף גזענות. הרי גזענות, כבר למדנו, מסתדרת מצוין גם עם חליפות ועניבות, במינכן כמו בלונדון.  

אין שום צורך להרחיק ללונדון כדי לגלות את פרוייקט הנאציפיקציה. רק לאחרונה חשף "אקדמיה מוניטור" עוד אירוע של נאציפיקציה בישראל: אריאלה אזולאי פרסמה תמונה של פלסטינים שעטו על עצמם בגדי אסירים, כשהם נעצרים על ידי חיילי צה"ל. אזולאי הוסיפה כיתוב לתמונה, שבו היא משווה בין התנהגות חיילי צה"ל לבין הנאציםפרופסור ריצ'רד לנדס הגדיר את המניפולציות הפלסטיניות לנוכח מצלמות התקשורת כ"פליווד" (הוליווד מתוצרת התעמולה הפלסטינית). הפעם יש להם גם את הכיתוב של אזולאי.

אזולאי היא גם מרצה בבר-אילן וגם חברה בצוות של מרכז מינרבה באוניברסיטת תל-אביב, שבראשו עומד עדי אופיר. כמעט כל חברי הצוות שייכים לקצה הרדיקלי של המפה הפוליטית. המכנה המשותף של אופיר, אזולאי וחברי האסכולה שלהם הוא שלילה מוחלטת לזכות קיומה של מדינה יהודית, תוך השוואות בינה לבין הנאצים. וכפי שכבר ציין פרופסור אלחנן יקירה ("פוסט ציונות פוסט שואה") יש דמיון מדהים בין הרטוריקה הזו לבין זו של מכחישי שואה.

 

אנטישמיות?

האם נאציפיקציה היא אנטישמיות? ובכן, "הפורום האירופי" למאבק באנטישמיות פרסם מסמך להגדרת תופעת האנטישמיות. תחת הכותרת של "דוגמאות לדרכים שבהן אנטישמיות יכולה לבוא לידי ביטוי" מופיעה הדוגמה של "השוואה בין מדיניותה העכשווית של ישראל לבין זו של הנאצים". זו הגדרה מדויקת. משום שהטענה שהיהודים נוהגים כנאצים שווה לטענה שהיהודים משתמשים בדם של נוצרים. נאציפיקציה ואנטישמיות מבוססות על אותה תבנית: הפצת שקרים שאין להם שום אחיזה במציאות. היהודים לא הפיצו מחלות ולא השתמשו בדם של ילדים נוצרים ולא היוו איום על האנושות, בדיוק כשם שהישראלים של היום אינם עוסקים בהשמדה או בביצוע ללא הפסקה של פשעי מלחמה. מותר לבקר את ישראל. היא גם עושה טעויות. אבל לאף אחד אין פטור מעובדות ומפרופורציות. באופן יחסי ומוחלט, ישראל פוגעת באויבים שלה פחות מכל מדינה אחרת שמצויה בעימות. זה לא מעניין את האנטישמים, הישנים והחדשים. הם שקועים, היום כמו אז, בשיח של שנאה, שקרים והסתה. האנטישמים החדשים מתיימרים לדבר בשם שיח הזכויות. אין שקר גדול מזה. הם עסוקים בשלילת זכויות. פעם זו הייתה שלילת זכות היהודים כפרטים. היום זו שלילת זכות היהודים להגדרה עצמית.  

 

שתיקת הכבשים והמדינה

ראשי האוניברסיטאות מתקשים להבדיל בין חופש ביטוי אקדמי, שצריך לשמור עליו, לבין מתן לגיטימיות ובמה מכובדת לאנטישמיות ולנאציפיקציה. במקום להתמודד, הם חוזרים על הטענה הפבלובית של "חופש הביטוי האקדמי". איזה חופש יכול להתקיים במקום כמו מרכז מינרבה, כאשר בחסותו פועל צוות בראשות אופיר, שמורכב רק, או בעיקר, מתאומיו הפוליטיים של אופיר. הרי מדובר ב"אוטיזם אינטלקטואלי", כהגדרתו של פרופסור יקירה. ועל איזה חופש בדיוק מדובר, כאשר לפי הגדרת הפורום האירופי, העמדות המובעות על ידי אנשי צוות הן אנטישמיות לכל דבר ועניין. גם הטענה שמדובר ב"זרם קיקיוני" ראויה לעיון חוזר. אולי זה היה פעם. ייתכן שגם ראשי האוניברסיטאות חשבו כך. אבל מתחת לאף שלהם צומחת אליטה אינטלקטואלית שאיננה "ביקורתית" ולא "אקדמית", אלא בולשביקית ופוליטרוקית, שחותרת תחת זכות קיומה של מדינת ישראל במגוון שיטות. גם באמצעות נאציפיקציה. כל ניסיון להצביע על התופעה ולהפריך את השקרים נתקל בתגובה קבועה: "מקרתיזם".

נחזור לבריטניה. המפלגה הליברלית התנערה מוורד. רופרט מרדוק גינה את הפרסום האנטישמי בעיתונו. עורכי העיתון נפגשו עם משלחת של יהודי בריטניה, אבל כמו הקריקטוריסט עצמו, הם התנצלו על העיתוי. קצת פחות על עלילת הדם. ישראל הרשמית העבירה, כמתבקש, מחאה לנוכח האנטישמיות מתוצרת לונדון.

הגינויים הרפויים אינם יכולים להסתיר את העובדה שאזולאי ואופיר וחברי פרוייקט הנאצי פיקציה מצליחים. עלילות הדם שלהם מתפשטות. זה יפה שישראל הרשמית הגישה מחאה. השאלה היא רק, מדוע יש שיתוק שלטוני לנוכח אותן תופעות בדיוק, בתוך האקדמיה בישראל? ומדוע רבים מאנשי האקדמיה, שמודעים למה שקורה לידם, לוקים בשתיקת הכבשים?

זה לא ברור מי יהיה שר החינוך בממשלה הבאה. צריך רק שיהיה לו אומץ, וצריך הרבה אומץ, כדי להתמודד עם התופעה.

 

כך רוקחים עלילה

לפני שבועות אחדים פורסם ב"ואקום", תוכנית של גל גבאי בטלוויזיה החינוכית, תחקיר שכלל האשמות חמורות נגד הממסד. עולות ממוצא אתיופי התלוננו שעוד באתיופיה כפו עליהן לקחת זריקות למניעת הריון, "דפו-פראוורה", וגם איימו עליהן שהן לא יורשו לעלות לישראל ללא לקיחת הזריקה. זה לא סיפור חדש. הראשון שפרסם את העניין בכתבה רחבה היה העיתונאי דני אדינו אבבה מ"ידיעות אחרונות", ב-6.1.2008. פרסום נוסף, של רות סיני, היה ב"מעריב" במאי 2010, שדיווחה על מתן הזריקה לעולות מאתיופיה בישראל. הזריקה, יש לציין, היא תחליף לגלולות, והשימוש בה רחב יותר במקומות ובתרבויות שבהם נטילת גלולה מדי יום ביומו היא בלתי מעשית. גם בארה"ב היה שימוש מוכוון נרחב בזריקה, בעיקר בקרב אפרו-אמריקניות. השימוש בזריקה שנוי במחלוקת משום שיש לה תופעות לוואי. גם לגלולות יש תופעות לוואי, ובכל מקרה, אין שום מניעה רפואית לשימוש בזריקה.

בעקבות התחקיר ב"ואקום" פורסמה ידיעה נרחבת בעיתון "הארץ", תוך העלאת הטענה שמדובר ב"מנגנון שיטתי", ותוך בדיית הטענה שמדובר בעיקור כפוי. משרד הבריאות, הסוכנות היהודית וארגון הג'וינט, שמטפל במועמדים לעלייה במחנות באתיופיה, הכחישו את הטענות בכל מכל. כך שאין ויכוח על עצם השימוש בזריקה. יש ויכוח על שאלת הכפייה.

החשיפה של הסיפור, החל מאבבה שהיה הראשון, וכלה בגבאי שהעניקה לנשים זמן מסך, הייתה ראויה. הבעיה, כמו תמיד, היא "הארץ", שפרסם שקר ועוד שקר. ראשית, הוא יצר את הרושם שהמדינה מודה בכך שהזריקה ניתנה בכפייה או בלחץ. זה לא היה ולא נברא. והשקר הנוסף היה בהוספת הטענה על "עיקור" כדי ללבות את הפרשה. שוב, לא היה ולא נברא. בעניין טענת העיקור, העיתון חזר בו, ושינה את הכותרת באופן חלקי. זה לא עזר. הסיפור התפשט כמו אש בשדה קוצים. לא רק בתקשורת העולמית, אלא גם בעיתון "הארץ" עצמו, שפרסם מאמר, שעוד נחזור אליו, שחזר על טענת העיקור.  

מדוע העידו נשים על כך שלמעשה התנו את העלייה שלהן לישראל בקבלת הזריקה? ובכן, תחקיר של האתר "the elder of ziyon" העלה את ההשערה שמדובר ברצונן של הנשים להסתיר מהבעלים את הסכמתן לקבל את זריקת המניעה. עברו שעות אחדות, ומתברר שמה שהוצג כהשערה מופיע במחקר שפורסם כבר ב-2005, בעניין שימוש באמצעי מניעה. נשים, כך המחקר, "פונות לשיטות מניעה שמתאימות להסתרת השימוש". הנה לנו מחקר שמעניק הסבר קצת יותר טוב לסיפור כולו. קצת אי-הבנה ובעיות בתקשורת. קצת שימוש בזריקה שהשימוש בה מקובל באותה סביבה, וגם טעויות שנעשו בעצם המשך מתן התרופה בישראל, גם אם ללא כפייה.

 

שקר כפול ומכופל

מייד לאחר פרסום הידיעה  ב"הארץ" הופיע גם מאמר דעה של אפרת ירדאי, לשעבר דוברת האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. היא גם חזרה שם על עלילת העיקור, והוסיפה טענות נגד המדינה שבעצם לא רוצה את העלייה הזאת: "במדינת המקלט ליהודים, החליטו  ... שהם לא מספיק יהודים - כי מי שמע על יהודים כל כך שחורים? במחנות המעבר היום עוברים העולים לעתיד מסכת ביורוקרטית מבעיתה, אשר מטילה עליהם את חובת ההוכחה שהם ראויים להגיע מדינת ישראל". נשמע מפחיד.

האם זו האמת? ובכן, לאחר העלאת יהודי אתיופיה, שקרויים לפעמים "ביתא ישראל", החל ויכוח נוקב בנוגע להעלאתם של בני הפלשמורה. הטענות היו שהקשר של הגלים החדשים ליהדות או למוצא יהודי בכלל שואף לאפס. אם תמשיכו כך, אמר שר אתיופי, יש לפחות מיליון מועמדים. כמובן שהיו כאלה שנפלו בין הכיסאות. יהודים לכל דבר ועניין שבשלבים ראשונים לא היה ברור אם הם זכאי עלייה. 

ירדאי מאשימה את הממסדה הישראלי שהתנכל להם, משום ש"הם לא מספיק יהודים". הממסד? ובכן, ירדאי יודעת כמה עובדות בסיסיות. היא הייתה פעילה מרכזית. דוברת האגודה למען יהודי אתיופיה. ולמרות זאת היא מפרסמת שקר בוטה. 

ובכן, המתנגדים הבוטים ביותר להעלאת בני הפלשמורה הם בני הקהילה היהודית מאתיופיה. אחד מהם היה, למשל, חה"כ שלמה מולא. בהמשך הוא שינה את דעתו. נמשיך. ארבעה פעילים בולטים מבני הקהילה הלכו למבקר המדינה כדי להבהיר לו שהמשך העלאת הלא-יהודים מאתיופיה הוא מחדל בקנה מידה היסטורי. אחד מהם מוכר לאפרת. מאוד מוכר. מדובר באבא שלה, אברהם ירדאי. ויש עוד. פעילה נוספת שהייתה באותה פגישה היא זיוה מקונן-דגו, שהפכה למנכ"ל אותה אגודה שאפרת הייתה הדוברת שלה. 

ירדאי יודעת גם שבמקומות רבים יש מתיחות בין הוותיקים לבין החדשים. והיא יודעת שככל שמדובר בתופעות של גזענות, הן רווחות לצערנו גם בתוך הקהילה האתיופית, גם כלפי ה"ברייה" (שהיו כמו משרתים, ויש אומרים עבדים, של הקהילה הוותיקה עוד באתיופיה), וגם כלפי גלי העלייה החדשים. אז מה בדיוק קרה לאפרת ירדאי? מדוע היא מפרסמת שקר כל כך בוטה, שזוכה לתהודה עולמית? האם זו ההשפעה ההולכת וגוברת של "שיח הזכויות", שאין לו שום עניין בזכויות אלא רק בהפצת עלילות? 

דעתם של בני הקהילה, ובכלל זה של אבא שלה ושל מנכ"ל האגודה - לא התקבלה. המדינה החליטה על המשך העלאת הפלשמורה. אבל כמה קל להאשים את המדינה. לשקר הזה, הכפול והמכופל, יש תמיד הרבה קונים.

* * *

למען הסר ספקות, מרגע שבני הפלשמורה הגיעו לארץ - הם זכאים למלוא הסיוע ולשוויון, למרות היחס הצונן מצד הקהילה הוותיקה יותר. אבל את השקרים והעלילות מתוצרת "הארץ" ואפרת ירדאי - צריך להציג ולהפריך. 

 

פשע מתוצרת "הארץ"

השקרים השגרתיים עוברים שדרוג. וכך זה עובד. כותרת המאמר של ירדאי ב"הארץ" הייתה "זריקה שחורה". במעבר לאנגלית הפכה הכותרת ל"An inconveivable crime" ("פשע לא יאומן". הטעות במקור, צריך להיות An inconceivable crime). משם הדרך כבר הייתה קצרה לתקשורת העולמית. שוב ישראל. שוב שחורים שישראל הגזענית מבצעת בהם פשעים. וכך, מה"לוס אנג'לס טיימס" עד ה"הפטינגטון פוסט", מאות עיתונים ואתרי אינטרנט קפצו על המציאה. 

יהודי אתיופיה נאבקו כדי לעלות לישראל. העלייה שלהם הייתה פרק מפואר. גם מצד העולים. גם מצד המדינה. הקליטה בארץ לא הייתה קלה. היו גם טעויות, במהלך ההעלאה ובמהלך הקליטה. יש טעויות שנמשכות. אבל היה רצון טוב. היה מאמץ. אין עוד עלייה שקיבלה סיוע לנפש ולמשפחה, מתקציב המדינה, כמו העלייה מאתיופיה. אבל מי זקוק לעובדות כשנמצאים באווירה או במימון של גופים עוינים ואנטי-ציונים. המציאות נהפכת. ישראל שהעלתה את יהודי אתיופיה, בהחלטה מודעת, הופכת למדינה גזענית. ולא סתם. אתר נאצי פרסם ידיעה תחת הכותרת "ישראל הנאצית מעקרת נשים אתיופיות בכפייה". אם יש "פשע לא יאומן" מתוצרת "הארץ", במערכה הראשונה, זה ברור שישראל תהפוך לנאצית במערכה השלישית. זה רק עניין של זמן עד שזה יהפוך למאמר מערכת או קריקטורה ב"סנדיי טיימס" או ב"ניו-יורק טיימס". 

אמרנו כבר שהנאציפיקציה מנצחת. צריך לומר זאת שוב. 



תוספת ועדכון

לאחר פרסום הדברים שלהלן יש צורך בשתי תוספות. 

ראשית, בנוגע לקריקטרורה מה"סנדיי טיימס" הגיע אליי מידע ממיקי גולוד, סטודנט שעוסק בחקר קריקטורות, שלפיו המאייר סקארף משתמש בדם באיורים רבים, ולא רק בנוגע ליהודים. בהנחה שהדברים נכונים, הרי שצריך לסייג את הטענה נגד סקארף, וגם לסגת מהטענה שהוא אנטישמי. 


שנית, בנוגע לעלילת העיקור שפורסמה ב"הארץ" הגיעו אליי תגובות שמעידות על כך שהסיפור הולך ומתפשט בתקשורת העולמית המיינסטרימית. לצערי, אין לי עדיין תרגום לאנגלית של המאמר הנוכחי. מצד שני, יש הפרכות לא רעות בלינקים שהפניתי אליהם. וגם ארגון קמרה עשה עבודה מצוינת, כמו תמיד, לצורך הפרכת העלילהמי שרוצה לסייע במלאכת ההפרכה - מוזמן להשתמש גם בחומרים שכבר מופיעים באנגלית. 

שרק לא נאמר לעצמנו שלשקר אין רגליים. יש לו. הרבה רגליים. 

 

לעדכונים - הצטרף לדף הפייסבוק של בן-דרור ימיני

 

תגובות

עד כה: 194 תגובות ב-88 דיונים

הוספת תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר

אין לפרסם באתר nrg תגובות המפירות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות גזעניות, תגובות המוציאות לשון הרע, תגובות בעלות אופי מיני, תגובות המעודדות לביצוע הסתה, תגובות הפוגעות בפרטיות, תגובות הפוגעות ברגשות הציבור ותגובות המפירות זכויות קניין רוחני. למען הסר ספק, הנושא באחריות הבלעדית לתוכן התגובה המפורסמת הוא כותב התגובה, ואתר nrg שומר לעצמו את הזכות שלא לפרסם את התגובה ו/או חלקה ו/או למחוק תגובות שפורסמו וכן למסור את פרטי כותב התגובה בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של האתר

סגור
מעדכן תגובות...
1 2 3  
עד כה: 194 תגובות ב-88 דיונים

כתוב מייל לבן-דרור בן-דרור ימיני

נולד בערב ליל הסדר, ולכן שמו בן-דרור. עיתונאי ומשפטן. פרסם את הספר "אגרוף פוליטי" והיה עורך העיתון הלוחמני "הפטיש" 
 
מאמרים של בן-דרור ימיני מהעבר, וכן מאמרים מתורגמים לאנגלית ולשפות נוספות ניתן למצוא בלחיצה על הקישור כאן.

  • תגובות אחרונות