 |
/images/archive/gallery/106/128.jpg אסתר הרצוג
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
|
|
| הצעת חוק שבאה להשוות בין נשים לגברים, בכל הקשור למשמורת ילדים בגיל הרך, משתמשת בשיח הפמיניסטי, אך משרתת את הפטריארכיה הגברית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קבוצת חברות וחברי כנסת העלתה לאחרונה הצעה לתיקון חוק "הכשרות המשפטית והאפוטרופסות" שתבטל, למעשה, את "חזקת הגיל הרך", המקנה לאם עדיפות, בעת גירושין, בקבלת משמורת על ילדים עד גיל 6.
הנימוקים לתיקון בחוק עשויים למצוא אוהדים בקרב שוחרות שוויון בין נשים לגברים, כמוני, באשר הם יוצרים את הרושם שמדובר בקידום השוויון. בדברי ההסבר נאמר: "חזקת הגיל הרך מנציחה אי-שוויון בחוק, שאין לו כל הצדקה. . . באשר הוא יוצר אפליה על בסיס מגדרי בין ההורים". דברי ההסבר אף מעוררים אמפתיה לאבות,ה"נקלעים למצוקה קשה ולניתוק מילדיהם, בשל הנחיית המחוקק, כי האמא היא הורה חשוב יותר לילד מהאבא".
בחינה מדוקדקת של ההצעה, כמו זו שנערכה בוועדה למעמד האישה בלשכת עורכי הדין, בראשות עו"ד סמדר בן-נתן, מגלה שהיא גם מטעה וגם מסוכנת.
ואמנם, הוועדה המליצה שאין מקום לשנות את החוק. החוק הקיים אינו מונע את הקשר בין אבות לילדיהם, והסדרי ראייה מגוונים נקבעים היום במהלך תהליכי גירושין, על-מנת להבטיח את המשך הקשר לטובת האבות והילדים ואף לטובת האמהות.
שנית, אין מדובר ב"טובת הילדים", כפי שנטען בהסבר לחוק. הניסיון מלמד על המחירים הקשים ששילמו אמהות וילדים עקב ביטול חזקת הגיל הרך והנהגת "משמורת משותפת". הניסיון באנגליה הוכיח, שהחוק לא הפחית את ההתדיינות המשפטית ואף גרם ליותר סכסוכים בין ההורים. ואין להתפלא, שכן מה שעושה התיקון "הנאור" הוא "משפטיזציה" של המאבק על החזקה, שההלכה הנהוגה היום מונעת אותה. תהליך זה ידוע מכבר כפוגע בצדדים החלשים.
באותן מדינות "נאורות" שבהן יש "קדמה בשנות דור", כלשון ההסבר, ביחס לישראל, חוזרים ל"משמורת יחידנית" הניתנת למשמורן העיקרי, שהוא בפועל האם. גם לאחר ביטול "חזקת הגיל הרך" האמהות נקבעו כמשמורניות העיקריות, אך הן שילמו יותר עבור מה שקודם נתפס כזכות שלהן. וכתוצאה, היו הן וילדיהן עניים יותר.
שלישית, ההנחה הסמויה בביטול חזקת הגיל הרך היא ששני הצדדים מיוצגים במידה שווה בהליך המשפטי. בפועל, אמהות הן עניות יותר והייצוג שהן מקבלות, אם בכלל, אינו שווה לזה של האב. פרופ' ג'נט ג'קסון מארה"ב, פרופ' לפסיכיאטריה ומשפט, שהיתה מיוזמי ביטול חזקת הגיל הרך, חזרה בה מטעותה.
ביטול "חזקת הגיל הרך" הרס דור שלם של ילדים והורים. היום הם תובעים בבתי המשפט בארה"ב את עורכי הדין והעובדים הסוציאלים שכפו עליהם הסדרי משמורת משותפת, אשר הפכו אותם לחפץ המועבר מיד ליד בין שני בתים. המחירים והקורבנות שהאם שילמה בקריירה, ובהשקעה פיזית ונפשית (בהריון, בלידה, בהנקה, בטיפול) זוכים להכרה במדינות, בהן חוזרים המחוקקים ומנהיגים את "חזקת ההורה היחידני", שהוא בדרך כלל האם.
הצעת החוק משתמשת בשיח הפמיניסטי, אך משרתת את הפטריארכיה הגברית. כעת מבקשים לחמוס מהנשים אפילו את היתרון היחסי והצודק שיש להן בכל הקשור לאחריות על ילדיהן, במציאות של קיפוח ואפליה. יש לקוות ואף לתבוע מחברות הכנסת ומכל ארגוני הנשים לפעול בנחרצות, כפי שעשו הארגונים באוסטרליה ובארה"ב, כדי למנוע את הפגיעה הקשה, הכרוכה ביישום החוק, בילדים ובנשים.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | דוקטור לאנתרופולוגיה חברתית, ראש החוג למדעי החברה במכללת "בית ברל", מייסדת מפלגות הנשים שהתמודדו בבחירות 1992 ובבחירות 1999, מרכזת פרלמנט נשים, ממייסדות תנועת "שוויון ייצוג נשים" והקואליציה נגד פורנוגרפיה. מחברת "הביורוקרטיה ועולי אתיופיה" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
