 |
/images/archive/gallery/127/862.jpg האדם החושב.
עיבוד מחשב: דיויד רפפורט  |
|
|
|
|
|
|
| גבי אביטל על הבורות, הניהיליזם והצבתו של התלמיד במרכז תוך דחיקת המורה לשוליים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בשנת הארבעים למדינת ישראל הופיעה קריקטורה של קריאל (דוש) גרדוש. שלושה 'שרוליקים', אחד גדול, אחד קטן ואחד בינוני. על כובעו של שרוליק הקטן כתוב "איך היינו", על זה הבינוני רשום "איך אנחנו" והגדול מכריז "איך יכולנו להיות". משובב נפש ומבריק, אך בעיקר מתסכל. שלושה 'שרוליקים' כאלה מתארים נכוחה את מערכת החינוך הישראלית ביום חגה, יום פתיחת הלימודים, רק בכיוון הפוך.
קרוב לארבעים שנים, כמעט בקצב אחיד, מתרחשת ירידה בהישגיהם של התלמידים בישראל, ובכל פעם מחדש אנחנו מחפשים את שרוליק הגיבור שיהפוך את המגמה על פיה. אבל בחינוך אין מהפכות. מה שנשתנה והתקלקל בשנות דור, ובעיקר בשני העשורים האחרונים,
לא יתוקן בקדנציה אחת של שרת חינוך.
כשם שבארה"ב מישהו החליט למשוך את ידית הבלימה רגע לפני התהום, כך בישראל המהלך הזה מתבקש שבעתיים. הניהליזם והבורות, אבדן ערכי היסוד והטלת ספק כספורט לאומי, אינם אלא סימנים חיצוניים למשהו הרבה יותר עמוק. פרופ' אלן בלום כותב בספרו "דלדולה של הרוח באמריקה" (כמעט שני עשורים עברו מאז) על תהליכי השקיעה בארה"ב, שמוצאם בייבוא רעיונות ובהלכי רוח אירופאיים אשר לא התאימו כלל וכלל לרוחה של אמריקה השמרנית. מהפכות הסטודנטים בשנות השישים, המהפכה הפמיניסטיתרדיקלית, 'אהבה חופשית' - כל אלה שימשו הן כזרז בדרך אל תהום הפשע והן ככלי בפני עצמו בדרך אל הסם על כל סוגיו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הכותב הוא חבר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במרכז הבמה החינוכית
|
|
|
|
|
|
|
מסתבר שאל ישראל קל מאוד להגיע ולחצות אוקיינוסים גם ללא טיסה מפרכת. הצבתו של התלמיד במרכז הבמה החינוכית ודחיקתו של המורה דמתה להפליא לתהליכים אשר התרחשו בארה"ב. זכויות התלמיד נלמדות בכל מועצת תלמידים, אשר מקבלת מעמד כמעט שווה ברוח התקופה עם הנהלת בית-הספר. חוקי השימור מבטיחים שעל כל זכות נוספת לתלמיד באה חובה על המורה. וכמו להוסיף שמן על מדורת החירות מכל חובה, מצטרפת מקהלת הורים דעתנים, מקושרים היטב, ובגיבוי מסיבי של ילדיהם מדושני העונג הם מכתיבים אט אט גם את מערכת השעות. הם לא יאשרו מינויו של מחנך או מורה מקצועי, אלא אם עבר מבחני התאמה מבישים אצל ועדת הקבלה המורכבת, איך לא, מהורים ותלמידים.
דלדולה של הרוח הישראלית מתבטאת לא רק בתגובות מינוריות של חשיפת ישבן בשידור טלוויזיה, לא רק בדחיקתם של אינטלקטואלים לטובת נמוכי קומה על כל במת שידור ופרשנות, אלא גם בהלכי רוח המוכתבים על-ידי קבוצת אנשים בלתי נבחרת, ודי לחכם ברמז.
כל עוד לא תאוזן חלוקת הרוח היהודית בקרב תלמידי ישראל, וגם בקרב הסטודנטים, לא יחול המפנה הנדרש. הרק קוק כתב לפני למעלה משמונים שנה שהרוח היהודית מורכבת מלאומיות יסודית הנשענת על תכונה טבעית של אהבת הארץ, מיסודות אוניברסליים של אהבת ההשכלה והדעה ומיסודות קודש של מסורת כבירה. נדמה שהיום מתרחשת פגיעה אנושה בכל אחד משלושת חלקי המהות הישראלית.
התפרצויות השמחה עקב זכייה במדליית זהב ישראלית מעידה על פוטנציאל גלום של לאומיות בריאה. הלוואי ונזכה למעמד ראוי למורי הדרך אשר יממשו גם את שני חלקיה האחרים של הנפש הישראלית.
הכותב הוא חבר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
