 |
/images/archive/gallery/109/633.jpg בן כספית
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| כל העולם ינסה לעזור
לאבו-מאזן להתרומם.
יהיו מי שינסו לטרפד
את כל הניסיונות הללו |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שתי ממשלות חדשות יוקמו בימים הקרובים. אחת בירושלים, אחת ברמאללה. העולם כולו נושא עיניים אל הממשלות הללו, ובעיקר לראשיהן. תקוות גדולות, סכנות עצומות, סערות לא פשוטות ממתינות להם. בירושלים אריאל שרון בקדנציה שנייה עם ממשלה חדשה-ישנה, עם השועל הזקן שמעון פרס. ברמאללה, אבו-מאזן. גם הוא בקדנציה שנייה, גם אצלו יש סוג של שמעון פרס (אבו-עלא).
שניהם , אבו-מאזן ושרון, עם הגב לקיר. האופוזיציה לוחצת, הקיצונים מאיימים. ובכל זאת, מצבו של שרון טוב בהרבה. יש לו מדינה, יש לו צבא, יש לו ציבור. מה יש לאבו-מאזן, בינתיים? לא הרבה. יומרות, תוכניות, סכנות. הוא, האפרוח, צריך להצמיח במהירות, תוך כדי נפילה, נוצות. לפרוש כנפיים. ימי החסד שלו קצרים, הציפיות עצומות. הוא חייב לעבור 60 אחוזי תמיכה (מקווה להתקרב ל-70), חייב להשיג אחוז הצבעה סביר, מוכרח לגבש לעצמו
לגיטימציה. להפוך בן לילה ממנהיג חיוור, פוליטיקאי מזדקן ונשכח, לראיס פופולרי, ערפאת מגולח, התקווה הלבנה החדשה של עמו, של עמנו, של האזור כולו.
השבועות הקרובים יהיו גורליים. כגודל התקוות, כך עוצמת הסכנה. ככל שנקף הקמפיין, כך הלך אבו-מאזן והקצין, הלך והתערפת לנגד עינינו. רקד עם גדודי אל-אקצה, התחבק עם זביידי, התעמר ב"אויב הציוני" והצעיד מיליון שאהידים וירטואליים לירושלים. היום כל זה נגמר. הוא את האחוזים שלו יקבל בקלפי. יהפוך למנהיג הערבי הראשון (חוץ מערפאת, שאותו כבר לא סופרים או זוכרים) שנבחר בבחירות דמוקרטיות אמיתיות.
עכשיו הוא יצטרך לספק את הסחורה. לקבל אחריות ביטחונית. להרגיע את השטח. לעבוד עם שרון. לרצות את האמריקנים. לשתף פעולה עם המצרים. להשתיק את החמאס, להרגיע את הג'יהאד, להפסיק את הקסאם ולהישאר בחיים. לא קל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
עולם שלם למענו
|
|
|
 |
|
|
|
אם יש תקווה כלשהי, תופיע מיד. זה הזמן. הצדדים מרכזים את כל מה שיש להם. בירושלים, אריאל שרון ושמעון פרס. ברמאללה, אבו-מאזן ודחלאן. זה הצוות. לידם, יעבדו כולם. הגנרל מוסטפה אלבוחיירי, מספר שתיים של עומר סולימאן, ישב השבוע ארוכות עם עמוס גלעד. המצרים אמורים לתת לאבו-מאזן את הרוח הגבית, את הביטחון העצמי.
האמריקנים ידחפו מהכיוון שלהם. גם האירופים במשחק הזה. עולם שלם יתגייס כדי לנסות לנצל את הרגע, למנף את התקווה, להפוך את הימים האלה להיסטוריים. מנגד, העולם האחר, שינסה להעביר כמה שיותר אנשים לעולם הבא, כדי לטרפד את כל הניסיונות הללו.
אבו-מאזן מסתובב ביד חבושה. במהלך הקמפיין ניסה להוציא יד החוצה מהרכב המשוריין לנופף להמונים. אחד מאנשי הביטחון לחץ, במקביל, על הכפתור והחלון החשמלי המשוריין קטם את קצה האצבע של הראיס הבא. עכשיו, בתשע אצבעות וחצי, יצטרך היורש של ערפאת לעשות היסטוריה. הורידו לו את האצבע, ינסו להוריד לו את הראש. נתפלל למענו.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | עתונאי, משפטן, ישראלי. בן 43, לשעבר שליח 'מעריב' בניו-יורק, כתב, פרשן ודעתן מדיני-פוליטי-בטחוני. אוחז אשה אחת, ילד אחד וכלב אחד. כתב שלושה ספרים (על אחד מהם מתחרט), כיסה חמישה ראשי ממשלה (מתחרט על כולם) | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
