 |
/images/archive/gallery/107/384.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
| נדב העצני מגלה שגם
אחרי שהקלף הדמוגרפי
נטרף, חסידי הנסיגה
ממשיכים בשלהם |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בשבועיים האחרונים פוצצו שתי פצצות מימן דמוגרפיות בחללנו הציבורי, אבל משום מה לא הותירו כל השפעה. זה החל בממצאי קבוצת חוקרים אמריקנית-ישראלית, שניפצו את הנחות היסוד המשמשות לנבואות האימה בתחום. זה נמשך בנתונים שהדליף האוצר בימים האחרונים, אגב הדיון על הקצבאות, המצביעים על ירידה שיטתית ומשמעותית במספרי הילודה של ערביי ישראל, לעומת יציבות בילודה היהודית.
כך, בשתי אבחות חדות, נטרפו הקלפים הדמוגרפיים,שליהטטו חסידי הנסיגה בשנים האחרונות. קלפים ששימשו בסיס גם לקונספציית הבריחה והעקירה של יישובי גוש קטיף. אלא שהציבור הישראלי לא ממש שמע על הממצאים החדשים, ולא הסיק את המסקנות המתבקשות.לא שהם לא פורסמו בשולי עמודי החדשות,אלא שהם לא הפכו לרעידת אדמה תקשורתית ופוליטית.
אחרי הכל, לא בכל יום נעלמים לפתע מיליון וחצי פלשתינים, שליש ממצבת סדר הכוחות של הצד השני. לא בכל יום מתברר שאין שחר לחלום הבלהות בדבר רוב ערבי בתוך עשר שנים. שאין בסיס לתחזיות הילודה
הערבית שהולעטנו בהם, לנתוני הפטירה, ההגירה וכל אותם מספרים שבנו את נשק יום הדין של מטיפי הנסיגות.
ממצאי צוות החוקרים, שקיבלו אישור מגדולי הדמוגרפים בארה"ב, מציבים את שני נביאי הזעם הדמוגרפיים המקומיים, הפרופסורים סופר ודה לה פרגולה, באור בעייתי ביותר. ארנון סופר במיוחד, מצטייר כמי שבנה קונספציה דרמטית על נתונים שקריים של מחלקות התעמולה הפלשתיניות, נפל בפח ומלכד את החברה הישראלית. הממצאים גם מאירים באור שרלטני את קשת הפוליטיקאים והפרשנים, שאימת השד הדמוגרפי הפכה אותם למטיפים קנאים לנסיגה ולהתקפדות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
העובדות לא יקלקלו
|
|
|
 |
|
|
|
ניתן היה לצפות שפוליטיקאים, שבנו את תפיסת עולמם על הקלף הדמוגרפי, היו מבצעים חרקירי פוליטי ברוב עם. אפשר היה להניח, שהדמוגרפים שסיפקו את נתוני השווא, יכו על חזם בייאוש ויפרשו הביתה בדמעות. אבל, לא בבית ספרנו. אצלנו לא נותנים לעובדות לקלקל את הקונספציה.
למעשה, בינתיים נדמה כאילו כלי תקשורת מרכזיים נרתמו לחסום את עצם הדיון הציבורי. אחד מראשי צוות החוקרים סיפר לי על עיתונאי בכיר, שנדהם מממצאי המחקר והבטיח לפרסמם בהבלטה בעמוד הראשון, לצד מאמר פרשנות דרמטי. זה כמובן לא התרחש. העיתונות, כמו מרבית המערכת הפוליטית, כמעט שאינה מתייחסת.
אם מבקשים הוכחה ברורה לזדון הפוליטי הטמון באי הסקת המסקנות הציבוריות, די לעיין בדבריה של חברת הכנסת זהבה גלאון, מהשבוע. גלאון הגיבה על הטענות בעניין הקשר שבין קצבאות הילדים לעידוד הילודה הערבית, והשוותה את עצם קיום הדיון לתורת הגזע הנאצית.
כאילו לא היה זה השמאל הישראלי שהמציא את השיח באיום הדמוגרפי, כמרכיב מרכזי בתפיסת העולם שלו. קרוב לארבעים שנה מלעיט אותנו השמאל באיומים על אובדן הרוב היהודי, ודורש בגלל זה לוותר על שטחי מולדת. ולפתע, כאשר מסתבר שהאיומים ריקים והתחזיות מופרכות, הופך עצם הדיון הדמוגרפי לגזעני בעיניו.
לכן, כדאי לחפש היטב להיכן נעלם השד הדמוגרפי ולהסיק את המסקנות. ראשית, כדי לבוא חשבון עם מי שהצליחו להערים עלינו ולשנות את מדיניות החוץ והביטחון של מדינת ישראל בטענות כזב. אבל בעיקר כדי לנסות לתקן את נזקי הקונספציה הדמוגרפית, לפני שיהיה מאוחר מדי.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | בן 43, תושב ירושלים. שותף במשרד עורכי דין. בעבר כתב ועורך ב "העיר" ו "מעריב" , מגיש תוכנית רדיו אישית ברשת ב'. בוגר האוניברסיטה העברית במשפטים, היסטוריה ומדעי המדינה. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
