 |
רשמו לפניכם באותיות קידוש לבנה, ובצבע שחור: היזמים גלעד ארדן, גילה גמליאל וגדעון סער מהכנסת, ובעקבותיהם השרים אהוד אולמרט, אברהם הירשזון, ישראל כץ, בנימין נתניהו, גדעון עזרא, חיים רמון ונתן שרנסקי, ומחר מליאת הכנסת - שמו קץ לשלטון החוק בישראל. במלחמת בני אור בבני חושך נרשם עוד סיבוב לטובת השחור, האפלה, התהום.
נכון, הממשלה אינה סדום גמורה. ציפי לבני ויצחק הרצוג התנגדו. אבל ממשל החמס והשחיתות גבר על הזכות לצדק, לשוויון. בין החיוך האותנטי של עוזי כהן לבין הצחקוק המתחסד של ח"כ סער, אני בעד האיש מרעננה.
על אריאל שרון איני מתפלא. מעלליו בתחום השחיתות ידועים. קל להבטיח ממשל תקין נגד נעמי בלומנטל, שחטאה בטל בשישים בהשוואה למכונת האכול ושתה של הג'ובים מתוצרת הבן עמרי, שאינה יודעת שובעה. כאשר עמרי מעורב עד צוואר נעלמת המחויבות כביכול לשלטון החוק. אבל גם שמעון פרס אינו מעמיד פנים. לא מתקומם. לא יודע. לא במשחק.
לבני התחננה לפשרה, אבל החמסנים סירבו. היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הזהיר מפני השחתת המנגנון הממשלתי. כלום, בליכוד רוצים את הג'ובים. רוצים להוריד את סף הכשירות. רוצים את אנשי מרכז הליכוד בראש מינהל מקרקעי ישראל (זוכרים את גינתון ו'אריק(?' ומרכז ההשקעות והחשב הכללי והממונה על התקציבים, ואפילו ראש מינהל האוכלוסין (עם שליטה בספר הבוחרים(? וכל השגרירים החשובים. המאכזב מכל הוא רמון. טובל ושרץ בידו. תומך בחוק, אבל מבקש פסק זמן. לנוח בין נבלה לנבלה כדי שהציבור יירדם.
אני כבר שומע את הקולות. "אל תגזים," "אל תהיה היסטרי." "גם להם יש אנשים טובים" (זה נכון, ובכן שיעמדו במבחנים הנדרשים בחוק. אבל "ביבי" חותר לבטל אפילו את ועדת רביבי.( צופרי ההרגעה האלה הם גניבת דעת. אלה תהליכים הרסניים, רעילים, שמפרקים חברות ומדינות. איני יודע אם זו שעתם הגדולה של אהרן ברק מבית המשפט העליון ואליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון. אבל זו בוודאי שעתם הגורלית. עתידנו כאזרחים המתגוננים מפני החברים החמסנים במרכזי הליכוד והעבודה מוטל במידה רבה על יכולתם להנהיג את הציבור למרי דמוקרטי, אבל יעיל. כל חיי הסבירו לי, ואני הנחלתי לדורות הבאים אחריי, שחשוב וכדאי ואיכותי לחיות במדינת היהודים. לא בביזנטיון.
|
 |
 |
 |
 |
|
|