ראשי > חדשות > ההתנתקות >כתבה





צוות יונתן
כך מנסים תריסר אנשי מנהלת סל"ע, חלקם מתנחלים לשעבר, לשכנע את המפונים לקבל סיוע
 נאוה צוריאל
29/4/2005  6:00
בתמונה הישנה, בשחור-לבן, רואים את שלמה (מומו) צימרמן בימים רחוקים עם חברי הגרעין המייסד של אלון-מורה. מומו, כמו רבים מחבריו באותם ימים, הוא בוגר ישיבת "מרכז הרב" בירושלים, בית היוצר לאנשי גוש אמונים. בין היושבים לצדו בתצלום הישן, חנן פורת ובני קצובר.

ב-1975 נמנה צימרמן עם מייסדי עפרה, בחבל בנימין, שהיתה בין היישובים הראשונים שהוקמו ביו"ש. היא נוסדה על ידי קבוצת עובדים שבאה לפני 30 שנה להקים גדר לבסיס צבאי ונשארה באחד הלילות ללון בבתים ירדניים נטושים במקום. מאז היתה עפרה לאחד המאחזים העיקריים של ההתיישבות האידאולוגית בשטחים.

לצימרמן יש נציגות משפחתית נכבדה ביהודה ושומרון. בנו רועי מתגורר עם אשתו, יעל, במצפה הראל, מאחז באזור שילה בבנימין, ולומד בישיבה בעלי. אחיה של יעל, ניתאי שילה, מתגורר בהתנחלות חומש בצפון השומרון, המיועדת לפינוי. בן אחר של מומו, ישי, חי בסוסיא בדרום הר חברון ונשוי לתמר, בתו של הרב אלי סדן, ראש המכינה הקדם-צבאית בעלי. השבוע, כאשר רבים מתושבי ההתנחלויות והמאחזים ירדו לגוש קטיף כדי להשתתף בהפגנה הגדולה נגד ההתנתקות, צימרמן לא היה איתם. הוא בחר זה מכבר דרך אחרת. הוא כבר לא גר בעפרה ולא במאחז אלא בקיסריה. ושתי בנותיו, שלא כמו אחיהן רועי וישי, פעילות דווקא בתנועת "שלום עכשיו".

לאנשים שעבדו מולו בחודשים האחרונים הוא אמר לא פעם כי הוא "חש את ההתנתקות על בשרו". אבל לחברים הוותיקים קשה לסלוח למומו, המשמש בימים אלה יד ימינו של ראש מינהלת ההתנתקות, יונתן בשיא.

"מעורר רחמנות", אמר השבוע בני קצובר מאלון-מורה, שזוכר אותו כפעיל שטח מימי העלייה לסבסטיה, ונראה לצדו באותה תמונה ישנה. "זה כמו אחד שמוכר את נשמתו לקרייריזם. אני לא יודע מה הניע אותו בדיוק. לראות תלמיד של הרב קוק בסל"ע, יש פה עליבות נפש".
אני לא מתבייש
במשרד מינהלת ההתנתקות בשדרות מופקד היום צימרמן על הטיפול ביישובי גוש-קטיף. קשה לפספס אותו. בן 56, גבוה , מוצק, חובש כיפה צבעונית קטנה לראשו, לבוש בספורטיביות. לא איש של סנדלים תנ"כיים, מין ניו-אורתודוקס. יליד ירושלים, בוגר תנועת עזרא ובוגר בית הספר "חורב". איתו בכיתה למד עורך הדין של מועצת יש"ע, דודו רותם, המנהל את המאבקים המשפטיים נגד עקירת המאחזים. כתלמיד בישיבת מרכז הרב הוא נחשב לעילוי, בעל בקיאות עצומה בגמרא. ממרכז הרב עבר לישיבת כרם ביבנה, ושימש כחברותא של אפרים לוינגר, בנו של הרב משה לוינגר, אבי ההתנחלות בחברון ב-1968.

לא מזמן, הגיע לכנס שארגנה המינהלת שבו דנו ב-15 יישובים שאליהם יגיעו המפונים, מנהל מרחב ירושלים במשרד השיכון והבינוי, משה מרחביה, גם הוא ממייסדי עפרה. מרחביה הופתע לגלות כי חברו משכבר הימים עובד היום במינהלת. צימרמן הרים אותו בשתי ידיים ואמר לו: "למה לא תעזור לאחינו?".

האווירה העוינת כלפי צימרמן בקרב המתנחלים קיבלה ביטוי בין היתר בסוף השנה שעברה, כאשר "הצופה" פרסם כתבה עליו מאת חגי הוברמן בכותרת "שלמה יעקור את משפחתו תמורת רכב ממשלתי". בכתבה צוטט בין היתר חברו לשעבר יהודה עציון, שהגדיר אותו "תליין ההתיישבות".
צימרמן , שמסרב להתראיין, צוטט אז בכתבה בתגובה קצרה: "אני לא מתבייש בשום דבר שאני עושה. לא כשהקמתי את עפרה, ולא כשאני עובד תחת סמכותו של ראש הממשלה".

צימרמן אמנם מקפיד לברוח מהתקשורת, אך אנשים שעובדים מולו מתארים אותו כרוח החיה של המינהלת.

"לפעמים היתה לי תחושה שאיש אחד מזיז שם את הכל, שזה שלמה צימרמן", אמר השבוע עורך דין המייצג מאות משפחות מגוש קטיף ומצפון השומרון, "צימרמן מריץ את הדברים. הוא מטפל בפרויקטים של מגורים זמניים, מנהל משא ומתן מול תושבים שרוצים לעבור כקבוצה למקום אחר. נפגש עם אנשים, שומע טענות. התחיל לדאוג שימצאו יזמים לבנות את הקראווילות בכרמיה, באור-הנר, בתלמי-יפה. הוא הציע את כרמיה ובסופו של דבר נערך פרוטוקול הסכמות שממתין לאישור המדינה במשך חודש, בגלל קשיים ביורוקרטיים. הוא טיפל במשפחות מניסנית ואלי-סיני שעוברות לבת-הדר".

גורם ממשרד השיכון מוסיף כי "צימרמן הצליח לנהל דו-שיח חשאי עם רבים מהמתנחלים, גם ביישובים היותר רדיקליים. הוא ישב עם אנשים מנווה דקלים ומכפר דרום, והציע חלופות בקיבוצים הדתיים, שגם הם לא רצו לקלוט כדי לא להצטייר כמשת"פים. הוא הביא את הקיבוצים הדתיים לאסיפות חברים שבהן הם הסכימו לקלוט חברים חלק מהמפונים".
ראש המנהלת, יונתן בשיא. צילום ארכיון: פלאש 90
"אנשי המנהלת שחוקים"
מומו צימרמן הוא חלק מצוות מצומצם שהתגבש בחודשים האחרונים סביב בשיא. אולם בשעה שראש המינהלת מופיע באירועים פומביים, עורך מסיבות עיתונאים ונחשף לציבור, חבריו לצוות נשארו אלמונים. הם מסרבים להתראיין ומתחמקים מכל אמצעי התקשורת. גם המשרדים שלהם כמעט סמויים. המשרד הראשי שלהם שוכן ברחוב כנפי נשרים 7 בגבעת-שאול בירושלים, בבניין משרדים ששימש בעבר את משרד הדתות.

שני סניפים, החולשים על גוש קטיף וצפון השומרון, נפתחו לאחרונה בשדרות ובחדרה. על מיקומם של המשרדים ניתן ללמוד רק מאתר האינטרנט של המינהלת, המספק למתיישבים מידע על מקומות התיישבות חלופיים, טופסי זכאות, מחשבון מקדמות, פיצויים, ואת הנוסח המלא של חוק פינוי-פיצוי. באתר, אגב, נרשמו מאות כניסות, כשהמחשבון הוא הלינק המבוקש ביותר.

תשעה חודשים הם עובדים לצדו של בשיא במינהלת סל"ע (סיוע ליישובי עזה), עושים את העבודה מאחורי הקלעים, ממפים יישובים, תרים אחר פתרונות דיור ומנהלים מגעים, גלויים וסמויים, עם המתיישבים. מעלים ומורידים תוכניות, פלמחים, ניצנים, הנגב, הגליל, יורים לכל הכיוונים.

12 אנשים בעלי רזומה מרשים נבחרו למשימה המורכבת - לתווך בין הממשלה למתנחלים המיועדים לפינוי. זו משימה מורכבת, קשה. ניסיון לנהל דיאלוג בסביבה עוינת, שבה ההיענות, לפחות בשלבים הראשונים, שאפה לאפס. המתנחלים משייכים אותם למחנה של ה"רעים", רואים בהם זרוע ביצועית של הממשלה. אבל תריסר אנשי המינהלת רואים עצמם כמי שבאו לסייע להם, להקל על המתיישבים בשעתם הקשה.

"אנשי המינהלת שחוקים לחלוטין", אמר לנו השבוע עורך דין המקיים מגעים עם המינהלת, "המפגש עם התושבים קשה מאוד ואין להם תשובות. בשיא הגיע לכדים ולגנים וצועקים לו 'מתייוון'. צריך הרבה כוחות גם כדי להיפגש וגם כדי להזיז מהלכים".

יונתן בשיא, יושב ראש המינהלת, חבר הקיבוץ הדתי שדה-אליהו בעמק בית-שאן, הסמן הדתי הבולט של המינהלת, היה התקווה הגדולה של ראש הממשלה. ההנחה היתה שבשיא, חובש הכיפה, איש משלהם, איש ההתיישבות הדתית, יצליח לפלס לו דרך ללבם של המתנחלים. הוא הביא איתו ניסיון ניהולי עשיר כמנכ"ל משרד החקלאות, כיושב ראש חברת "מהדרין" וחברת "ביו בי" - המגדלת דבורים להאבקה טבעית של גידולים חקלאיים וחרקים להדברה ביולוגית של מזיקים בחקלאות - וגם כמשקם קיבוץ מעלה גלבוע.

אלא שבשיא נשרף כבר בשלבים הראשונים. הוא סומן בידי אנשי הימין כאיש שבידיו הופקד הכוח לעקור יהודים מבתיהם, כקטליזטור של התהליך, והפך לאיש הרע של המתנחלים ולכתובת שאליה מנקזים את כל הזעם. מלקסיקון השואה שלפו נגדו את הכינויים המצמררים "יודנראט" ו"קאפו", והוא נאלץ להתמודד עם פרסומים על ניגודי האינטרסים שלו כיושב ראש "מהדרין", המחזיקה בשטחים באזור אשקלון שאליהם אמורים להגיע חלק מהמפונים.

עשרות המפגשים החשאיים שניהל עם המתנחלים, והריצות אחר משרדי הממשלה, לא הצליחו להפחית את העוינות כלפיו. כשהחלו איומים על חייו, הוצמדה לו אבטחה אישית הדוקה. "לא היה צריך לבחור אדם שבא מתוך ההתיישבות", אומר גורם המעורב בתהליך, "במצבים כאלה שיש הרבה מאוד אמוציות. אתה צריך להיות מנותק".

"יונתן הוא קורבן של המצב", אומר שמואל אבוהב, מנכ"ל משרד השיכון והבינוי, "קשה לנהל משא ומתן כשבצד השני אין היענות ושותפות. הוא נאלץ להפעיל מערכת שהיא בלתי אפשרית להפעלה. קשה להוביל מהלך כל כך דרמטי שיש לו השלכות דתיות, אידאולוגיות, משפטיות וכלכליות, וזה לא משנה מי יעמוד בראש הפירמידה".

במינהלת סבורים כי מדובר באיש הנכון במקום הנכון ומזכירים את המהלכים היצירתיים שלו. "מבקיעים זה יישוב שהיו לו 27 מיליון שקל בחובות, בשיא הציע לנושים, דרך המפונים מפאת שדה שבעה מיליון שקל, והם הסכימו למחוק את כל החוב. למבקיעים זו עסקת חייהם. היישוב מקבל פתאום זריקת נעורים, עם מאה ילדים שיתרוצצו שם. יונתן היה זה שהציע את ניצן, הוא איתר שם קבלן שהיה צריך להרים יישוב ופשט את הרגל, ובהרחבה של היישוב ניתן לבנות 450 בתים".
"שיווק יישובים לא מתאימים"
צימרמן , חובש הכיפה מגרעין עפרה, נתקל באותה עוינות שספג בשיא. ניסיונותיו לאתר פתרונות דיור למתנחלים לא התקבלו בברכה. סיורים שערך לתושבי הגוש בגליל על מנת להציג להם אזורי מגורים חלופיים, וביקור במפעל המייצר את הקראווילות באזור נתניה ואשדוד נחלו אכזבה. "למה שאני אתפשר על דירה כזו כשאני גר בווילה שכולה איטונג? בגלל שסכום הפיצויים נמוך?", מתקומם אריה שטרית מניסנית.

"היו לו כמה 'מוצרים', יישובים, שהוא ניסה לשווק ולא בטוח שהוא בדק אם הם מתאימים לאנשים", אומר עורך הדין. "יש אנשים ששקלו לעבור בקבוצות גדולות והוא נתן להם פתרונות שמחייבים אותם להתפצל, או אנשים שרצו להיות במושבים וחיפשו להם פתרונות בעיר. אנשים דתיים שחיפשו אזור של חינוך דתי, והוא מצא להם פתרונות שאין בהם חינוך דתי מספק או שהחינוך הדתי רחוק ולא מסודר".

חציית קווים לא פחות דרמטית עשה מוקה כהן. כהן, ממייסדי היאחזות צור-נתן בשומרון, נבחר ב-1978 ליושב ראש ומנכ"ל משקי חירות בית"ר. בשנת 1990, כשמשה ארנס מהליכוד מונה לשר הביטחון, הוא בחר בכהן להיות עוזרו לענייני התיישבות, אחרי שהיה ראש המטה שלו ושל שמיר בבחירות הפנימיות. כהן נחשב למומחה להתיישבות ושימש כיועץ למושבים ולקיבוצים בעניינים הקשורים למינהל מקרקעי ישראל. הוא חבר מרכז הליכוד ומקורב לשרון. בשנת 1991, כשממשל בוש האב התנה סיוע כלכלי בהבטחה שהכספים לא יעברו את הקו הירוק, אמר כהן בראיון: "הליכוד לא יוותר על נשמת אפו הקיומית והביטחונית בכל מחיר. ארץ ישראל היא שלנו ונמשיך לחיות בכל חלקיה. אותנו חינכו לשיר את 'שתי גדות לירדן' ואין סיכוי שנשנה את עמדתנו'".

מאז זרמו הרבה מים בירדן. היום אחראי כהן במינהלת לאיתור מקומות להתיישבות חלופית ולמציאת פתרונות חוקיים לבעיות הכרוכות בכך.

גם דובר המינהלת, חיים אלטמן, איש יחסי ציבור במקצועו, מכיר היטב את מגזר הציונות הדתית. הוא דובר ישיבת כפר הרא"ה והמועצה הדתית של כפר הרא"ה, והריץ את דובי טל לראשות מועצת בקעת הירדן. בשיא, שניהל איתו את הטיפול במשבר במכללת רופין, שעמדה להתפרק עקב קשיים כלכליים, היה זה שגייס אותו לתפקיד הנוכחי. הוא הרים לו טלפון, קבע איתו פגישה בעפולה, והגיש לו מסמך ובו הזמנה להשקת מינהלת סל"ע, ששמו של אלטמן כבר היה רשום עליו.

אלטמן, שעובד עם המגזר הדתי, התלבט, אך החליט לקחת עליו את התפקיד, לאחר שסבב מהיר בין
הגורמים שעבורם הוא עובד הביא אותו למסקנה, שעבודתו האחרת לא תיפגע. מנכ"ל ישיבת כפר הרא"ה, צבי צויבל, אמנם לא אהב את הרעיון, אך הסכים להמשיך בקשרי העבודה איתו.

עד שאלטמן נכנס לתפקידו נטה בשיא להעניק ראיונות לתקשורת. לאחר שאחת ממסיבות העיתונאים גררה אחריה מתקפה חריפה מצד הנהגת מועצת יש"ע על חוסר רגישות של המינהלת, אלטמן החליט לחשוף את בשיא רק בזמנים קריטיים, כמו, למשל, לאחר העברת התקציב.
דמיון בין ההסדרים
על ארבעת יישובי צפון השומרון המיועדים לפינוי הופקד במינהלת עמוס צוק. שם הדינמיקה אחרת. העיסוק העיקרי הוא בנושא התביעות, ולא במציאת התיישבות חלופית. צוק, אומרים עורכי דין שעובדים מולו, אינו להוט כמו חברו, צימרמן. "ביום חמישי אחרי הצהריים אי אפשר להשיג אותו. את צימרמן הייתי צריך בכל שעה והוא הסתובב כמו משוגע. ראית שהוא לוקח את זה בנפשו, אישית".

צוק הגיע ממינהלת אחרת: זו שעסקה בהסדר הסבוך של חובות הקיבוצים, שם שימש כמלווה קיבוצים בפירוק. הסדר הקיבוצים נחתם ב-1987, והסכם משלים ב-1996, ובמסגרתם מחקה המדינה חובות במיליארדי שקלים. אלא שבכך לא היה די: מינהלת ההסדר נדרשה למצוא דרכים נוספות לחלץ קיבוצים מן הבוץ, בין היתר על ידי העברת בעלות על קרקעות.

גם צוק לא זכה לשיתוף פעולה מזהיר מצד המתנחלים. כשרצה לבדוק מקרוב את השטח נאלץ לחזור על עקבותיו, עד שבאחת הפעמים הסתנן ליישוב המיועד לפינוי במסגרת סיור של המועצה האזורית. "הוא נכנס לרכב שלי ללא ידיעתי", סיפר השבוע תושב השומרון, שהשתתף בסיור. "הציגו אותו כגורם ממשרד ראש הממשלה, אבל אחד התושבים זיהה אותו מניסיון קודם שלו להיכנס לשא-נור, ודרשנו שהוא ייצא".

עוד שלושה עובדים במינהלת עבדו בעבר במטה הסדר הקיבוצים. עמי חמצני, לשעבר סגן מטה הסדר הקיבוצים, אחראי עכשיו להיבטים הפיננסיים של המינהלת. אילן סממה וגדי חסיד, כלכלנים, עובדים כיום בצמוד לצימרמן ולצוק.

פרופ' דני צידון מבית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב, שעמד בראש מטה הסדר הקיבוצים בין 2000 ל-2003 והיה מעורב בכתיבת חוק פינוי-פיצוי, גייס אותם לתפקיד מתוך מחשבה שיש דמיון בין שני ההסדרים. חמצני שימש כסגנו של צידון במטה הסדר הקיבוצים והיה אחראי להסדרי נושים מרצון.

"הוא התעסק בהיקפים כספיים גדולים בהסדר הקיבוצים", מספר פרופ' צידון. "בהסדרת חובות הקיבוצים, בהסדרים פיננסיים מול הבנקים. המרכיבים מאוד דומים לעבודת המינהלת. כל הפן העסקי, לא הפן מול המתיישבים, הוא דומה מאוד. אין דבר שיותר דומה מעבודת המינהלת למה שנעשה בהסדר הקיבוצים".

לצד שני הכלכלנים מועסקים במינהלת גם שני יועצים משפטיים. עורך הדין עדיאל שמרון שעבד קודם לכן במשרד ירושלמי, המשמש כסמנכ"ל תפעול, ואחראי לנושאים המינהלתיים, ביניהם הקמת המשרדים בשדרות ובחדרה, התוכנות, ההסכמים, והכנת תיקי המתיישבים על מנת להקל על עבודת ועדת הזכאות. עורך הדין איתי אהרונסון ממשרד קנטור בתל-אביב, בעל ניסיון בתחום האזרחי-מסחרי, היה מעורב בשלבי חקיקת חוק פינוי-פיצוי, ומשמש כעת כיועץ המשפטי של המינהלת.

חבר נוסף במינהלת הוא אלוף-משנה (מיל') דניאל שטרול, לשעבר ראש מחלקת מדעי ההתנהגות בצה"ל (ממד"ה). הוא אחראי לפן החברתי-פסיכולוגי שהמינהלת אמורה לטפל בו. "זה לא שטח המחיה הטבעי שלו", אומר גורם צבאי שעובד עם המינהלת, "הניסיון שהוא מביא איתו הוא עיסוק במדעי ההתנהגות בצבא, וכאן דרוש פסיכולוג קליני".

לפי שעה העבודה החברתית-פסיכולוגית ביישובים מבוצעת על ידי גורמי הרווחה בגוש ובצפון השומרון, ואילו המינהלת מטפלת בינתיים רק בפניות בודדות. "ברגע שתהליך הפינוי ייצא לפועל, המינהלת תעזור למשפחות ולילדים להיקלט בקהילות ולשמור על תלכיד משפחתי", אומר גורם במינהלת. במינהלת מועסק גם דוד דוידיאן, לשעבר קצין הגנה מרחבית בחבל עזה, האחראי לקשרי הגומלין בין המינהלת למשרד הביטחון, לצה"ל ולמשטרה. מלבד עשרת האנשים הללו מועסקות גם שתי מזכירות שהושאלו ממשרד ראש הממשלה.
ציר עוקף מינהלת
בשבועות האחרונים הם הפכו לשק החבטות הלאומי. "המינהלת לא הצליחה להחתים מספיק אנשים", " לא השכילה לזהות קבוצות", "לא הצליחה לגבש הסדרים להתיישבות חלופית" - אלו הן רק חלק משלל הטענות שהופנו כלפיהם. אפילו ראש הממשלה אריאל שרון, שהטיל עליהם את המשימה, כבר אינו מהסס ועוקף אותם מהצד. זה התחיל בדיבורים על פתרונות חדשים למגורים נוסח ניצנים, שהמינהלת לא היתה שותפה להם, המשיך בישיבה שבה הוא האיץ בקוצר רוח "להתחיל לעבוד ולהזיז דברים", והגיע לשיאו לפני שבועיים בהחלטתו של שרון להקים ועדת שרים לזירוז יישום ההתנתקות ועבודות הבנייה בניצנים.

"זה ציר עוקף מינהלת", אומר השר לאיכות הסביבה שלום שמחון. "מי שהיה צריך לנהל את כל מהלך הפינוי-פיצוי וחלופות ההתיישבות זו המינהלת. היא הכינה הרבה חלופות, יצרה הידברות עם המתנחלים, וצריך לגבות אותה על כל מהלכיה ולא לפנות ליזמים פרטיים שמציעים תוכניות להתיישבות בניצנים".

כשבשיא קיבל את התפקיד, אומרים במשרד השיכון, הנחת היסוד היתה שהפינוי ירוץ מעצמו, שהמסה הקריטית של התושבים תמצא פתרונות דיור בכוחות עצמה. בחודשים האחרונים ראש הממשלה התחיל להתעטף באמפתיה כלפי המתנחלים, והחל להציע פתרונות דיור שלא הועלו עד אז. התוכניות החדשות הללו יצרו רושם כאילו נעשה ניסיון לעקוף את המינהלת. בפועל, מי שעוסקים היום באיתור פתרונות ובתכנון היישובים הם מינהל מקרקעי ישראל ומשרד השיכון. "שרון זיהה לאחרונה אפשרות לבצע מהלך אסטרטגי שקודם לכן לא עמד על הפרק - אפשרות להגיע להסכמה עם המתיישבים", אומר מנכ"ל משרד השיכון אבוהב. "בשביל זה הוא מוכן לפתוח אפשרויות נוספות שלא היו בעבר כמו יישוב בניצנים, אופציה שנפסלה אצל המינהלת".

מינהלת סל"ע הוקמה על רקע לקחי פינוי ימית. התסכול והטראומה של עקורי ימית וחבל שדות והביקורת על הפיצויים המופרזים שהפריש אז בגין למתנחלים, הובילו את שרון, שהיה אז שר הביטחון, להקים במשרדו מינהלת שתפקידה יהיה להקל על המפונים.

"תהליך ההתנתקות הינו תהליך אנושי קשה, מעורר מחלוקות וכעסים. . .", נכתב באיגרת ששיגר בשיא למתנחלים בסוף פברואר, "מינהלת סל"ע שואפת לקיים אותו מתוך שיתוף פעולה מלא והידברות עם התושבים והמנהיגות המקומית על כל רבדיה ומגוון אמונותיה".

המינהלת הופקדה על שלושה תחומים מרכזיים - יישומו של חוק פינוי-פיצוי, סיוע למתיישבים במישור האישי-חברתי, וסיוע במציאת מקום מגורים חלופי למפונים, כבודדים או כקבוצות. אלא שבמציאות נראו הדברים נראו אחרת. כבר מרגע הקמתה ביוני שנה שעברה, סבלה המינהלת מקשיי זהות. היא כונתה "מינהלת ההתנתקות", וזוהתה באופן אוטומטי עם הגוף העוקר, כזרוע הביצוע של "מדיניות הגירוש", כלשון כקמפיין של המתנחלים.

"יש בעייתיות בזהות של מינהלת סל"ע", מודה גורם המקורב למינהלת. "היא הוקמה כגוף שאמור לסייע למתיישבים לעשות את הפינוי בצורה המיטבית, אך הזהות שלה נפגעה מכך שנתפשה כגוף שאמור לבצע את הפינוי".

כתוצאה מכך, ואולי גם בשל סירובם של מתנחלים רבים להכיר במציאות המתקרבת של פינוי, הוגשו עד עתה למינהלת רק כ-40 בקשות זכאות לפיצויים, מתוך כ-1,700 משפחות המתגוררות היום באזורים המיועדים לפינוי. מספר ההסדרים שגובשו בין המינהלת לתושבים מועט: בגוש קטיף ההסדרים הבולטים הם מעבר של כ-26 משפחות מהיישוב פאת-שדה למבקיעים, העתקת כ-38 משפחות מאלי-סיני ומניסנית לבת-הדר, מעבר של 23 משפחות מניסנית לכרמיה וגיבוש הסדר לבניית 450 יחידות דיור בניצן. בצפון השומרון מתנהל עדיין משא ומתן עם תושבים מחומש, מגנים ומכדים.
"אם אנשי גנים וכדים, שהאידיאולוגיה היא לא לחם חוקם, לא סגרו עדין עם המינהלת, זה מצביע על בעיה גדולה של בשיא ואנשיו", אומר גורם במועצה האזורית שומרון.
חוסר אמון במנהלת
הפרסום על ההסדר עם אנשי פאת-שדה בסוף השנה שעברה הטריד מאוד את ראשי המאבק נגד הפינוי בגוש. בעיניהם, מינהלת ההתנתקות מנהלת נגדם לוחמה פסיכולוגית, בניסיון ליצור רושם כאילו המאבק שלהם נגד תוכנית ההתנתקות מתמוסס. לטענת ראשי המאבק, מנצל בשיא בכישרון רב את החוליות החלשות הרופפות בגוש קטיף, כדי להציג תמונה שלכאורה המאבק יסתיים בסופו של דבר בקול ענות חלושה.

"בחרו את האיש הזה בפינצטה בדיוק למשימה הזו, ואנחנו במאבק קשה איתו בדיוק על העניין הזה", טען אז ערן שטרנברג, דובר המועצה האזורית חוף עזה באוזני עמיתי אלי בוהדנה, "זו מלחמה פסיכולוגית קשה שבה כל האמצעים כשרים. הם מנסים לעורר מחלוקות פנימיות, לפרק יישובים וליצור סכסוכים פנימיים, אבל לא ניתן להם את זה".

על רקע התבטאויות כאלה ואירועים נוספים, משוכנע מנכ"ל משרד השיכון כי את מיעוט ההישגים אין לתלות במעשי המינהלת או במחדליה אלא באי שיתוף הפעולה מצד המתנחלים. "המינהלת הוקמה בתקופה שלא היתה עדיין הבשלה והכרה אצל חלק מהמתפנים", מסביר אבוהב, "אדם שבא איתם במגע נחשב לבוגד וזכה לקיתונות של ביקורת מחבריו, ולכן המשימה שלהם להגיע להידברות עם קבוצות שיעברו למקום אחר היתה קשה. בהיעדר יכולות להגיע להסכמות, כמעט הכל תיאורטי. גם כשיש לך אפשרות לתת כסף לפיצויים אתה לא יכול לממש אותו. אי אפשר גם להכין תשתיות ביישובים אם אין חתימות של אנשים. האוצר ניאות להשקיע ביישוב רק כאשר יש קבוצה".

גורמים אחרים מפנים אצבע מאשימה להנהגת המתנחלים שהכריזה חרם על המינהלת. "בגלל שאנשים שם די מבולבלים, מתמודדים עם אובדן שורשים, תחושת עלבון קשה סביב הפיצוי ואי ודאות, נוצרה 'ספירלת שתיקה' שבה רוב המתיישבים משתפים פעולה עם ההנהגה".

גם עורכי דין, המייצגים תושבים המיועדים לפינוי, סבורים כי הבעיה איננה נעוצה באנשי מינהלת סל"ע אלא בסמכויות שניתנו לה. "קבוצה של עשרה אנשים איננה יכולה לטפל במהלך כזה גדול", סבור אחד מעורכי הדין. "כל דבר כאן דורש המון אישורים והמון ביורוקרטיה. המינהלת לא יכולה לשנות תב"ע (תוכנית בניין ערים), וגם מסגרת הזמן אינה מאפשרת להיערך לזה כראוי. כשעושים מהלך כזה ומצפים שהוא יסתיים בהצלחה תוך שנה זה קלוש. זו הגישה החאפרית הישראלית. הולך להיות פה כאוס, ולאו דווקא מבחינה אידאולוגית. בקבוצה של כרמיה יש שלוש נשים בהריון, הן לא יודעות מתי הן יעברו, אם יאושרו פרויקטים, כן או לא. היה צריך להקים ועדה בין-משרדית שתתאם בין כל הגורמים".

דוד מונסנגו מהיישוב כדים בצפון השומרון סבור כי הבעיה העיקרית היא שהמינהלת אמורה היתה ליישם את חוק פינוי-פיצוי, אך עד שהחוק נכנס לתוקפו נוצר מצב של חוסר אמון במינהלת. "כל עוד לא היה חוק הם לא יכלו לתת תשובות, והרושם שנוצר שהמינהלת לא באה לעזור לתושבים", אומר מונסנגו, "אלא באה לעזור לממשלה להעביר את ההתנתקות. וברגע שהתושבים הרגישו שהמינהלת היא לא גוף שאמור לסייע להם הם לא שיתפו פעולה. גם אחרי שחוק פינוי-פיצוי עבר, עדיין לא התחילו ליישם אותו עד שלא עבר התקציב. היום, כשיש חוק, והתקציב עבר, נותר לנו זמן קצר, והרבה דברים מאוחרים מדי, אם נניח היינו רוצים לחשוב על יישוב חלופי היום, זה כבר לא רלוונטי לגבינו".

"הם בזבזו הרבה זמן עד שיצא חוק פינוי פיצוי", מסכים גורם צבאי העובד עם המינהלת, "פתאום בישיבות ראית שהחוק תפס אותם מופתעים. היתה גישה שעד שאין חוק, תקציב וכסף, אין מה לעשות, והם התנהלו בעצלתיים, ופתאום יש חוק, ויש כסף - ואין מספיק זמן".

לדברי הגורם הצבאי, יש תחושה שלא היו די תכנון ומחשבה בשלבים המוקדמים. "בגוש קטיף יש מפעלים, חממות, מאגרי מים, שצריך להזיז, אי אפשר להזיז מהיום למחר. לא היו מספיק אנשים מומחים לתחומים האלה, אנשים שמבינים ברישוי, באיכות סביבה, בהקמת אתר מבחינת תשתיות".

עורך הדין דן פרידמן, המייצג מאה מפעלים באזור התעשייה בארז, מצביע על בעיה אחרת. רק חלק קטן מהמפעלים בארז, שהיו זקוקים לסיוע כספי, קיבלו הלוואות מהמינהלת על חשבון הפיצויים שהובטחו להם.
היום שבו ישאלו השאלות
אחת הבעיות המרכזיות של המינהלת, סבור גורם המקורב לה, היא שלא ניתן לה תקציב עצמאי וסמכויות מספיקות לנהל את ענייניה, כפי שניתן למשל בארצות-הברית לעורך הדין קנת פיינברג לשיקום המשפחות לאחר אסון התאומים.

"הבעיה המרכזית שאני נתקלתי בה היא שלחלק מהמנכ"לים היתה ציפייה שמינהלת סל"ע תעמיד לרשותם את התקציב לתוכנית העבודה", אומר גורם המעורה בעבודת המינהלת, "בדיעבד, אם היתה לנו מסגרת פיננסית עצמאית גדולה יותר, יכולת התמרון שלנו היתה גדולה יותר. למינהלת אין תקציבים, והיא נסמכת על משרדי הממשלה השונים".

לפני שבועיים התקיימה ישיבה במשרד השיכון, שבה השתתפו גם נציגים מהמינהלת. בשיא, מעיד אחד הנוכחים, הלין על כך שקשה מאוד לקדם את התחום החוקי של ועדות התכנון. "אם הייתי מצליח להזיז את כל הגרציות הצעירות שלוחשות על אוזנו של מני מזוז", אמר בשיא בישיבה, "אני מבטיח לכם שהייתי יכול לקדם את התוכניות בצורה הרבה יותר מהירה".

במשרד השיכון אומרים כי עד לפני שישה חודשים, כשמנכ"ל המשרד היה אבי מעוז, איש ימין ותומך התנחלות נלהב, המינהלת עמדה במצב כמעט בלתי אפשרי בשל היעדר שיתוף פעולה מצדו. במשרד לא רק מביטים לאחור אלא גם לעתיד, ומכינים תשובות ליום שאחרי, שבו יחלו להישאל השאלות. "אנחנו נוטים להאמין שמבקר המדינה יפשפש בכל מה שקשור להתנתקות, ויבדוק היכן משרדי הממשלה חטאו", אומר גורם במשרד. "אנחנו באופן יומיומי שולחים מכתבים לאילן כהן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ולבשיא על הזמן הקצר, הפעולות שלא מתקדמות, כי אנחנו מניחים שמבקר המדינה יתלבש על זה".

 n a v a z @ m a a r i v . c o . i l
שמור במזוודהשלח לחברהדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורוםכתוב לעורך


  
  
  
שמור במזוודהשלח לחברהדפסה
הוסף תגובה עבור לפורוםכתוב לעורך
בשבועות האחרונים הם הפכו לשק החבטות הלאומי. "המינהלת לא הצליחה להחתים מספיק אנשים", " לא השכילה לזהות קבוצות", "לא הצליחה לגבש הסדרים להתיישבות חלופית" - אלו הן רק חלק משלל הטענות שהופנו כלפיהם. אפילו ראש הממשלה אריאל שרון, שהטיל עליהם את המשימה, כבר אינו מהסס ועוקף אותם מהצד. זה התחיל בדיבורים על פתרונות חדשים למגורים נוסח ניצנים, שהמינהלת לא היתה שותפה להם, המשיך בישיבה שבה הוא האיץ בקוצר רוח "להתחיל לעבוד ולהזיז דברים", והגיע לשיאו לפני שבועיים בהחלטתו של שרון להקים ועדת שרים לזירוז יישום ההתנתקות ועבודות הבנייה בניצנים
ערוץ ההתנתקות - סיקור מיוחד ב-NRG מעריב
אתר מנהלת ההתנתקות. נרשמו כמה מאות כניסות