החיים בארון מתים
נראה אתכם עומדים שישה חודשים על הרגלים בלי לזוז מילימטר, בלי להחליף מילה עם חבר בלי לשתות מים. ברור שלא תשרדו אפילו יום. ענת רפואה על חיי עגל החלב, על אטימות ועל טעם לפגם
עגלים? טסים אל על? ועוד מעיזים לנפוח? אכן, עגלים טסים אל על מאירופה לישראל. הם בסך הכל בני חודש, הם לא ראו את אמא מרגע לידתם, הם נסעו שעות ארוכות במשאיות, העמיסו אותם בבטן המטוס לעוד כמה שעות טובות של סטרס ורעש מנועים, והנחיתו אותם לגורל אכזר בארץ הקודש. והם נפחו, המסכנים, מפחד. אל תכעסו עליהם.
נקודת האור היחידה בחיי העגלים האלה היא שהם לא יודעים מה מחכה להם. גם הבולסים את בשרם הנימוח לא מעלים על דעתם מה עבר על נזיד "עגל החלב" שהם אוכלים. שם פסטורלי נתנו לבשר הזה, וגם מטעה מאוד. מתי מעט האנשים שמקדישים שלוש שניות מזמנם להרהר בשם נתח הבשר שקנו או הזמינו, חושבים שהעגל הזה ניזון מחלב אמו עד לשחיטתו.
אף עגל לא יונק משדי אמו. לא עגלי בשר "רגילים", ולא "עגלי חלב". בשעה שעגלים "רגילים" מלחכים חציר בשטחים מגודרים, "עגלי חלב", אלה שהגיעו בטיסת אל על, חיים את כל חייהם בארון מתים.
לפני כשנתיים נסעתי יחד עם ארבעים פעילי אנונימוס, במטרה להפגין ליד משק עגלי חלב במושב בשרון. חששתי מאוד לראות את העגלים. קראתי עליהם באתר של אנונימוס והתיאורים שם היו כל כך קשים שממש לא רציתי לראות את זה בחי. כשהגענו למקום הופתענו לראות שלא היה שם איש. היה רק כלב זקן קשור בחבל. החלטנו להיכנס למכלאה.
מה שראיתי שם אשא עימי עד יומי האחרון. בתוך שני מבנים גדולים היו שורות ארוכות של תאים צרים מעץ ובתוכם עומדים עגלים חיים. עגל בכל תא. הם לא יכולים לזוז. לא לרבוץ, לא להסתובב, רק לעמוד ולעמוד ולעמוד באותו מקום. שישה חודשים לעמוד ולא לזוז. כולם היו חולים מאוד. הם שילשלו כל הזמן, רגליהם רעדו, היו להם דלקות בעיניים, באף, בפה ובאוזניים, הם חירחרו בכל נשימה. ריח הנפיחות במטוס אל על היה כבושם ליד הריח בבית הקברות החי הזה.
העגלים היו כלואים בסוגר ובריח כשמאחורי הבריח היה תלוי דלי לכל עגל ובתוכו שאריות דייסת הכימיקלים שמכריחים אותם לבלוע. לא נותנים להם מים בכדי שיאכלו את עיסת
אספנו במהרה את כל הדליים ורצנו החוצה לברז. השחקן שי אביבי, שהגדיר את מה שאנחנו רואים כ"שפיץ של האכזריות לבעלי-החיים", מילא את הדליים עם הצינור ועודד אותנו בקריאות רמות כשסחבנו אותם מלאים והגשנו אותם אל פי העגלים. העגלים טרפו את המים. הם חיסלו דליים שלמים וביקשו עוד. הבאנו להם עוד ועוד. עד שהגיעו אנשי האבטחה של המושב וגירשו אותנו משם בכוח.
לפני שגורשנו קלטתי תמונה שנחרטה עמוק בליבי. באחד השבילים שבין ארונות העגלים שכב עגל גוסס מתבוסס בהפרשותיו (אני חושבת שכאשר העגלים קורסים, פותחים להם את הארונות ואז הם "נשפכים" החוצה ונשכבים למותם). העגל היה בשעותיו האחרונות. אחד הפעילים, אמנון שמו, ישב לידו, ליטף את ראשו וניסה להשקותו מים מכף ידו. העגל לא שתה. אמנון חיבק ונישק את העגל ודיבר אליו ברוך. העגל הסתכל עליו. אמנון בכה. נדמה לי שגם העגל בכה.
10,000 עגלים עוברים את התופת הזו כל שנה בישראל. חמש שנים נמשך המאבק של אנונימוסלהפסקת ההתעללות בעגלים. ועדה מיוחדת שמינה משרד החקלאות הגישה את המלצותיה לשר לפני שלוש שנים. רק לאחרונה העביר השר את התקנות החדשות, שאמורות להקל על העגלים, לאישור הכנסת. היינו אופטימים לרגע. חשבנו שזהו, תבוא סוף סוף גאולה לאומללים. אבל אז ראינו את "התיקון" שעשה השר לתקנות שניסחו המומחים: מועד החלת התקנות – 10 שנים מיום אישורן.
10 שנים רוצה השר ישראל כץ. בלי שליש על התנהגות טובה. למזלנו, חברי ועדת החינוך של הכנסת סרבולאשר את התקנות "המתוקנות" של השר. הם ביקשו ממנו לרדת ל-3 שנים (להחלת התקנות). הם נתנו לו זמן להחליט וכשתחזור הכנסת למושב החורף, אחרי החגים, נראה מה השר ישיב על כך.
למרות שהתקנות לא אושרו, חייבה ועדת החינוך את משרד החקלאות לבצע סעיף אחד מהן – לתת לעגלים לשתות מים. משרד החקלאות צייתוהורה למתעללים בעגלי-החלב לתת להם מים, החל מחודש אוגוסט. טיפה בים של רשע.
לפי החישוב שלי, העגלים המסכנים שנפחו בטיסה ההיא של אל על מיועדים לשחיטה עכשיו, בראש השנה. מאז ועד עכשיו הם עומדים וסובלים. אז אם תפגשו אותם על שולחן החג, מעוטרים בעלי פטרוזיליה, אנא מסרו להם את אהבתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
