דווקא עכשיו?
יהונתן גפן על עם שלם שחרד ללכת אחורה ולהתנתק ממכשירי ההחייאה שסיפק שרון
אם שמאלני שכמוני לא ישן לילה שלם ומייחל להחלמתו של מי שהיה לו איתו ריב ומדון של עשרות שנים, אז אני באמת עצוב ומתוסכל, וכמו כל כך הרבה אחרים כמוני מרגיש שלא רק אריק, אלא עם שלם (ומאוד לא מושלם) לקה באירוע מוחי משמעותי ואולי בלתי הפיך.
אם חילוני שכמוני מנסה להיזכר במילות תפילה להחלמתו של חילוני אחר, שבערוב ימיו ראה אולי את האור בקצה המלחמות, וכמו שרק הוא יודע הסתער בכל הכוח קדימה, סימן שאומה שלמה חרדה ללכת אחורה ולהתנתק ממכשירי ההחייאה שבאופן כה מפתיע דווקא הוא סיפק לנו, ורק האל יודע כמה זמן לקח גם לנו להאמין שאכן המנהיג הזה רצה באמת ובתמים להביא אותנו לחופי השלום הנכספים.
כשאנחנו עוקבים בדאגה רבה אחרי מצבו של הגבר המגודל הזה, שמעולם לא הפסיד, אנחנו עוקבים גם אחרי מצבנו. אנחנו, שלא הורדמנו, יודעים כמה שביר הוא קיומנו בארץ הזאת, כפי שידענו - עד לפני יומיים - שאנחנו יכולים להצביע בשקט מרצ או פרץ, אם אנחנו יודעים בביטחון מוחלט ששרון יהיה ראש הממשלה הבא, וכנראה שרק לוחם נועז יכול בערוב ימיו לשנות את דעותיו למען נכדיו והדור שיבוא אחריו.
הפך את עורו בשנתיים האחרונות ופעל למען השלום
כמה נורא הוא שבכל פעם שקם לנו מנהיג שפועל לפי רוחנו, מישהו או משהו מפסיק את הפעילות הזאת. בפעם האחרונה זה היה יצחק רבין שנרצח לפני שהצליח להגשים את חלומו המאוחר לדו קיום אמיתי ויציב בין שני העמים הנצים.
ולהבדיל אלף הבדלות ועוד אחת - אריק, שגופו הגדול בגד בו דווקא כאשר לפתע נפשו הזדככה לאנושיות רודפת שלום, ורבים לא האמינו עד להתנתקות הראשונה שאכן מדובר באותו אריק ובאותו שרון של ימי ההסתה שרצחה את רבין וימיה האכזריים והרבים מספור של מלחמת לבנון.
על משה רבנו, המנהיג שהצליח לאחד את העם קשה העורף והבעייתי הזה, נגזר לראות את הארץ המובטחת מנגד. לשרון המאוחר, היתה ארץ השלום חשובה מהארץ שלמה, ואולי גם הוא רואה אותה כעת מנגד, לא מפסגת הר נבו, אלא ממעמקי תרדמתו בבית החולים הדסה.
אני מייחל בכל לבי להחלמתו המלאה, ואם זה לא יקרה, אני מקווה שיימצא מישהו שילך בדרכו באותה נחישות, ומייחל שנדע לזכור ולנצור לו את השנתיים האחרונות שבהן הפך את עורו וניסה בכל מאודו להביא שלום על ישראל. אמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
