תשע מעשר
ה-FDA מגלה: 90% מהתרופות שנוסו בהצלחה על בע"ח נמצאו לא יעילות על בני אדם. צער בעלי חיים מאשר: 90% מחיות המחמד שמגיעות לאגודה מומתות. ענת רפואה קוראת לכם להפסיק לגלגל עיניים ולפעול למען שינוי הסטטיסטיקה
בשבוע שעבר פרסם ה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקני) מדריך מעודכן ליצרני התרופות. במדריך החדש ממליץ ה-FDA על שיטה חדשה לבדיקת תרופות, שיטת ה"מיקרו-דוסינג" – מתן תרופות ניסיוניות לבני-אדם במינונים קטנים הולכים וגוברים. בהודעה לתקשורת שהתלוותה למדריך, אומר מייק ליאוויט, מזכיר שירותי הבריאות האמריקני: "נכון לעכשיו, תשע מכל עשר תרופות נסיוניות נכשלות בניסויים בבני-אדם מאחר שאיננו יכולים להעריך איך יפעלו על בני-אדם בהסתמך על ניסויי מעבדה וניסויים בבעלי-חיים".
תקשיבו: 9 מכל 10 תרופות שהצליחו בניסויים בבעלי-חיים נכשלות כבר בשלב הראשון של ניסוי בבני-אדם. וכשאנחנו מדברים על ניסויים בבע"ח, אנחנו מדברים על סוגים רבים ועל אלפי בעלי-חיים שעונו למוות בכל שלב של פיתוח כל תרופה. לפני מספר חודשים פרסמתי כאן כתבה על תיעוד סמוי שביצעה סוכנת מושתלת במעבדת "קובאנס" שמתמחה בביצוע ניסויים כאלה בבעלי-חיים. אם תקראו את הכתבה תבינו היטב במה מדובר.
רגע, זו עדיין לא השורה האחרונה. מפרסום קודם של ה-FDA, מאוגוסט 2004, עולה כי גם מאותן 10% התרופות שמצליחות לעבור את שלב הניסויים הראשון בבני-אדם, פחות ממחציתן מגיעות למדפים בבתי-המרקחת. במילים אחרות, מתוך 100 תרופות שנוסו בהצלחה בבעלי-חיים, רק 4 נמצאות "כשירות" לבני-אדם. ובשורה התחתונה המכרעת אנחנו מתבשרים גם שתופעות לוואי מתרופות הן הסיבה הרביעית לתמותת בני-אדם.
"אין ברירה" וגלגול עיניים למעלה כבר לא תופסים יותר. יש ברירה אחרת. יש היום שתי שיטות מדעיות חדשות שיכולות וצריכות להחליף את השיטה השגויה של שימוש בבעלי-חיים: טכנולוגיית ה"טוקסיקו-ג'נומיקס", שמבוססת על תרביות תאים אנושיים שמדמים את כל מערכות גוף האדם, ושדרכם ניתן לבדוק יעילות ורעילות של תרופות, ושיטת ה"מיקרו-דוסינג" שמתפרסמת במדריך החדש של ה-FDA, אשר נבדקת ישירות בבני-אדם ואינה כרוכה בסיכונים בשל המינונים הזעירים אותם מחדירים לנבדקים. שתי השיטות החדשות האלה אמנם מומלצות ע"י ה-FDA, אבל הן נעצרות דווקא אצל חברות התרופות בגלל שיקולים כלכליים פרופר.
לא, לא בגלל שלחברות התרופות אין כסף להכניס את השיטות החדשות לשימוש, ממש לא. הסיבה העיקרית להתעקשות חברות התרופות להיאחז בניסויים בבעלי-חיים היא שהן כבר למדו את כל הטריקים של איך להוכיח באמצעות בע"ח שהתרופות שהן מפתחות "עובדות", וכך הן יכולות לפרסם במגזינים כלכליים ש"יש בידם תרופה חדשה לסרטן/אלצהיימר/טרשת נפוצה וכו'" ואז הן מגייסות הון עתק מציבור המשקיעים ומקרנות מחקר להמשך הניסויים. שיטת הניסויים בבע"ח מאפשרת להם גם להחדיר יותר תרופות לשוק ולעשות מהן רווחים עצומים, עד שירדו מהמדפים, כמו במקרה של ה"ויוקס".
בשיטות המיקרו-דוסינג והטוקסיקו-ג'נומיקס המניפולציה הזו לא יכולה להתקיים. בשיטות החדשות רק תרופות אמיתיות, יעילות ואמינות יכולות לעבור. השיטות החדשות לא משקרות. והשיטות החדשות האלה מחבלות במשאבות הכסף של חברות התרופות.
ה-FDA לא רוצה להתכסח עם חברות התרופות. זו הסיבה לכך שהוא אינו מחייב שימוש בשיטות החדשות אלא רק "ממליץ" עליהן. תרצו – תאכלו, לא תרצו – לא תאכלו. ובני האדם משלמים על כך בבריאותם ובכספם ובעלי-החיים משלמים על כך בחייהם.
ולעניין אחר לגמרי. אם הייתם מוצאים כלב אבוד ברחוב, האם הייתם מוסרים אותו למקום שבו הורגים תשעה מכל עשרה בעלי-חיים שמגיעים אליו? ואם הייתם יודעים שאותו המקום הוא בית מחסה של עמותה למען בעלי-חיים שמצהירה בכתב "אנו שואפים לקבל את כל בעלי-החיים המופנים אלינו ולעולם איננו סוגרים את שערינו בפני אותם בעלי-החיים הזקוקים למקלט והגנה", הייתם מאמינים שהם הורגים 90% מבעלי-החיים שמוכנסים בשעריהם?
יש מקום כזה בארץ, הוא נקרא "צער בעלי-חיים תל-אביב" (או בשמו האחר "צער בעלי-חיים ישראל"), והוא נמצא ברחוב הרצל בת"א. באגודת "צער בעלי-חיים תל-אביב" מאמינים באידיאולגיה שאומרת "חתול או כלב שאין לו בית – מותו עדיף על חייו" והם הורגים בזריקות רעל, "הומניות" כלשונם, לא פחות מ-15,000 כלבים וחתולים מדי שנה.
גם כאן אסור לנו לקבל את גלגול העיניים למעלה ואת ה"אין
חשוב לי שתדעו את האמת על "צער בעלי-חיים תל-אביב" ועל מה שקורה מאחורי "שעריהם הפתוחים". בפעם הבאה שתשקלו להביא אליהם כלב או חתול אבודים, זכרו שהסיכוי הסטטיסטי שהוא יצא משם חי הוא אחד לעשרה.
אני יודעת שלא קל למצוא בית לכלב אובד. לא קל, אבל אפשרי. בשנה האחרונה חבריי ואני הצלחנו למצוא בתים נהדרים לכלבים אבודים שמצאנו. פרסמנו את תמונותיהם באתרים באינטרנט והפצנו ברשימות תפוצה למיילים פרטיים, תלינו מודעות בחנויות ולקחנו אותם לימי אימוץ של אס.או.אס בשבתות בהרצליה. לכולם הצלחנו למצוא בתים.
גדי ויטנר דובר צער בעלי חיים בישראל, ת"א מסר בתגובה: אגודת צער בעלי חיים בישראל, ת"א לעולם אינה סוגרת את שעריה בפני בעלי חיים נטושים חסרי בית. למה? כי רוב ארגוני רווחת בעלי החיים בישראל סוגרים את שעריהם בפני אותם חיות במצוקה הזקוקים למקלט והגנה מיידים.
תחשבו לרגע אם גם אנחנו היינו סוגרים את הדלת מה היה קורה? אותם בעלי החיים היו מגיעים אל הרחוב אל תאונות הדרכים, הרעב והצמא, ההתעללות ומכוני המחקר.
בעלי חיים רבים המגיעים אל בית האגודה נדחו וסגרו בפניהם את הדלת. אותם ארגונים שעובדים על בסיס מקום פנוי, אותם ארגונים שסבורים שכל בעלי חיים נטוש יכול לזכות בבית מאמץ, אין לו כל זכות קיום ללא אגודה שפועלת במדיניות ה"דלת הפתוחה" לידו.
אותם ארגונים שמפריחים סיסמאות באוויר ומציגים את המצב כאידיאלי, יותר טוב יעשו ויגשו אל תחנות ההסגר הרבות ברחבי הארץ ויחלצו מהתופת הנוראה את אותם כלבים וחתולים שנמקים פיזית ונפשית בתנאים שלא מתקבלים על הדעת במדינה מתוקנת.
עיקור וסירוס הוא הפיתרון הנכון ביותר לבעיית ריבוי היתר של בעלי החיים הנטושים ואנו באגודה הראשונים לבצע ניתוחים חיונים אלו. כמו כו מעולם לא יצא בע"ח שאינו מעוקר מפתח בית האגודה מה שלא מיושם באגודות אחרות.
שאיפתנו כחברה מוסרית היא לצמצם את ההמתות ההומניות ככל שניתן, אבל כל עוד אין פתרון אמיתי והומני לבעיה הבוערת כאן ועכשיו, וארגוני רווחת בעלי החיים לא יכולים לתת מענה הומני מיידי הנחיצות בהמתה הומנית תמשיך להתקיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
