מדינת עדאלה בארץ ישראל
בן-דרור ימיני קורא להחריף את המגבלות על התאזרחותם של פלשתינים, כמו שמקובל באירופה
יתרה מזו, כל השוואה בין הגבלות ההגירה שבחוק האזרחות לישראל ותיקוניו והמלצות הביניים שהוגשו אתמול, לבין המקובל במדינות אירופה, מגלה שמדינות אירופה מחמירות הרבה יותר. בהולנד ובאוסטריה, למשל, יש צורך בלימוד השפה על חשבון המבקש כתנאי מוקדם, ולא יחיד, להגירה. בדנמרק יש צורך בבעלות על דירה ובהוכחת זיקה מיוחדת. ברוב מדינות אירופה יש צורך בהוכחת יכולת כלכלית, ובקרוב יוצב תנאי של הצהרת נאמנות. ממש כך.
כל ההגבלות באירופה נכנסו לתוקף עוד לפני משבר הקריקטורות. כי לאירופים ברור שיש בעיה. והתנאים רק יחמירו. נכון שלא תמיד נעים לכתוב על זה, נכון שכללי התקינות הפוליטית מחייבים לספר שכל התרבויות שוות, גם של המהגר שרוצה להתחתן עם שבע נשים ולהרביץ להן, וגם למהגר שתומך בשוויון נשים, אבל מעשית, באירופה משנים את כללי המשחק.
איש בישראל אינו חושב לאמץ את מה שנהוג במדינות מתוקנות. ומדוע לא? מפני שאיבדנו את השכל הישר. בישראל יש רבים ותמימים, ולפעמים רעים ונוכלים, שרוצים שישראל תהיה המדינה הפתוחה (קרי: הפראיירית) ביותר בעולם.
הולנד לא בעימות עם סוריה. ישראל בעימות עם הרשות הפלשתינית ועם סוריה. ולמרות זאת, קשה יותר לסורי להגר להולנד, מאשר לפלשתיני להגר לישראל.
ישראל בעימות. כדאי שנזכור את זה. זכותם של הפלשתינים להתאהב. זכותם לאחד משפחות. אבל הזכות הזאת צריכה להתממש במדינת הלאום שלהם. לא במדינה שלפי הצבעתם שלהם, לטובת החמאס, היא מדינה שיש לחסלה. כך שצריך להגדיר את הדברים כלשונם: לא מדובר במימוש הזכות לאהבה, אלא בעיקר במימוש זכות השיבה. כלומר במימוש הזכות לחיסול ישראל. ערביי ישראל ברובם הגדול הם אזרחים נאמנים. אם במקום מאבק לשוויון, הם יעדיפו להיאבק למען זכות השיבה, אז שלא יתפלאו על כך שהשוויון מתבושש.
תם ולא נשלם. כבר שנתיים מצוי הנושא הזה על שולחנו של בג"ץ. ולמרות ההתבטאות הנכונה של השופט מישאל חשין בנושא אתמול, עדיין יש חשש ויותר מחשש שבג"ץ יעדיף את האידיאולוגיה של עדאלה, ולא את השכל הישר של הדמוקרטיות באירופה. אסור שזה יקרה. ואם זה יקרה, אז הכנסת - כן, הכנסת - תיאלץ לבצע לא רק תיקון חקיקתי, אלא גם שינוי חוקתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
