אנטי-דמוקרטיה
משה צימרמן סבור שתמיכת רוב הציבור בעידוד הגירת הערבים מלמדת שהחברה לא דמוקרטית
הרעיון היה לו אחיזה של ממש בחברה הישראלית כבר בעת שהחל רחבעם זאבי לעשות תעמולה למה שהוא כינה "טרנספר", לפני כמעט 20 שנה. בעשור שלפני התחלת האינתיפדה נטו "רק" 40% מיהודי המדינה לרעיון המסוכן הזה, והמספר עלה לרמה של היום כבר זמן קצר לאחר התחלת האינתיפדה.
פרוץ האינתיפדה, הדעה הקדומה בנוגע להתנהגותו של "הערבי" והצורך להגיב מן הבטן על חוסר האונים שיוצר הטרור הפלשתיני נתנו למספרים לזנק כלפי מעלה.
כמובן גם אופן הצגת השאלה יוצר אי בהירות. עבור הנשאל קיים לכאורה הבדל בין "עידוד הגירת ערביי מדינת ישראל" לבין תמיכה ב"טרנספר" לאותם ערבים. זאת, משום שרוב האנשים מגלים במילה "טרנספר" את מה שניסה רחבעם זאבי להסתיר – אין טרנספר מרצון.
אבל ברור כי מי שחושב על עידוד של הגירה, גם אם אינו רוצה בהפעלת כוח, הריהו יוצא מהנחת יסוד, שאין אזרחי ישראל הערבים כאזרחיה היהודים, וכדאי להשקיע ב"פיצוי" האוכלוסייה הזאת ובלבד ש"תיעלם" מכאן.
הנחת היסוד הזאת היא שורש הבעיה האמיתית: מפלים בין אזרחים על יסוד מוצאם. שני שלישים מהיהודים אינם מוכנים לגור בבנין שבו גרים ערבים, וככמות הזאת פוסלים ערבים מלהשתתף בהכרעות הנחשבות גורליות למדינה. אמנם משתמשים בתירוץ שהערבים כולם שונאי ישראל או טרוריסטים, כאילו זו אמת שאינה זקוקה להוכחה, או כאילו עמדות של ערבים בישראל אינם במידה רבה פועל יוצא של התנהגות הרוב היהודי ועמדותיו.
צידוק להפליה
הנחת היסוד והמסקנה בדבר הצורך ב"עידוד ההגירה" לא זו בלבד שהיא גזענית ביסודה, אלא שהיא צריכה להעלות סומק של בושה דווקא בלחייו של הרוב היהודי במדינה. היהודים הלא היו קורבנותיה של תפיסה דומה לגבי ההבדל בין אזרח לאזרח על פי מוצאו, ועצם איזכור "משרד לעידוד ההגירה" צריך לעורר זכרונות מעוררי חלחלה. אכן, "בשינויים המתבקשים".
אבל הטיעון שחוזר ועולה, על פיו היהודים לא היו אויבי המדינות שביקשו לגרש אותם והערבים לעומת זאת הם אויבי היהודים, גם הוא מתעלם מכך שאת ה"אויב" מגדירים מבחוץ. את היהודים הגדירו כ"אויבים", ויש להרהר אם אין אנו מגדירים באופן גורף את "הערבים" כאויבים אך ורק כדי למצוא צידוק להפליה עד כדי "עידוד הגירה" של אזרחי המדינה.
המספרים שעלו עתה לחדשות נמסרו ביוזמת המכון הישראלי לדמוקרטיה. וכאן, במושג דמוקרטיה, נעוץ העוקץ.
איך ליישב את הנתון האומר ששלושת רבעי היהודים בישראל רואים בדמוקרטיה את השיטה האופטימלית עם העמדה שהוזכרה לעיל בקרב כשני שליש בדבר "עידוד ההגירה" של ערבים?
את הסתירה נוטים ליישב על סמך הסברה, שדמוקרטיה מתמצית בעקרון הכרעת הרוב, ולכן גם רוב בעד עידוד הגירה הוא ביטוי של דמוקרטיה. כך לפחות טענה ח"כ טרטמן מן הימין הישראלי מעל גלי האתר. אבל אם כך, אוי לה לדמוקרטיה הישראלית. שכן על פי המקובל על הדמוקרטיות האמיתיות, כפיה מצד הרוב, פגיעה בחירות המיעוט או בזכויות היחיד הם סתירה מיניה וביה לדמוקרטיה.
על פי הממצאים שאנו עוסקים בהם כאן עולה, כי אם יפעילו את סך הקריטריונים המקובלים על דמוקרטיות של ממש בחברה הישראלית, יימצא שיש בה רוב ברור נגד הדמוקרטיה ותתגלה ערוותה של חברה לא דמוקרטית במובהק. עוד לפני שמגיעים לשאלת הכיבוש.
נא להמתין לטעינת התגובות
