יצחק בן-אהרון הלך לעולמו בגיל 99
יצחק בן-אהרון, חתן פרס ישראל, יו"ר ההסתדרות לשעבר, ח"כ וממייסדי "העבודה" נפטר הבוקר בביתו שבקיבוץ גבעת חיים מאוחד, כשהוא בן 99. בצוואתו ביקש לתרום את גופתו למדע
יהודה הלר, מזכיר קיבוץ גבעת-חיים מאוחד, סיפר כי בצוואתו ביקש בן-אהרון כי לא יינשאו הספדים וכי גופתו תיתרם למדע. מזכיר הקיבוץ הוסיף כי בכוונת מוקירי זכרו של בן-אהרון לקיים טקס קצר ברחבת בית הוועד הפועל, שיכבד את זכרו של "האיש שהתאפיין בעיקר בעשייה".
"הוא היה איש מאוד מיוחד. הוא מאוד אהב את האנשים בקיבוץ, והשאיר חותם כמעט על כל חבר קיבוץ שנפגש איתו", הוסיף הלר. הוא אהב את האווירה, את החברים ואת הרעיון הקיבוצי. הייתה לו את האמת הפנימית שלו, שאותה איש לא יוכל לערער. יצחק לא היסס לעזור ולהביע את דעותיו בפני כולם".
יו"ר מפלגת העבודה, השר עמיר פרץ, אמר בעקבות מותו של בן-אהרון כי "מפלגת העבודה וחבריה מביעים צער רב על פטירתו של אחד מגדולי הדור, איש אוהב אדם ורודף שלום". פרץ הוסיף: "בתוקף אישיותו השפיע בן-אהרון על התרחשויות במדינת ישראל. מדובר באדם שהעמיד אתגרים רבים למדינה והציב את האדם במרכז. אדם אשר ראה לאורך חייו בדוגמא האישית מפתח לעוצמה מוסרית".
יצחק בן-אהרון (נוסבוים) נולד ב-17 ביולי 1906 בבוז'ינצ'ה, שבחבל בוקובינה באוסטרו-הונגריה. הוא למד בבית-ספר תיכון בצ'רנוביץ ובבית הספר הגבוה למדע המדינה בברלין. הוא היה ממייסדי השומר הצעיר-נוער צופי-חלוצי (נצ"ח) ו"החלוץ" ברומניה. בשנת 1928 עלה בן-אהרון לארץ והיה ממקימי קיבוץ גבעת חיים. כאשר הקיבוץ התפלג ב-1952, הוא הצטרף לגבעת חיים מאוחד, שם חי עד יומו האחרון.
בארץ המשיך בן-אהרון בפעילותו במסגרת
ב-1940 התגייס בן-אהרון לצבא הבריטי, כדי להשתתף במאבק בגרמניה הנאצית. לאחר שנה, בקרבות באזור יוון, נפל בן-אהרון בשבי הגרמנים, עד לשחרורו ב-1945. בן-אהרון השתחרר מהצבא הבריטי בדרגת רב-סרן.
אחרי המלחמה הצטרף בן-אהרון לאחדות העבודה-פועלי ציון והיה מראשי תנועת מפ"ם שקמה בפברואר 1948. עם הפילוג במפ"ם ב-1954 הפך לאחד מראשי מפלגת אחדות העבודה - פועלי ציון.
בכנסת הראשונה והשנייה היה בן-אהרון חבר מטעם סיעת מפ"ם. בכנסת השלישית עד החמישית הוא כיהן מטעם סיעת אחדות העבודה - פועלי ציון, ובהמשך כיהן בכנסת השביעית והשמינית מטעם המערך. במהלך כהונתו בכנסת כבש בן-אהרון את ספסלי ועדת החוץ והביטחון, ועדת הכספים, ועדת הפנים, ועדת איכות הסביבה וועדת החינוך והתרבות. כמו כן כיהן בן-אהרון בממשלות התשיעית והעשירית כשר התחבורה מ-17 בדצמבר 1959 ועד 28 במאי 1962.
בן-אהרון שימש כמזכיר הכללי של ההסתדרות בשנים 1969-1973, ונחשב לאחד מראשי ההסתדרות הטובים שהיו בכל הנוגע להגנה על האדם העובד. ב-1973 מפלגת העבודה החליטה שלא להציבו כמועמד לקדנציה נוספת לתפקיד, זאת לאחר שהסתכסך עם ראשי מפלגתו בראשות גולדה מאיר בטענה שראשי מפלגת מפא"י פועלים כנגד הפועלים .
בשנת 1977 פרש מפוליטיקה, אך המשיך להיות מעורב בעקיפין ואף התבטא לא פעם בנושאים פוליטיים. ב-1995 זכה בן-אהרון בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
לאורך השנים פרסם בן-אהרון שורה של ספרים ומאמרים, שהמפורסמים הם "בפתח תמורה", "בעין הסערה", "שלטון משחית - סוף הדרך" ו"מעל הדוכן". ב-11 בינואר 1963 פרסם בעיתון "למרחב" את מאמרו "עוז לתמורה בטרם פורענות", שבו הוא קרא לכל תנועות הפועלים להפסיק את הסכסוכים הפנימיים ביניהן ולהתאחד למען האדם העובד, זאת על רקע הסכסוכים הקשים בין מפ"ם למפא"י סביב ההזדהות עם ברית המועצות הקומוניסטית והזיקה החזקה לארצות הברית.
נא להמתין לטעינת התגובות
