מציאות זרה – חייהם של ילדי העובדים הזרים
נעוריהם עוברים עליהם כמו סרט מתח, עם שוטרים, מעצרים וזהות בדויה. בתערוכה חדשה, תעודת זהות, הם מציגים את חייהם בישראל באמצעות תמונות
היא הצליחה להתעשת, לומר לחברותיה שאביה החורג מרגיש לא טוב, והיא צריכה ללכת לבקר אותו בבית החולים.
ענת כבר בת 17, וברור לה כי הסוד שלה, שהיא בת לעובדים זרים, יתגלה בסופו של דבר. היא לא לבד: מאות ילדי עובדים זרים ממתינים בימים אלה להחלטת ממשלה הנוגעת לעתידם. הצהרתו של שר הפנים רוני בר-און, כי הוא תומך בכך שילדיהם של עובדים זרים יוכלו להתאזרח, בתנאי שחיו בישראל חמש שנים לפחות, עוררה בהם תקווה.
ביוני 2005 החליטה הממשלה הקודמת לאזרח ילדי עובדים זרים בני עשר ומעלה שנולדו בישראל. "ההחלטה שהתקבלה אז היתה מהפכנית, בכך שהמדינה הכירה לראשונה בצורך להסדיר את מעמדם של הילדים. אולם היא הסדירה את מעמדם של 150 ילדים בלבד", אומר רום לבקוביץ', מרכז הפעילות הציבורית במוקד הסיוע לעובדים זרים. באוגוסט כבר גיבשו במוקד קבוצת פעולה של בני נוער, ובפברואר השנה נולד פרויקט הצילום בהנחייתו של הצלם אדוארדו סוטרס מארגון Activision, הדוגל בהגברת מודעות לאפליה באמצעות המדיה.
שיאו של הפרויקט יתקיים היום ב-17:30 עם השקת התערוכה "תעודת זהות" בבית תמי בתל אביב. בתערוכה, שנעשתה בשיתוף בית הספר "מנשר", יוצגו 40 תמונות שצילמו עשרת חברי הקבוצה על חייהם, והיא צפויה לנדוד ברחבי הארץ.
ג'ון סוארז (16) הגיע לישראל מקולומביה לפני תשע שנים עם הוריו ועם אחיו ריצ'רד (14), המשתתף גם הוא בתערוכה. "ההורים שלי הגיעו לישראל כי רצו שיהיה לנו עתיד טוב יותר. התלהבתי מהסיפורים על ישראל, וגם כשהגעתי לכאן לא הרגשתי שונה", הוא מספר.
כשהיה בכיתה ו', הבהירו לו פעולותיה המסיביות של משטרת ההגירה כי הוא ובני משפחתו הם עובדים זרים, הנמצאים בארץ באופן לא חוקי. "ראיתי לא מעט מעצרים. גירשו את דוד שלי ואת בן דוד שלי, ולפני ארבע שנים גם אבא שלי גורש, ואני רואה אותו רק באמצעות המחשב". ג' ון, שהתבגר בן רגע, לא מצליח להבין את ההיגיון שמאחורי הגירוש. "אבא שלי לא עשה עבירה שחייבה כי ייקחו אותו כמו פושע לאיזה כלא, הוא בסך הכול בא לכאן לפרנס את המשפחה שלו ".
ג'ון מדגיש כי הוא עדיין ילד שנהנה ומבלה, "כי חיים רק פעם אחת", אבל הוא רוצה לעזור לאמא שלו. למפגשי הקבוצה אהב ללכת, לפגוש חברים ולצלם. כשהגישו ג'ון ואחיו טפסים במשרד הפנים לוועדת הילדים, היה ברור לו שהוא לוקח את המצלמה. "המצלמה לא הפריעה לפקיד. לי היה חשוב לתעד את הרגע שיכול לקבוע את המשך החיים שלי ושל אחי", וכך נולדה אחת התמונות החזקות של התערוכה, שג'ון מקווה כי תבהיר לישראלים באופן ברור שהוא חי "כמו כל ילד
קרלוס סוניגה (14) הגיע לארץ מקולומביה לפני שש שנים עם אמו. הוא לא ידע לאן נוסעים, ולא שמע לפני כן על ישראל. הוא רק ידע שכמעט אין מה לאכול בבית, ושאמו שעברה ניתוח בכיס המרה מתקשה למצוא עבודה. במשפחה הציעו להם לנסוע לישראל, וכך היה. "הייתי פעם ראשונה בים, וראיתי לראשונה אנשים מכל העולם", הוא מספר על ימיו הראשונים בישראל.
אולם האידיליה נמשכה זמן קצר. הוא זכה לקריאות גנאי "כושי" וראה בכל יום מעצרים של עובדים זרים. "היו פורצים את הדלתות ולוקחים את האנשים", הוא מתאר. אמו נעצרה כמה פעמים, ושוחררה אחרי שהראתה את דרכונו. הוא מצדו זוכה כמעט בכל פעם שהוא עובר ברחוב, לפניות חוזרות ונשנות משוטרים שעוצרים אותו, ומתקשים להאמין לו שהוא בן 14 בלבד.
"רציתי להראות בצילומים את מה שאני רואה ברחובות מנקודת המבט שלי", אומר קרלוס. הוא מספר שחבריו לבית הספר "גימנסיה הרצליה" בתל אביב אומרים שיילחמו למענו אם יגורש, וגם הוא "רוצה להילחם באפליה, ולהראות שביני לבין החברים שלי מרמת אביב אין כמעט הבדל". קרלוס , שהדאגה לאמו ניכרת בו, רוצה שהיא תבקר את בני משפחתה בקולומביה שאליהם היא מתגעגעת מאוד, אך יודע שכרגע זה בלתי אפשרי. הוא מצדו זוכר את פניהם במטושטש.
בניגוד לרוב העובדים הזרים בעלי המשפחות, ענת מתגוררת בעיר בשרון. שם התחילו אמה ואביה החורג לעבוד ושם נשארו. היא הגיעה לישראל מאקוודור לפני שש שנים עם אחותה (14). אמה ואביה החורג הגיעו שנתיים לפני כן.
"המצב בדרום אמריקה על הפנים. היו לנו חובות, ואמא החליטה לבוא לכאן לעבוד עד שנכסה אותם. אחותי ואני, שגרנו בינתיים אצל סבתא שלי, היינו אמורות לבוא לביקור, אבל נשארנו. למרות הגעגועים החזקים לאקוודור, התחלנו לאהוב להיות כאן".
כשהתחילה ללמוד בבית הספר היסודי, הזהירה אמא שלה אותה ואת אחותה, שלא יאמרו כי הן בנות של עובדים זרים, בגלל הפחד שיגלו אותן והן ייאלצו לעזוב. מאז חבריה יודעים שעלתה מאקוודור. אף אחד לא יודע שענת, המרגישה ישראלית והזרם הדתי שאליו היא משתייכת מזכיר במנהגים רבים (כמו שמירת כשרות) את היהדות, אינה יהודייה. על אף שאמה כבר מרשה לה לספר את האמת, היא מתקשה. "אני מפחדת שלא יבינו למה הסתרתי את זה, ושיתרחקו ממני כי אני לא יהודייה".
ענת, ג'ון וקרלוס הם שלושה מעשרת המשתתפים בתערוכה. אירוע ההשקה ילווה במיטב היצירה הצעירה של ילדי מהגרי העבודה - הופעות חיות, מיצגי גרפיטי, להקת ברייקדאנס ועוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
