תחליטו אתם
משה פייגלין מאמין שללא מפלגות דתיות וחוקים דתיים תהיה יותר זהות יהודית
מהדוח עלה כי 21% בלבד מהאוכלוסייה היהודית בישראל, אינם שומרים על המסורת כלל. שאר האוכלוסייה התפלגה בין המקפידים על שמירת המסורת, לבין השומרים אותה במידה רבה והשומרים את המסורת במקצת. נתוני הדוח הראו עלייה ברמת הזהות היהודית והשמירה על המסורת לעומת דוח קודם שנערך כעשר שנים קודם לכן. בימים אלו התפרסם דוח מקיף דומה של הד"ר אשר כהן מאוניברסיטת בר-אילן, שהראה עלייה נוספת.
לכאורה, אם זו הנטייה הברורה והחד משמעית של רוב האוכלוסייה בישראל, צריכים היו סדר היום הלאומי והפרהסיה הציבורית להיראות אחרת לגמרי. אולם דומה כי לא כך הם פני הדברים. ככל שביקש הציבור יותר זהות יהודית, כך נתפורר מה שכונה פעם הססטוס-קוו. יותר קניונים וחנויות פתוחים בשבת, יותר ממכר מזון לא כשר, יותר ממכר חמץ בפסח ויותר הטרדה מינית של הציבור בפרסומות המכונות משום מה "נועזות".
כשעשיתי את צעדיי הראשונים בליכוד נפגשתי אם פעיל וותיק, איש אשכולות משכיל מאוד, ושוחחנו ארוכות. שטחתי בפניו את השקפת עולמי בנושא זהותה היהודית של המדינה. השיחה התארכה ולקראת סיומה אמר לי לפתע האיש: "אני בהחלט יכול להסכים אם כל מה שאתה אומר, אבל תסביר לי בבקשה דבר אחד". "אני יכול רק לנסות", חייכתי. "למה שאל-על לא תטוס בשבת?", שאל.
חשבתי קצת. ואז אמרתי לו: "שתטוס". האיש התפלא. "לא אכפת לך שאל-על תטוס בשבת?", שאל. "לא. שום קו של אל-על לא חולף מעל ביתי בקרני-שומרון ולא טורד את מנוחתי, לא ביום שבת ולא ביום חול", עניתי. "אז אתה מסכים שאל על תטוס בשבת?", המשיך. "מצידי היא יכולה לטוס – אבל אני חושב שמצדך לא", הגבתי.
עכשיו האיש התפלא מאוד."למה שלי זה יהיה אכפת יותר ממך?", שאל. "תראה", אמרתי לו, "יש לך ילדים?". "ברוך השם", הוא ענה בחיוך. "כן ירבו", חייכתי. "גם אצלי יש כמה זאטוטים. אתה רוצה שהם ישמרו על זהותם היהודית?", שאלתי. "כמובן" הוא השיב.
"גם אני רוצה שילדיי ישמרו על יהדותם, אבל תסכים אתי, שלילדים שלי יש סיכוי יותר טוב לשמור על הזהות היהודית שלהם מאשר לילדים שלך", אמרתי. "בעניין הזה אין הרבה חכמות, לילד שאומר 'מודה אני' כשהוא פוקח את העיניים, 'שמע ישראל' כשהוא הולך לישון, ועוד אין ספור דוגמאות בכל הזמן שביניהם, יש סיכוי טוב יותר לשמור על יהדותו".
"ברור שאתה צודק", השיב לי בן שיחי. "יוצא אם כן", המשכתי, "שהאינטרס שלך, שהמדינה תספק את אותה מעטפת זהות יהודית, גדול יותר מהאינטרס שלי. כי שנינו רוצים באותה מידה שילדנו ישמרו על זהותם אבל ילדך יהיה זקוק לאטמוספרה יהודית כללית בכדי לשמור על זהותו הרבה יותר מילדי".
"בסדר, הבנתי", אמר האיש, "אבל מה זה קשור לאל על?", הקשה. "אני לא יודע אם זה קשור",
"כן, אתה. אני לא רוצה מפלגות דתיות ולא רוצה חוקים דתיים. ככל שיש יותר מפלגות דתיות ויותר חוקים דתיים כך יש במדינה פחות זהות יהודית. כי האינטרס הזה בשמירת הזהות היהודית, שהוא אינטרס של רוב הציבור, הופך להיות עניין של כפייה וכל הגוש המסורתי הגדול מצטרף אז למיעוט הקטן האנטי-דתי. אני רוצה לפרוץ את המעגל הזה, אני רוצה שאתה תהיה אחראי. אנחנו שנינו באותו צד של המתרס. אני לא מוכן יותר לקבל את התפקיד של זה שכופה עליך כביכול. אני סומך עליך ב-100%, תחליט אתה אם על-על תטוס בשבת".
"אני פה כמעט מאז קום המדינה, תמיד מתווכח על זה במילואים, ומעולם לא הציגו לי את הנושא בצורה כזו", אמר האיש. "יש לנו עוד הרבה עבודה". סיכם. "יש לנו הרבה עבודה", הסכמתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
