הרוב היהודי יוצא מהארון
משה פייגלין מאמין שבסופו של דבר המדינה תהפוך ליהודית. לא חרדית, לא דתית, אלא ערכית
אני מניח שאם אתה קודם כל יהודי אז הערכים היהודיים עומדים אצלך בסולם חשיבות גבוה יותר מערכים אחרים. למשל, אם אתה קודם כל יהודי ורק אחר כך ישראלי, אז סביר להניח שתרגיש קצת שלא בנוח לאכול מנה של פלאפל בפיתה בליל הסדר. לא כי אתה חושב שתרד אש מהשמים ותשרוף אותך, אלא פשוט כי פסח זה ערך עבורך, חלק אינטגרלי מזהותך. וזה חשוב מספיק כדי שתוותר על החשק לפיתה באותו הזמן.
העניין הזה מאוד אינדיבידואלי ומשתנה מאחד לשני. ובכל זאת, ישנו קו שמעבר לו אתה כבר ישראלי לפני שאתה יהודי, ואתה לא חוצה אותו. בעניין המסוים הזה אתה נמצא באותה סירה עם החרדי שמפגין עכשיו בירושלים.
הוא אולי כן חושב שתרד אש מן השמים אם ינגוס בפיתה בפסח, ובשבילך זו עשויה להיות אמונה תמימה ופרימיטיבית, אבל עבור שניכם הקטע של חמץ בפסח הוא ערך, כי שניכם קודם כל יהודים. אצלו, אחרי שהוא יהודי הוא חרדי. אתה, אחרי שאתה יהודי אתה חילוני או מסורתי או איך שלא תגדיר את עצמך. אבל שניכם קודם כל יהודים.
מן הצד השני נמצאים קצת פחות מ-30%, שנקודת המוצא של זהותם כבר אינה יהדותם. אני מכבד מאוד את ה-30% הללו. גם עבורם היהדות חשובה. חלק ניכר ממשפחתי היקרה והאהובה נמצא שם. לא מדובר כלל על עוינות או ניכור, השאלה היא אלו ערכים צריכים להוביל את מדינת היהודים, ערכי הרוב או ערכי המיעוט.
מדברים היום על הזכות לצאת מהארון. מי בארון ומי מחוצה לו? אלו ערכים הם הדומיננטיים במדינת ישראל - ערכי הרוב היהודי, או ערכי המיעוט הפוסט-יהודי? הבה נבצע ספירת מלאי אקראית:
בחינוך - תלמיד ישראלי ממוצע, כזה שבא מהרוב היהודי אל תוך מערכת החינוך הישראלית, כמה ערכים יהודיים הוא סופג? האם ילד שלא מבין את משמעותה של ארץ ישראל, שאינו מסוגל להשלים את המשפט
בצבא - כשמפקדים בכירים מתגאים בכך שהם מעדיפים חייל יהודי הרוג על אזרח אויב הרוג, האם ההובלה הצבאית מתבצעת על פי ערכי הרוב היהודי?
במשפחה – כשהכל מקובל כ"משפחה", ולמבנה המסורתי של הזוגיות הקלאסית, המקודש ביהדות, אין יותר שום ערך מיוחד – האם ערכי הרוב היהודי הם המנהיגים את חיינו?
במשפט – שם הקוד שטבע אהרן ברק לדרכה הערכית של מערכת המשפט בישראל הוא "ערכי האדם הנאור". את מי מבטאים הערכים ה"נאורים" הללו, את ערכי הרוב היהודי? כמה משופטי בג"ץ יהודיים, וכמה ישראליים?
בתקשורת – מתוך מגישי התוכניות והפרשנים השונים, מהו אחוז הישראליים ומה אחוז היהודיים? האם כל הצהוב; הצועק; הפורנוגרפי; הבוטה; הרדוד; המציצני והאלים שזורם אלינו מידיעות וממעריב, מהערוץ הממלכתי, מערוץ 2, מהפרסומות, מהכבלים, בא בשם ערכים יהודיים? האין כל הביוב הזה, השוטף אותנו מרגע שפקחנו את עינינו ועד שעצמנו אותן, בא בשם ההפך הגמור?
אז מי כבר מזמן נדחף עמוק לארון ומי צועד כבר שנים מחוצה לו? הרוב היהודי או המיעוט הישראלי?כבר שנים אני כמעט שלא צופה בטלוויזיה ולא מכניס הביתה עיתונים. אני גם משתדל מאוד לא להיכנס לקניונים, אני מרגיש שם כמו ציפור מבוהלת שמחפשת אשנב.
כי בכל אשר אפנה מחוץ ל"ארון" שלי, עוטפת אותי הוולגריות, הניסיון ליצור אצלי צורך במשהו שאני לא צריך, לתפוס את תשומת לבי מתחת לחגורה, לצוד אותי איכשהו, לאכוף עלי הוויה הסותרת את ערכיי. כל זה הוא ההפך הגמור מתרבות שבאה לעדן, לרסן, ולארגן. ובוודאי שכל זה הוא ההפך הגמור מתרבות יהודית.
והנה מגיע מצעד הגאווה ומבקש לנגוס בעוד פינה שנותרה לי בארון. לי, כלומר לאחד מאותו רוב יהודי שדחוק אי שם בארון שלו, מתחבא מתרבות המיעוט שהשתררה על רשות הרבים. עבורי, הידיעה שירושלים היא בכל זאת בגובה אחר מתל-אביב, חשובה מאוד. אני מאמין שברמה כזו או אחרת, הידיעה הזו היתה חשובה מאוד לכל ה-70%.
בסופו של דבר, הרוב היהודי ייצא מהארון וישראל תהפוך למדינת תרבות יהודית. לא דתית, לא חרדית, יהודית! זה יהיה חייב לקרות, כי למדינה שאינה יהודית אין שום אפשרות להתקיים, וגם לא זכות אמיתית להתקיים, בחבל הארץ המיוסר והמטורף הזה. בשביל התרבות הישראלית לוס-אנג'לס מתאימה הרבה יותר. חבל שבדיקטטורה של "הנאורות", לרוב היהודי אין משמעות ותהליך יציאתו מן הארון כואב כל כך.
נא להמתין לטעינת התגובות
