גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


מסך עשן

גד ברזילי סבור כי הוויכוח סביב מינויו של פרידמן חוטא לעיקר – דיון במעמד הציבורי של ביהמ"ש

גד ברזילי | 12/2/2007 6:46 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
קיתונות הזעם והוויכוח התקשורתי הסוער סביב מינויו של פרופ' דניאל פרידמן לשר המשפטים אינם אלא מסך עשן ליצרים שלטוניים. פרידמן הוא חוקר בולט של המשפט האזרחי, ודיני חוזים במיוחד, אך אינו נחשב כשייך לאסכולות של ביקורת המשפט. הכתיבה המדעית-משפטית שלו אינה עוסקת בביקורת שיטתית על בית המשפט העליון והיא חפה לרוב מעיסוק בביקורת חברתית או פוליטית של עולם המשפט. מה אם כן עומד ביסוד התגובות הנזעמות של כמה משופטי העליון בדימוס?

נראה שבישראל עדיין יש שופטים רבים שסבורים שהם מחוץ לכל ביקורת ציבורית. החיסיון לו זוכים השופטים בישראל סביב עולמם האישי והציבורי, ותהליכי המינוי הסודיים שלהם לכס השיפוט, הם כמעט ללא השוואה בעולם הדמוקרטי. ברוב המשטרים הפוליטיים הדמוקרטיים שופטים חשופים לשקיפות ובקרה ציבורית הרבה יותר מאשר בישראל.

אפילו מביני עניין יודעים יחסית מעט מאוד, אם בכלל, על הביוגרפיה, התכונות והשקפת עולמם של השופטים השונים, שחורצים גורלות ללא שתהליכי המינוי שלהם יאפשרו לציבור לעמוד על השקפותיהם החברתיות ועל אישיותם. 

המשפט אינו מנותק מפוליטיקה ומכוחות חברתיים, וגם רצוי שלא יהיה מנותק. הכרעות שיפוטיות מבוססות אמנם על הטכסט המשפטי, אך בכל הכרעה שיפוטית יש השפעה לערכים ולעמדות של השופט.  אלו חייבים לעמוד למבחנו של הציבור. האשליה שאותה רוצים השופטים ליצור כאילו הם מורמים מעם, חסרי אינטרסים חברתיים, עליונים על סביבתם, כמעט במעלת קדושים, היא שעומדת ביסוד ההיסטריה מהמינוי של פרדימן.

בספרה המצוין "העליונים", חושפת נעמי לויצקי את מסתרי בית המשפט העליון בישראל, ומגוללת סיפורים מרתקים עליהם ועל יחסי הגומלין ביניהם. דיוני השופטים בינם לבין עצמם לפני מתן פסקי דין ובעת כתיבתם הם סודיים, ואינם נרשמים בפרוטוקולים רשמיים. ספרה של לויצקי חושף לראשונה חלק מהמאבקים הפנימיים בין השופטים סביב מספר מפסקי הדין החשובים בתולדות המדינה. חשיבות הספר היא בעובדה שהקוראים יכולים להבין שהשופטים אינם מורמים מעם, אלא הם אנושיים, על שלל תכונותיהם הטובות והרעות.

בשל העובדה שגם הליכי המינויים של השופטים הם סודיים במהותם, גוברת הדחיפות הציבורית במתן יתר שקיפות הן לתהליכי המינוי, והן לגבי אופיים ועמדותיהם העקרוניות של השופטים בנושאים עקרוניים. כך הדבר במספר לא מבוטל של דמוקרטיות, מדוע לא בישראל?
אופי ענייני ולא אישי

התבטאויותיו העיתונאיות של פרידמן, על רקע אי מינויה של פרופ' נילי כהן לבית המשפט העליון, היו חריפות, חלקן בוטות באופן מיותר, מנוסחות בצורה לא מתוחכמת ואיכותן נפלה בהרבה מיכולותיו האמיתיות של משפטן מוכשר כמוהו.

לא ברור גם מדוע משפטנית מעולה עם רקע אקדמאי ומעשי רב כפרופ' כהן לא קודמה לבית המשפט העליון. אפילו ספרה המרתק של לויצקי מותיר את השאלה לא פתורה, אם כי הספר מעניק הצצה נדירה אל הוויכוחים הקשים שהיו בעליון סביב המינוי, והוא מעניק לקוראים תחושה של אי נוחות גדולה מסיכולו. אולם ממילא ברור כי אין בהתבטאויותיו הציבוריות של פרידמן משום הצדקה לפסילתו כשר המשפטים.

השאלה המרכזית הראויה לדיון אינה סביב אדם זה או אחר, כי אם סביב מעמדו הציבורי של בית המשפט העליון ומדיניותו בשאלות עקרוניות. מצד אחד, בית המשפט עדיין מגבש עצמו בתקופה

הקשה לאחר פרישתו של אהרן ברק. בית המשפט הברקי היה למעורב מאוד בשאלות פוליטיות, ובית המשפט הנוכחי, בעידן הפוסט-ברקי, יהיה חייב לפרוע חלק ניכר מהשטרות. מצד שני, ביקורת ציבורית לא תזיק לבית המשפט, אלא דווקא תאפשר בדיקה מחודשת של המערכת השיפוטית בישראל, על מעלותיה ומגרעותיה.

על פרידמן ובייניש מוטלת עתה האחריות הציבורית לקבוע את כללי המשחק של וויכוח ציבורי ביחס לאופני מעורבותו השיפוטית של בית המשפט בחיים הפוליטיים. לשניהם יהיה עניין בקביעת הגבולות. בינייש חזקה יותר פוליטית, שכן מינויה כנשיאה עוד ימשך הרבה לאחר סיום תפקידו של פרידמן כשר משפטים. אך שר משפטים אינו חסר עוצמה פוליטית, וביכולתו להשפיע באמצעות כלים תקציביים, מינויים שיפוטיים וחקיקה על מאפייני המערכת השיפוטית. יש לקוות כי הדיונים הציבוריים ילבשו אופי ענייני ולא אישי.

ההיסטוריה לא תזכור רכילויות

בסופו של דבר, הכיבוש בשטחים ודוח וינוגרד יהיו חשובים יותר מכל חיסול חשבונות אישי. דוח וינוגרד יכול לשנות לחלוטין את השיקולים הפוליטיים של ממשלת אולמרט, וגם להביא לקיצה או להחלשתה עד כדי התפוררותה המוחלטת. המשך הכיבוש יביא את שלטון החוק לקצו, והוא מאיים על זכויות אדם ואזרח יותר מכל מינוי שיפוטי או היעדרו.

בהחלט סביר להניח שהיסטוריונים שיכתבו את ההיסטוריה המשפטית של ישראל יגדירו את קרב ההיאבקות המכוער שנערך לאחרונה סביב מינוי שר המשפטים כעוד הוכחה עגומה לאנרגיות הבלתי נדלות שיש לחברה הישראלית לשחוק זמן על סוגיות שוליות של חיסול חשבונות אישיים.

עכשיו תורם של פרידמן ובייניש להוכיח שהם לא רק קראו היסטוריה, אלא גם מבינים אותה.  שניהם חייבים ליצור קואליציה סביב הגברת שקיפות הליכי מינוי שופטים וגידול השקיפות בהליכי הדיונים בבית המשפט העליון. עם זאת, ברור כי לשופטים חייבת להינתן חסינות מלאה על פסקי הדין אותם הם כותבים, וכי לזרוע המבצעת יכולה להיות רק השפעה מוגבלת על מינוי השופטים.

ההיסטוריה תזכור רק שינויים משמעותיים ולא רכילויות סביב יצרים של שליטה. בית המשפט העליון חייב להכיר בעובדה כי הוא נתון לביקורת פוליטית וחברתית קשה, והוא חייב להגיב לה ביתר שקיפות. מצד אחר, הרשות המבצעת חייבת להבין כי פגיעה בעוצמה השיפוטית עלולה להסיר חסם חשוב מפני התגברות הליכי הגזענות בחברה הישראלית.

פרופ' ברזילי הוא מומחה בינלאומי למשפט ופוליטיקה, המתמחה בחקר של משטרים פוליטיים. מכהן כפרופסור מן המניין באוניברסיטת וושינגטון

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים