מקיזי דם הפרופסורים
יחיעם שורק סבור שהאשמות רבות שתלו ביהודים לאורך ההיסטוריה הן בבחינת "אין עשן בלי אש". צריך לעצור את סתימת הקולות הביקורתיים באקדמיה
אתמול דנה ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת בספרו המחקרי של פרופ' אריאל טואף, שעורר הדים פה במחוזותינו ובעולם, מקצה היקום ועד קצהו. פרופ' טואף, ראש המחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר אילן, טען במחקרו כי אכן נודעו מקרים של רצח ילדים נוצרים בימי הביניים למטרות פולחן, רפואה ומאגיה על-ידי יהודים. מי לא יצא לחבוט בפרופ' טואף ובמושא מחקרו? אקדמאים, אישי ציבור, פוליטיקאים וסתם עמך. הפרופ' האמיץ היה אפוא לשק החבטות התורן של "חסידי אומות עולם" ו"מאורות הגולה".
למען הגילוי הנאות אומר, כי עיסוקיי המחקריים בעידן הקדום הובילו אותי למחשבה, אם כי בוסרית ועוברית, כי ההאשמות הרבות שתלו ביהודים לאורך ההיסטוריה הקדומה, הינן, כך דומה, בבחינת "אין עשן בלי אש". מתוך כך מתקשה אני להצטרף לחבורת המתעללים בפרופ' המכובד.
זאת ועוד, החובטים במחקרו של פרופ' טואף קצת מזכירים לי את הטענה הפרימיטיבית והאינפנטילית, המושמעת מדי פעם, כשנבחרת ישראלית, או נציגות אמנותית ישראלית, נאמר באירוויזיון, כושלת, "משום מה", כאילו הדירוג הנמוך מקורו באנטישמיות נבזית של הגויים. די. מתי נתבגר!?
המהלומות שסופג מחקרו של פרופ' טואף, מציינות עד כמה אנחנו מקובעים, מרובעים, שמרנים, אולטרא-לאומנים ולוחמים למען מדורת השבט. מאז הוקמה המדינה, ואף שנים קודם לכן, היתה הוראת ההיסטוריה, כמו גם מקצועות הומניים אחרים, בבחינת קרדום לחפור בו.
כלומר, המקצועות הללו גויסו, במישרין ובעקיפין, כדי לשרת מטרות ממלכתיות ולקדש אידיאולוגיות פוליטיות ברורות, הן של מפא"י ההיסטורית מזה והן של הליכוד מזה. נכון שבשנים האחרונות חל איזה שינוי-מה לטובה, אך הוא בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. תופעת שק החבטות של פרופ' טואף רק מאששת את ההנחה הנ"ל.
ההגנה על מדורת השבט
לפני מספר שנים יזמה שרת החינוך דאז, לימור לבנת, כינוס של ועדת החינוך והתרבות של הכנסת כדי לנזוף ולגנות את מחקריו וספריו של פרופ' אייל נווה בזכות הרב-נרטיביות בזיקה לתולדות עם ישראל (ה"נכבא" למשל) שהופנמה בזכותו בהוראת ההיסטוריה בבתי הספר.
התערבות כזו של הדרג הפוליטי בתחומי המחקר מחד וההוראה מאידך הינה פסולה, מכיוון, שבשם ההגנה על מדורת השבט, היא פוגעת בחופש האינטלקטואלי ובחירות המחשבה בכלל. והנה, טרי-טרי מהיום, מתכנסת הוועדה
בכנסת, ביוזמתו של חה"כ אריה אלדד, מהמפלגה הלאומנית האולטרה-ימנית "האיחוד הלאומי", כדי לנזוף, כך דומה, במחקרו של פרופ' טואף, בבחינת "כיצד החצפת ועווית?!".
את החופש המחקרי יש להשאיר לוויכוחים אקדמיים, אחרת תעלה לנו המעורבות הממלכתית-הפוליטית בהתקרנפות, שאין מסוכן ממנה לכל משטר דמוקרטי. ובינינו, ועדת החינוך והתרבות של הכנסת שתקיז את דמו של פרופ' טואף אולי, וברמה העקרונית, המטאפורית, רק מחזקת את טיעוניו. ואידך זיל גמור!
הכותב הוא היסטוריון
עדכוני חדשות לסלולרי שלך
נא להמתין לטעינת התגובות
