שורש הבעיה
גידי גרינשטיין סבור שהרפורמה החברתית-כלכלית של הממשלה מרשימה, אולם לא תצא לפועל
המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה הציגה בשבוע שעבר תוכנית חברתית-כלכלית מרשימה, שקבעה יעדים לאומיים חדשים תחת הכותרת "סדר יום חברתי-כלכלי לישראל 2008-2010". כראוי, התקשורת התמקדה ביעד של צמצום שיעור המשפחות העניות בישראל מ- 20.2% ל- 17.2% עד שנת 2010, באמצעות העברת כ-60 אלף משפחות אל מעבר לקו העוני.
אלא שרוב הסיכויים שהמלצות טובות אלה לא ייושמו, וזאת מכיוון שלתוכנית שהוצגה יש חולשה מרכזית אחת: היא מחייבת שיתוף פעולה בין-זרועי ומערכתי מתמשך בתכנון, בקבלת החלטות ובביצוע. וזה פשוט לא יקרה.
רק ממשלה אחת בתולדות ישראל השלימה קדנציה מלאה של ארבע שנים. בשל מבנה הקואליציה ומספר הסיעות החברות בה, קדנציה ארוכה כרוכה בשימור היציבות הפוליטית, וזה מעודד אי-עשייה ושימור סדרי עולם. קשה מאוד לראות את ממשלת אולמרט משנה סדרי עדיפויות לאומיים ומשלימה קדנציה מלאה. זאת ועוד, הממשלה שתקום אחרי הממשלה הנוכחית לא תהיה מחויבת לסדר היום החדש, כפי שממשלת אולמרט אינה מחויבת להחלטות הממשלות שקדמו לה.
הסיבות לרעה חולה זו הן שיטת הממשל והבחירות ותרבות השלטון הקלוקלת. שיטה זו מייצרת קדנציות קצרות ולא יציבות, ופיצול בזרוע המחוקקת והמבצעת. התמריצים שפועלים על נבחרי הציבור הם להתנהגות מגזרית, קצרת טווח ופופוליסטית. התוצאה היא ממשלה וכנסת חלשות.
כמעט כל נושא בעל חשיבות לאומית מטופל על ידי מספר שרים, שבאים ממפלגות שונות ומתנהלים ללא כל חובה אמיתית למלא את הנחיותיו של ראש הממשלה או את החלטות הממשלה. בכנסת הנוכחית, כמו בקודמותיה, קיים פיצול למספר רב של סיעות בעלות סדר יום מגוון. יתרה
בכל מדינה ניתן לשמוע השגות על איכות השלטון ונבחריו, אולם היקף הבעיה בישראל בהשוואה למדינות אחרות מדאיגה. על פי דוח של הפורום הכלכלי העולמי משנת 2005, ישראל שייכת למשפחת המדינות שבהן הביצועים של המגזר הציבורי פחות טובים באופן משמעותי מן הביצועים של המגזר העסקי.
אלא שבמדינות האחרות בקטגוריה זו – ארה"ב , יפן וטייוואן, חלקו של המגזר הציבורי בתוצר הלאומי קטן בעשרות אחוזים בהשוואה לישראל. במילים אחרות, הממשל בישראל גדול וחולה. היכולת למשול – לעצב מדיניות ולבצעה, חלשה באופן משמעותי ממדינות ברמת התפתחות דומה.
לכן, אל לנו להיות מופתעים שכמעט בכל תחום שמחייב את הממשלה לפעול באופן אפקטיבי מדינת ישראל נתונה למשבר. המכנה המשותף בין מצבם של מערכת החינוך, מערכת אכיפת החוק, ערביי ישראל והעדרה של רכבת תחתית בתל-אביב, הוא חולשת הממשל.
חשוב ככל שיהיה, סדר היום החברתי-כלכלי החדש שהציגה המועצה הלאומית לכלכלה אינו נוגע בשורש הבעיה: מבנה הממשלה ושיטת הבחירות. קדנציות ארוכות ויציבות והלימה רבה יותר בין זהות ראש הממשלה לבין הרכב הממשלה והכנסת יאפשרו ליישם רפורמות רבות ומגוונות. בהיעדרם, גם שינויים פשוטים הם קשים לביצוע.
לכן, שינוי שיטת הבחירות הוא תנאי הכרחי לקפיצת מדרגה חברתית-כלכלית, וצריך לעמוד בראש סדר היום של ראש הממשלה.
הכותב הוא מנכ"ל מכון ראות לחשיבה מדינית
נא להמתין לטעינת התגובות
