גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


מגיני ה"אמת"

רוני הרשנזון, אב שכול, תוהה אם יש משטרת מחשבות גרועה מזו האוסרת ללמד את ה"נכבה"

רוני הרשנזון | 25/7/2007 5:10 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
שומו שמיים והאזיני ארץ, על מה ולמה נזעקו פוליטיקאים, על מילה "נכבה" שפירושה אסון. איך תכנה את מה שאירע לה אום ג'מיל, שברחה מהכפר כבייבה שליד תל לכיש, אז בשנת 48. מה קרה לאבו חאלד שביושר מספר: "מטוס ישראלי זרה פתקים עם הודעה לתושבי הכפר: 'מי שיניף דגל לבן לא יאונה לו כל רע', אך השמועות על טבח דיר יאסין הפחידונו, ארזנו מעט מטלטלים וברחנו". זה סיפור אסונו של העם הפלשתיני, לא אסוננו.

מה טעם להכחיש ולקעקע בעובדות כאלה ואחרות את הנרטיב הפלשתיני, כלום יימצא פלשתיני אחד שימחק את המושג "נכבה" מהלקסיקון הלאומי שלו? איך יכנה פלשתיני את מלחמת הקוממיות שלנו - חגיגה, שמחה, אירוע? ככלל, האם הכרה באסונו וגילוי אמפטיה לכאבו של העם הפלשתיני מצביעות על לקיחת אחריות הבלעדית שלנו למצבו?

על מה מתחולל ויכוח כה מפואר? לא על הטמעת סובלנות בקרב בני הנוער בישראל, שאולי עם הבנת התמונה הכללית יגדלו להיות אזרחים הגונים יותר. לא על מהלך אמיתי ועמוק של שינוי תפישה חינוכית בו נפסיק להסתיר מילדנו, כטובים במשטרי האופל בעולם, את הנרטיב המשותף של העמים היושבים כאן. לא על כל אלה. הוויכוח הוא, האם בספרי החינוך של ערביי ישראל יהיה מותר להגיד את המלה "נכבה". היש משטרת מחשבות גרועה מזו?
הס מלהזכיר

עם ישראל, רבים מבניו פליטי חרב. קהילות מפוארות רבות נכחדו ונפוצו לכל עבר. את הנרטיב ההיסטורי שלנו אנו מקפידים לתעד ולהציגו בפני עם ועולם, אנו מתקוממים על כל ניסיון להכחיש את אשר נגרם לעמנו במלחמות ופרעות, אפילו את יציאת מצרים לא שכחנו. בהתנשאות ביהירות ובעיקר מפחד, יוצאים "שומרי" מורשת ישראל, בראשם מר בנימין  נתניהו, להגן על ה"אמת" ההיסטורית שלנו, אך בעצם מציגים חולשה.

ההכרה בנרטיב האישי וההיסטורי של האחר הוא כלי רב עוצמה בהסרת סטיגמות - הוא מעורר אמפטיה הדדית גם כשאין כל אפשרות להגיע להסכמה, אך מאפשר המשך דיאלוג. ספרים רבים מספרים את הנרטיב מנקודת מבט לאומית, וזאת כדי לחזק את האמונה בצדק ההיסטורי

של התקומה. אך יש בהם מעט מאד יכולת להביא לכדי הבנת המצב על המורכבות שבו.

איך נוכל לטעון כי שוחרי שלום אנו, אם נמשיך להתכחש לסבלם של הפלשתינים? האם יש סיכוי לפתור את הסכסוך מבלי להקשיב לקולם ולטענותיהם של אלה שנטשו את בתיהם ורכושם מאחור בשנת 1948? איך נעשה זאת אם אפילו את המלה "נכבה" הס מלהזכיר?

ישראל, ביתו של העם היהודי העתיק, לא זקוקה להגנה מפני מילים. דווקא ההכרה בכאבו של האחר, באסון שהתרגש עליו כפרט וכלאום, יש בה כדי לעשות רבות למען הפיוס ולגרום להשלמה עם המציאות החדשה. יש בה כדי לסייע להבנת התמורות שחלו בכברת הארץ שבין הירדן לים במאת השנים האחרונות, ולתכנן עתיד חדש ומעט תקווה.

הכותב הוא אב שכול החבר בחוג ההורים של פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלשתיני

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים