הצעת חוק: שטחים ללא סלולריים ברכבת

הנסיעה בתחבורה הציבורית בעידן הסלולרי היא מפגע שגורם לנוסעים לסבול מקרינה מוגברת ברכב הסגור. הפתרון: לחייב בחוק להקצות ספסלים לממעטי דיבור

אסף זלינגר | 21/8/2007 8:39

נא לסתום את הפ(ה)לאפון: הנסיעה בתחבורה הציבורית בישראל הפכה עם פרוץ עידן הסלולרי לחוויה המקרבת בין אנשים - לפעמים יותר מדי. אם אתם לא מחוברים בעצמכם למכשיר הנייד, או לא הגנתם על אזניכם מראש באזניות המשמיעות מוזיקה חזקה, כנראה שלא תצליחו להתחמק מלשמוע על חתונתה המתקרבת של הבחורה שלידכם באוטובוס, או מה עשה הלילה הבחור שממול בקרון הרכבת.

אם גם לכם נמאס מהתופעה המוכרת מדי, אתם לא לבד. במשרד להגנת הסביבה מנסים בימים אלו להריץ הצעה חדשה, שעשויה לסתום למרביתנו את הפה. על פי ההצעה, ידרשו חברות התחבורה הציבורית להקצות ספסלי או קרונות דממה במיוחד לאזרחים שנמאס להם מהקשקשת שסביבם. כך ינותקו המשוחחים מהשותקים, ובקרון השתקנים יוכלו הנוסעים לתקשר באמצעות הודעות טקסט בלבד, כשהטלפונים שלהם פועלים במצב רטט.

אלא שמגיפת הפטפטת היא לא הסיבה היחידה ליוזמה החדשה. הסיבה העיקרית היא המושג החדש "קרינה פסיבית". בדומה למיקרוגל או למעליות, בעיית הקרינה מחריפה במקומות סגורים וכך גם ברכבות ובאוטובוסים. כאשר רבע מיושבי הקרון או הרכב מדברים בסלולרי, בעוצמת שידור מרבית שנובעת מהמרחק ממוקדי השידור, העוצמות חורגות מתקני המשרד להגנת הסביבה.

וכך, כשם שבעבר הופרדו המעשנים מהלא-מעשנים ברכבות בשל שיקולי בריאות, אומרים יוזמי הרעיון כי אחת הסכנות של המאה ה-21 היא קרינה, ועל כן יש לאפשר לציבור שמעוניין בכך להתנתק ממנה.

מדינת הפטפטת

"אם קרינה סלולרית היתה עשן, אז היו לנו אוטובוסים ורכבות עם עשן - שהוא לא בדיוק מחניק, אבל מאוד מפריע", אומר ד"ר סטיליאן גלברג, ראש אגף רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה. "הטלפונים מתאמצים יותר גם בגלל המרחק מהמשדר וגם בשל הניסיון לחלץ את התדר אל מחוץ לכלוב הפח, והבעיה העיקרית של הנוסעים השותקים היא שהם נחשפים לקרינה הזו ללא שום תועלת בעבורם, היות שהשיחה אינה שלהם".

מבחינת הרעש מספיק שרק שני אנשים ידברו בקול רם במשך 16 דקות מתוך שעת נסיעה, כדי שרדיוס חמשת המטרים סביבם יוגדר כרעש חריג. "יש אנשים שלא אכפת להם לדבר בקולי קולות, לקשקש

על מה שהם רוצים", אומר גלברג. "מילא אם היינו שומעים את כל השיחה, אבל לצערנו אנחנו מקבלים רק את חצי התמונה", הוא מוסיף בחיוך.

"הבעיה העיקרית היא תחושת חוסר האונים של הנוסעים, שאין להם לאן לברוח. באוטובוס זה כמובן חמור יותר, כי שם קשה יותר להחליף מקום. אנחנו מציעים קרון אחד לאנשים שרוצים לקרוא, להסתכל מהחלון או סתם לחשוב עם עצמם. זה אחד היתרונות המובהקים של התחבורה הציבורית, שהיא נותנת לנו קצת זמן לבד", מסכם ד"ר גלברג.

אין זו הפעם הראשונה שהכנסת נדרשת לשאלת השימוש בסלולרי כמטרד סביבתי בתחבורה הציבורית: כבר לפני חודשיים הוגשה הצעת חוק דומה להצעה הנוכחית על-ידי ח"כ משה כחלון. חבר הכנסת, בשונה מהמשרד לאיכות הסביבה, תבע קרון לסלולריים בלבד, אך לנוכח ריבוי הדיבורים טוענים במשרד כי יהיה סביר יותר לכנס בשטח שקט משלהם דווקא את מיעוט השותקים - ולא את המדברים. ברכבת ישראל לא דוחים כרגע את הטענות, אך אומרים כי הם ממתינים לראות מה יעלה בגורל הצעת החוק.