גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


גרגרי החול האחרונים

הגידו שלום לחולות סמר ואליפז, הדיונות האחרונות בערבה הדרומית. הוחלט להעמיס אותן על משאיות ולחסל את החי והצומח הנדירים

בילי פרנקל | 23/10/2007 8:27 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
כ-30 קילומטרים צפונית לאילת, בצד המזרחי של כביש הערבה, משתרעים חולות סמר ואליפז, מצבור הדיונות האחרון שנותר בישראל בערבה הדרומית. החולות הזהובים, שמכילים מגוון נדיר של חי וצומח, משתרעים כיום על כשני קמ"ר בלבד. עתה נזעקים פעילי סביבה תושבי האזור נוכח העובדה שכשליש מהשטח, כ-800 דונמים לערך, שמיועד לכריית וחציבת חול, עתיד לצאת למכרז בקרוב ולהיהרס. גם גורלן של שאר הדיונות, שמיועדות על פי התוכניות לחקלאות, אינו ברור בינתיים.

לדברי ד"ר בני שלמון, אקולוג מחוז אילת של רשות הטבע והגנים, החולות בצד הישראלי של הערבה הצטמצמו באופן משמעותי לאחר חתימת הסכמי השלום עם ירדן, אז הועברו אל מעבר לגבול שטחים לא מעובדים. חולות סמר ואליפז, שמהווים את מצבור החולות המשמעותי היחיד שנותר בישראל, משתרעים על שטח קטן ומנותק, שסובל מהפרעות מעשה ידי האדם.

החלק הדרומי של הדיונות נהרס כבר מזמן, כתוצאה מהזרמת שפכים רעילים ממפעלי תמנע ההיסטוריים, צלקות שאפשר לראות בצילומי לווין. "גם אחרי שחלפו למעלה מ-20 שנה המצב לא טוב. הפסולת והשפכים גרמו נזק לקרקע, לחי ולצומח, השטח מלא בכמויות אדירות של עפר שהוצאו מהמכרות ויש בו בורות עמוקים", מספר שלמון. לזה יש להוסיף שנים ארוכות של פיתוח חקלאי ושל חלקים גדולים שנחצבו כבר בעבר (ושוקמו בחלקם), שצמצמו מאד את השטח הטבעי של הדיונות.

אבל גם הדיונות שנותרו עשויים להיעלם יחד עם בתי הגידול ומגוון המינים הייחודים. ד"ר שלמון מספר שלמעט חלק קטן בצפון החולות, שהוכרז כחלק משמורת הטבע של יטבתה, התוכניות קובעות שהשטח ינוצל עד תום. לדבריו:  "התכנית קובעת שלא יוותר כלום מהחולות - חלקו הצפוני של השטח מיועד לחקלאות וחלקו הדרומי לכרייה וחציבה".

ראש מועצת חבל אילות, אודי גת: "יש אזור שמיועד לחציבת חול על פי התוכניות וידוע לנו מנהל מקרקעי ישראל מבקש לחדש את חוזה החכירה ולמצוא זכיין שיכרה את החול. כרגע הוא מתעכב, כיוון שביקשנו שיבחנו אם אפשר לחפור יותר לעומק באתרים בהם נעשתה כבר חציבה וכך, להרוס פחות שטח".

שלמון מוסיף, שברשות מקווים להכריז על השטח שמיועד לחקלאות, כקילומטר מרובע גודלו, כעל שמורת טבע. לדבריו, יש יתרון בכך ששטח זה נמצא בצמוד לשמורה של יטבתה, מה שישמור על רצף חולי. עוד הוא מציין, שישובי האזור כמו גם המועצה המקומית, נתנו את הסכמתם העקרונית למהלך.

אבל את רועי טלבי, תושב פעיל מקיבוץ סמר, שמודאג מן הכוונות המתממשות לחצוב באזור, זה לא מרגיע. טלבי, שעשה עבודת מאסטר באקולוגיה על אזור מגוריו קובע, שאסור לאבד אף סנטימטר מהחולות שנותרו. הוא מסביר שמקור חולות סמר ואליפז, בשונה מהדיונות שמאפיינות את מישור החוף, הוא בבליה איטית של אבן חול שנסחפה ועוצבה בתהליכים שארכו מיליוני שנים. כתוצאה מכך, נוצרו במקום נוף וסביבת חיים מיוחדת במינה ולדעתו, צפוי נזק בלתי הפיך לאזור אם הוא יצומצם עוד יותר.
חתול חולות. צילום: בני שלמון
חתול חולות. צילום: בני שלמון ד''ר בני שלמון
תרשים: רועי טלבי
חולות סמר: חלוקת קרקע תרשים: רועי טלבי
להציל את המעט שאפשר

"הדיונות הלכו והתמעטו לאורך השנים. מה שיש היום זה בדיחה ועוד רוצים לנגוס בשליש מתוך זה למטרות חציבה. בעבר היו פה 11 קילומטרים רבועים של חולות זהובים. אם החציבה תצא לפועל, שטח הדיונות הטבעיות יצטמצם ל- 1.6 קמ"ר עלובים", מציין טלבי. לדבריו, האזור ממילא סובל מהפרעות חמורות ונזקים רבים שמקטינים את מגוון החיים בו כגון, פסולת חקלאית מזהמת, ערעור המאזן הטבעי כתוצאה ממשיכת מינים פולשים, או דריסות רכבי השטח. עוד הוא מציין, כי קיימים תכנונים עתידיים, כגון מסילת הברזל לאילת ותעלת הימים, שמאיימים על עתיד הדיונות.

"שטחי חקלאות הם אבן שואבת לאוכלוסיית חיות הבר שנאלצת לצאת ממצבה הטבעי. הנדכאים והחלכאים של הלהקה מגיעים לשם, מפסיקים להיות חיות בר ומתחילים להסתמך על החקלאות", מספר אחד מתושב האזור שעובד מול רשות הטבע והגנים בטיפול בנזקים שמסבות חיות הבר לישובים ולחקלאות. "כאשר אוכלוסיית הזאבים, השועלים או הדורבנים, גדלה במהירות רבה מידי, מתרחבים הנזקים במהרה גם לשמורות הטבע". כדוגמה הוא מציין את הנזקים שמסבים כלבים ותנים משוטטים. "פעם אפשר היה לראות בסיורי לילה קיפודים וירבועים, זוחלים, עופות קרקע ועוד. הכל היה פעיל וחי. היום כבר לא".

אותו תושב מצהיר על עצמו כעל "חסיד גדול של תכנון בר קיימא", סבור שעדיף להשאיר את השטח כמו שהוא. לדבריו: "החולות הם יחידת נוף מצומצמת, שמאוימת על ידי פיתוח וחקלאות. השטח צריך לסבול

מכמה שפחות הפרעות. אם מצמצמים אותו, עשויים לצמצם אוכלוסיית בעלי החיים שמתקיימת בו עד כדי סכנת הכחדה".

עוד הוא מוסיף, שלבד מנזקי הכרייה לצמחי המדבר ולשוכני החולות, הרי שבלאו הכי מדובר בפתרון זמני ובתוך שנים ספורות שוב יאלצו לפתור את החוסר בחול, ממנו סובל ענף הבנייה באילת. "מדוע לעשות נזק, אם בתוך שנים ספורות יצטרכו למצוא פתרון חדש, בעוד שאנחנו נקבל שטח עם בורות וצלקות?", הוא תוהה. "במקום לתכנן תוך התייחסות לבעלי החיים וליחידת הנוף גם בעתיד, הולכים אולי מתוך חוסר מחשבה, ופותחים את השטח לכרייה מחודשת, על אף שיש אלטרנטיבות".

וזה לא שאין חלופות. לדברי טלבי: "אפשר לאתר שטחים בעלי ערכיות אקולוגית נמוכה מזו של הדיונות, אפשר לצמצם את שטח החציבה באמצעות חציבה לעומק, אפשר לנצל את הקרקעות ההרוסות של מפעלי תמנע שממשיכות לפגוע בנוף ואפשר לייבא חול מירדן, שם הוא משאב זמין, אבל מחירן של האפשרויות האלה יקר לעומת האפשרות הקלה והזולה: העמסת הדיונות על גבי משאיות".

לדברי ד"ר שלמון, "אין סיכוי לשנות את ייעוד השטח שמיועד לחציבה". אמנם הוא מסכים, שצמצום שטח הדיונות אכן עשוי להזיק לאזור ולמגוון בעלי חיים שמותאמים אליו, אבל אומר, שעדיף "שמורת עציץ", כלומר שטח קטן ומנותק, על פני כלום. "עדיף להציל את המעט שאפשר. אמנם בעלי חיים גדולים לא יתקיימו בשטח של קילומטר מרובע בסביבה עוינת, אבל מינים קטנים יותר יכולים".

מנהל מקרקעי ישראל: "יש סדרי עדיפויות"

דוברת מנהל מקרקעי ישראל, אורטל צבר: "אתר כריית החול בסמר הוא אתר מאושר בתמ"א 14 (תוכנית מתאר ארצית לכריה וחציבה) ובתוכנית מפורטת 159/02/12. תוקפה של התוכנית הוארך רק לאחרונה ואושר על ידי גופי התיכנון ב- 9 ליוני. אתר זה נידון שוב ושוב במסגרות תיכנוניות שונות (כולל ועדה מקומית, ועדה מחוזית וועדות המועצה הארצית לתיכנון ובניה ובתוכנית אילת -אילות) ופורומים מקצועיים במשרד התש"ל ובשיתוף הגופים הירוקים, ונמצא כחלופה המתאימה והראויה והנכונה ביותר מבחינות שונות כולל הבחינה הסביבתית לצורך אספקת חול לשוק אילת-אילות".

"ראוי להדגיש, שמנהל מקרקעי ישראל נדרשת לאספקת חומרי גלם למשק הבניה והסלילה הצורה שוטפת וזמינה. "משק אילת"  הינו אזור מרוחק ומנותק ממרכזי אספקת חומרי הגלם. צפונית לאתר התוכנית המוזכרת לעיל, פעלה במשך שנים מחפורת חול, ששימשה לאותם צרכים. תוכנית הכרייה המקורית נועדה להיצמד אליה ולהרחיבה. למיטב ידיעתנו הבור ששימש בעבר לכרייה משוקם.

"לתוכנית הכרייה באזור החולות היו מתנגדים רק בשל תוכניות אחרות ורעיונות שונים לשינוי יעוד השטח, החל מהשטחת כל שטח  החולות לצורך חממות ובתי- גידול עבור סמר ואליפז וכלה בתוכנית למעבר מסילת  הרכבת לאילת, דרישות בטחונית ועוד. תוכנית הכרייה  שהוגשה ואושרה  פעמיים, צומצמה מאד בשל תאום ובקשות לשמירה על הדיונות הצפוניות כ"פארק חולות". המנהל נעתר לבקשה וצמצם את התוכנית. בשל כך קטן נפח החול, שכן התוכנית שמלכתחילה התכוונה לייעד כ-2600 דונם לכריית חולות, ויתרה על הדיונות הצפוניות הגבוהות והצפופות יותר והסתפקה בשטח של  כ-800 דונם והפחתה משמעותית של כמות החול, תוך התרכזות באזור הדרומי בהם הדיונות דלילות ושטוחות.

"למיטב ידיעתנו, אתר זה הינו האתר היחד המספק חול בניה למשק הבניה והפיתוח באילת ובאילות. המקור הקרוב היותר לאספקת חול נמצא במישור-רותם המרוחקת. העדרו של אתר פעיל חוקי זמין  וקרוב יחסית לאילת מזה זמן, גורם לגניבות חול ולמפגעים סביבתיים, נופיים ולנזקים תשתיתיים. במהלך המכרז הקרוב יעשה ניסיון לכרות לעומק ה"רצפה", שמהווה את התשתית מתחת לדיונות החול, הכל בכפוף ובמסגרת התוכנית המאושרת. רק לאחר ניסיון זה והוכחת המצאות חומר מתאים, ניתן יהיה לקבוע מסמרות באשר למאפייני החומר ולשימושיו האפשריים, בתאום עם משרד התשתיות הלאומיות.

"תיכנון שמורות, קידומם והכרזתם דורש תהליך תאום ותיכנון ארוך עם גופים שונים, כולל הישובים, המועצה האזורית ווועדות התיכנון הסטטוטוריות. להערכתנו, העובדה שעד  היום לא קודם במקום פארק או שמורה, זאת חרף פעילות אינטנסיבית של הגופים הירוקים ושל רשות הטבע והגנים לקידום שמורות באזור הערבה הדרומית, מלמדת כנראה על סדרי עדיפויות (נכונים לדעתינו) ועל הבעייתיות של קידום שמורת- טבע באתר זה".

ד''ר בני שלמון
עכן ערבי ד''ר בני שלמון
סופו של הגרביל הדרומי

מן הראוי לציין, שגם הדרך להכרזת השטח כעל שמורה עוד ארוכה. ד"ר שלמון מספר שטרם הוגשה בכלל תוכנית לשמורה ומוסיף, שלא מן הנמנע כי עד שתסתיים ההכרזה של השמורה, יעשו כבר שימושים חקלאיים בקרקע.

ראש המועצה גת מתחייב שהשטח לא ישמש לחקלאות ומסביר: "מנהל מקרקעי ישראל רצה ורוצה להרחיב את השטח שמיועד לחציבה - ואת זה אנחנו רוצים למנוע. כדי שהשטח שמיועד לחקלאות לא יהפוך לאתר כרייה עתידי, אנו פועלים עם הרשות לשימור השטח ורוצים להכריז עליו כעל שמורת טבע. יש לנו מספיק אזורים שיכולים לשמש לחקלאות ולא צריכים גם את השטח הזה. גם קיבוצי האזור בדעה שצריך לשמור על זה".

אבל טלבי קצת פחות אופטימי וקובע שלהערכתו, דווקא השטח שמעוניינים לשמר, נמצא בסמיכות לשטחים מעובדים ולפיכך סובל מנזקים רבים, ואילו השטח שעתיד להכרות, ניזוק פחות ומכיל מגוון רחב יותר של צמחיה ובעלי חיים.

"העיקר שישאירו את החלק הדרומי כמו שהוא, חיים שם מינים מיוחדים של פרוקי רגליים, זוחלים, עופות ויונקים, שהתפתחו בהתאם לתנאי המקום, שפגיעה בהם עשויה להיות בלתי הפיכה".

למשל - הגרביל הדרומי, מכרסם שחולות סמר הדרומיים מהווים את בית גידולו המרכזי. "חיה זו, שמותאמת לחולות נודדים דלי-צומח באקלים קיצוני, יכולה ללמד על מינים אחרים באזור - אם יכחדו החולות, גם היא תכחד והמשמעות היא שמינים נוספים בדרכם להכחדה" הוא אומר. טלבי מציין שכתוצאה מפלישת מינים "מפונקים" ואגרסיביים יותר, שנסמכים על הפעילות החקלאית והעלייה בצפיפות הצמחייה, תיכף לא יהיה גם לחיה חמודה זו, בדומה לחיות אחרות, איפה לגור.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים