הכה את היריב
החירות לחשוב אינה סתם משחק בדמוקרטיה. משה פייגלין מהרהר בציון 12 שנים לרצח רבין
אבל זה הצליח עוד הרבה מעבר לכך. זה הצליח משום שהימין אימץ את התרבות הפוליטית הכוחנית - התרבות האנטי-אינטלקטואלית של השמאל, והפך אותה לתרבות הפוליטית השלטת בישראל. בסיום ההתמודדות האחרונה לראשות הליכוד, ביקשתי לברך את נתניהו על נצחונו. נתניהו סירב ללחוץ את ידי, ונעל עצמו בחדרי חדרים. שלילת הלגיטימיות של היריב היא הדרך להתמודד עם רעיונותיו.
במהלך הפריימריז, ביקש אחד מהתורמים שלי - יהודי אמריקני שאינו מודע לתרבות הפוליטית בישראל - לתרום עשרת אלפים דולר למטרה מוגדרת מאוד. הוא ביקש שאפרסם מודעה בולטת המזמינה את נתניהו לוויכוח פומבי. מאוד רציתי "דיבייט" שכזה עם נתניהו, ובאמת, בארצות בעלות תרבות דמוקרטית אמיתית, אין דבר כזה בחירות ללא "דיבייט". אין זה משנה מה אומרים הסקרים ולמי מהמועמדים מובטח הניצחון – שני הצדדים רואים עצמם מחויבים להעמדת רעיונותיהם למבחן הציבור. ואילו אני, למרות בטחוני המלא בכוחם של רעיונותיי, ויתרתי על ההצעה הנדיבה ונמנעתי מלהזמין את נתניהו לוויכוח פומבי. בתרבות השלטון הנוהגת בישראל, ובעיקר בתקופה הפוסט-שרונית, הזמנה ל"דיבייט" אינה מתפרשת כביטחון בצדקת רעיונותיך אלא בדיוק להיפך – היא מתפרשת כחולשה. כי אם אתה חזק, אז מה פתאום שתסביר משהו בכלל, ואם אתה בכל זאת מנסה להסביר את דרכך – זה בכלל סימן בדוק לכך שאתה בעצם חלש.
מדובר בתרבות פוליטית אלימה שבה למהות כבר לא נשאר מקום. הכל עניין של כוח, מניפולציות בדעת הקהל, חיבור נכון עם המושכים בחוטים בפרקליטות, בתקשורת, באקדמיה וכו'. נתניהו יודע היכן מצוי הכוח והוא מודיע מראש שכשינצח בבחירות יפנה לאהוד ברק בכדי שישמש כשר הביטחון. מה הוא בעצם אומר? הוא אומר שהימין נכנע לתרבות הכוחנית שהחל בה בן-גוריון, תרבות שבאה לידי ביטוי קיצוני במורשתם של רבין ושרון. הבוחר כלל אינו רלוונטי – אני מראש נכנע לאדוני הארץ ומבטיח שלמרות הרוב העומד מאחורי – לא אקח מהם באמת את השלטון. שרון הבין זאת והכניס את העבודה לממשלתו ללא שום צורך פוליטי. ברק לעומתו ניהל משא ומתן על ירושלים עם ממשלת מיעוט.
ממשלת האחדות שנתניהו חש צורך להבטיח כבר היום, היא מכבסת מילים לקרטל פוליטי. כשחברות עושות קרטל כדי לנטרל את הלקוחות ולשלוט בשוק הכלכלי, מדובר בעבירה פלילית. אך כשמפלגות מתאחדות כדי לנטרל את הבוחרים ולשלוט ב"שוק" הרעיונות – מדובר במשהו שהוא חמור הרבה יותר - בעיקור הדמוקרטיה מכל משמעות. אך ב'שיחדש' הישראלי קוראים לזה 'אחדות'.
רצח רבין
החירות לחשוב ולהציע דרך אחרת – אינה סתם משחק בדמוקרטיה. במדינה שתושביה חשים כי הם חיים על זמן שאול, מדינה בה צעיריה עומדים בתור מביש בכדי לזכות באזרחות זרה מן המדינות שטבחו בהוריהם – שיהיה לאן לקפוץ מן הטיטאניק השוקעת – במדינה הזו יש רק דרך מחשבה לגיטימית אחת לפתרון הבעיות הקיומיות. הדרך שכל הזמן מתפוצצת לנו בפרצוף.
נא להמתין לטעינת התגובות
