המכתב

בן כספית חושב שרה"מ התערב במשבר המורים ברגע לא נכון, וגרם הכי הרבה נזק במינימום זמן

בן כספית | 20/11/2007 5:21

ביום ראשון, למחרת עצרת ההמונים בכיכר, הגיע רן ארז למשרדו של עופר עיני לחידוש המשא ומתן. באוצר ובהסתדרות רצו להאמין שזה הולך להיגמר. הנה, הוא קיבל את הכיכר שלו, עכשיו נסגור עניין. הם טעו. ארז הגיע טעון באנרגיות חדשות. מאמין שהוא הגלגול המודרני, המשודרג והמשוכלל של לך ואלנסה. הישיבה התפוצצה. עופר עיני זרק את ארז מהחדר ונכון לאתמול, לא מוכן יותר לשמוע ממנו. ארז, אומרים כולם, הוא קליינט בעייתי מאוד, בלשון המעטה, אבל הוא לא אשם. מי אשם? ראש הממשלה אשם. מי אלה "כולם", שאומרים שראש הממשלה אשם? כולם זה כולם. פשוטו כמשמעו.

כל אנשי האוצר, כל אנשי ההסתדרות. עופר עיני ורוני בר-און שותקים, אבל שתיקתם רועמת. לו דיברו, לו הרשו לעצמם להגיד מה הם באמת חושבים על התרגיל המבריק של ראש ממשלת ישראל, הם היו אומרים שאולמרט הרס את המשא ומתן, מיצמץ ראשון בזמן הכי פחות נכון, שנייה אחת לפני ההכרעה, הוסיף לרן ארז עוד 20-30 אלף איש להפגנה, הגדיל אותו בארבעה מספרים, שם על השולחן את הקלף המנצח כשעוד אי אפשר היה לנצח ובקיצור, האריך את שביתת המורים בעוד מי יודע כמה זמן. שביתה שהיתה אמורה להסתיים מזמן, לו אולמרט היה מקדיש לה אחוז אחד ממה שהוא מקדיש לוועידת אנאפוליס, למשל. מצד שני, גם אנאפוליס בדרך לכישלון, כך שאחוז ההצלחה של אולמרט נשמר בקפדנות.

רן ארז הגיע ביום ראשון למשרדו של עופר עיני כשצילום המכתב המרגש שכתב לו ראש הממשלה ב"ידיעות אחרונות" מונח בכיסו. היו שם כולם: עיני, ירום אריאב, קובי הבר, סגנו רביב סובול, אלי כהן, רן ארז ומוטי מורל. תוך דקות התברר שארז לא בא לסגור, אלא לשבור. עיני ואנשי האוצר ביקשו לקיים את הישיבה בלי אנשי תקשורת, בלי דוברים, כדי שהאנשים ידברו חופשי ואפשר יהיה ללכת ישר לעניין. ארז התנגד ועמד על כך שמוטי מורל יישאר בחדר. זמן רב ניטש הוויכוח המיותר הזה, עד שמורל עצמו לקח אחריות ויצא. כשהחל הדיון, התברר שהוא דיון סרק. בשלב מסוים יצא אלי כהן, הממונה על השכר, לשירותים. ארז התפוצץ: הוא הולך להדליף, זעם. עיני ואנשי האוצר הביטו אחד בשני בתדהמה. הדיון החל להתרסק. עיני איבד שליטה. ארז שלף את המכתב הגאוני של אולמרט ואמר "את זה בדיוק אני רוצה, תחתמו לי למטה ואני הולך".

זהו , שאי אפשר "לחתום לו למטה". אי אפשר לחתום לו למטה, כי מדובר בעניין מורכב מאוד. עופר עיני, שהוא האחראי המבוגר של הסיפור הזה, מנווט כאן בקרקע מסוכנת ורוויית מוקשים. הוא צריך להגיע אל היעד כשבדרך לא דרך על שום מטען מרסק. הוא צריך לשמור על ארגון העובדים ולדאוג שרן ארז לא יתרסק. הוא צריך לספק סחורה למורים, מצד שני אסור לו לפגוע בהסכם עם הסתדרות המורים של וסרמן. הוא צריך גם לשמור על מסגרת הסכמי השכר במשק, כי המשק יקר גם לו והוא יודע שפריצת הסכמי השכר תמוטט את כולם יחד.

עיני מרגיש לפעמים כמו גננת. מצד אחד יש לו את רן ארז, הילד הכי מופרע בגן. מהצד השני יש ילד אחר, בעייתי לא פחות, אהוד אולמרט שמו. המיצמוץ של אולמרט ברגע האחרון, הדרך המביכה בה החליט להטיל את עצמו למערכה, בניגוד לכל כללי ניהול המשא ומתן, גרמה לקטסטרופה. עיני יודע שאת הכסף (36 אחוז) הענק שהאוצר הקציב למורים אי אפשר לתת בלי רפורמה. כי אם יתנו אותו בלי רפורמה, המשק כולו יקרוס וכל הסכמי השכר ייפרצו. הוא שאל ביום ראשון את ארז "מה אתה נותן תמורת ההצעה הזו של ראש הממשלה". ארז אמר שהוא נותן "שעות חונכות". הנוכחים לא יכלו לכבוש את חיוכיהם. זה כאילו ארז אמר שהוא לא נותן כלום. אחד מאנשי האוצר חייך בסרקזם. החיוך הזה פוצץ את החדר. אנשיו של רן ארז התנפלו על המחייך (סגנו של קובי הבר) בזעם. עיני, שהחל לאבד את סבלנותו, קרא אותם לסדר. ארז, שסבלנותו מעולם לא נבראה, גער בעיני ואמר לו שהוא לא מוכן שידברו אל האנשים שלו ככה. בשלב הזה, על פי כמה מהנוכחים בחדר, עיני נשבר, זרק את ארז מהחדר ואמר לו שהוא לא מוכן לדבר איתו יותר. הכל קרס. כמעט הכל, כי המכתב המצהיב של אולמרט, זה שפורסם בעיתון, המשיך להצהיב בשקט בפינה.

איך זה ייגמר?

גירסתם של אנשי ארז שונה: לדבריהם, ארז שלף את גזיר העיתון עם מכתבו של אולמרט כשדרש גם הורדת מספר התלמידים בכיתות והחזר שעות לימוד, ורצה להראות לנוכחים שאולמרט אכן הבטיח את הדברים. הם אומרים שאז התפוצצה הישיבה, ולא לפני כן. הם אומרים שאלי כהן תמיד יוצא לעשות פיפי ואז מדליף והם אומרים שרן ארז רוצה לסגור ולגמור את השביתה אבל אין לו כוונה לעשות את זה לפני שיפתור את בעיית הצפיפות הכרונית בכיתות הלימוד בישראל. אחרי הפיצוץ, רן ארז קרס. כל הלחץ והעייפות והמהומה של החודש האחרון נתנו בו אותותיהם. הקרשצ'נדו של הכיכר המלאה רוקן אותו והוא שכב בבית כל יום שני, קודח מחום ולא מתפקד. גם הוא, אחרי הכל, בן אדם. אולמרט? הוא, מה לו ולזה. כתב מכתב וחזר לזרועותיו של אבו-מאזן. את הנזק שלו כבר עשה, ביעילות אולמרטית מופלאה ותוך זמן קצר. התלמידים נשארים בבית. עוד מעט 40 יום ו-40 לילה בלי חינוך, עם מערכת קורסת, אמון מתפורר והורים אובדי עצות.

איך זה ייגמר? לא ברור. "אם ראש הממשלה היה מתאפק עוד קצת ושותק, נותן לעצרת לעבור, לאבק לשקוע, ואז מצטרף למשא ומתן באמת ברגע המכריע, בשעת לילה מאוחרת, מביא הצעה משודרגת ובא כשהעסק מבושל", אומרים בכירים המעורבים במשא ומתן, "הכל היה נראה אחרת". לחילופין, אולמרט

יכול היה להטריח את עצמו ולהתערב לפני שהעסק קרס, שבועיים לפני העצרת, ולא ברגע האחרון.

אבל אולמרט, כמו אולמרט, התערב ברגע הכי פחות נכון, בדרך הכי גרוטסקית, כדי לגרום, כמו שהוא יודע, הכי הרבה נזק שאפשר בזמן הכי קצר. עכשיו, נשארו שם רוני בר-און ועופר עיני כדי לפנות את ההריסות. רן ארז התאהב בשביתה ובעצמו. בקרוב יתחיל לדבר על עצמו בגוף שלישי. יש לו אסטרטגים משובחים (מורל וצור), מאגרי כסף בלתי נדלים ומורים מותשים שרואים בו תקווה אחרונה ויחידה. צריך לקוות שמישהו יסייע לו להתפכח בימים הקרובים.

האוצר, בסיפור הזה, מציג רקורד נקי. בר-און הקציב 10 מיליארד שקל לרפורמה בחינוך הרבה לפני שפרץ סכסוך העבודה הזה. לא תחת האיום ולא בעיצומה של השביתה, אלא הרבה אחריה. כל מה שנשאר זה לתרגם את הכסף הגדול הזה לרפורמה ולחזור לעבודה. בממשלות רגילות, במצב רגיל, ראש הממשלה היה מתערב כאן בזמן הנכון וסוגר את זה. אצלנו, עם ראש הממשלה הנוכחי, זה כבר לא יקרה. מי שנשאר הוא עופר עיני וצריך לקוות שיאזור מספיק כוח נפשי בימים הקרובים כדי להחזיר את רן ארז לחדר ולהחזיר את השפיות לרן ארז. ואילו רן ארז? אמש הציע למנכ"ל האוצר ירום אריאב לחדש את המו"מ הבוקר בפורום מצומצם, לדיון מרתוני. שיהיה בריא.