אין עשן בלי אש?
יאיר תיבון מסביר למה הרבה יותר קל להאשים אדם בהטרדה מינית, מאשר לנקות את שמו מהכתם
משום מה תמיד התסריט הוא זהה. ישנה ידיעה עסיסית על מעשה זה או אחר, אשר מועלית על נס ההתעניינות הציבורית עד לדרגת סגידה ופולחן, ומרעידה את אמות הסיפים של אושיות חברתנו. כאשר מדובר בנושאים הטובלים במין, אלימות במשפחה ובידוענים - הנושא מקבל מימד נוסף החורג מעבר לכל סבירות עניינית. העיתונות והתקשורת, כמו הקהל, בתמימות לכאורה, מזילים ריר תחת הכותרת "זכות הציבור לדעת", ומנצלים את ההזדמנות לחגוג במציצנות קולחת ולפלוש לחייהם האישיים של הפרטים, כאילו הם במופע סטריפטיז ולא באונס קבוצתי שהחברה מבצעת לגיבורי העלילה כביכול.
אין ספק שבמצבים אלה ציבור הקוראים נתון ל"הרעשה" תקשורתית, אבל אי אפשר להיתמם ולא להודות בכך שאנו כציבור מכוונים עצמנו באופן אינסטינקטיבי, לא סתם לכוננות ספיגה, אלא להנאה ועינוג - כביכול היינו שותפים באורגיה ציבורית. כל זה מוכר לכולנו ואנו מקבלים זאת בסלחנות גורפת, כאילו הדבר הוא טבעי והגיוני - כי "זכות הציבור לדעת" עולה על כל שיקול אחר.
לידיעה המפזרת את עשן הקרב לעולם אין התקשורת והציבור נותנים את אותו המשקל. כולנו חשים אכזבה רבתי על כך שרקדנו על הדם שלא היה, שהרי הסתבר שמלכתחילה לא היה בסיפור הזה בכלל דם ולפעמים אפילו לא "מיץ פטל". תופעת "מיץ הפטל" גורמת לציבור וגם לתקשורת אי נוחות, ספק קלה ספק קשה, מהולה בשעמום אין קץ כפי שקורה לרוב לידיעה המודיעה, שלמעשה הכול היה לא יותר מאשר עורבא פרח.
משום מה, ל"אזעקת ההרגעה" אין את אותו האפקט שיש לאזעקה המתריעה על הסכנה – היא כנראה נטולת אדרנלין והיא לא מצליחה להתניע שום דינמיקה, לא ציבורית, לא עיתונאית ולא תקשורתית - הנושא פשוט נעלם לתהום הנשייה.
הכתם שידבק באדם המואשם באלימות במשפחה, במעשה מגונה וכדומה, לא יימחה לעולם ותמיד ילווה אותו צלה הכבד של אותה האשמה שהוטחה בו. טבען של עבירות מסוג זה, שהן מתרחשות בחדרי חדרים בדלת אמותינו והרחק מעין כל. לכן כמעט תמיד תעמודנה שתי הגרסאות ללא הכרעה, וברוב המקרים או שהתיק ייסגר ללא העמדה לדין, או שהכרעת הדין תהיה "זכאי" מחוסר ראיות ולא זכאי מחוסר אשמה – ועכשיו לך תוכיח שאין לך אחות.
תופעת "תלונות השווא", אינה מחלה המכה רק בידוענים - סוד גלוי הוא שהתופעה פורחת ושכיחה בהליכי הגירושין, וזאת בעיקר בגלל יעילותן הגבוהה לטווח הקצר – בדרך כלל תלונת שווא מניבה צו הרחקה/הגנה והגבר מורחק אוטומטית מהבית ומבני המשפחה, שלא לדבר על מעצר.
אין עשן בלי אש – האם זו אמירה המבוססת על אמת פיזיקלית? זה לא באמת חשוב, כי כל מי שעבר תלונת שווא, שהושפל בפני שכניו כאשר ניידת הגיעה לביתו, ששכניו ואולי גם ילדיו והוריו ראו כיצד נלקח לחקירה, שהיה צריך להסביר במקום העבודה שנעדר בגלל תלונה ומעצר שווא, שהושפל במקום עבודתו כאשר הגיע צו עיקול למשכורתו, שהושפל בסניף הבנק כאשר עוקל חשבונו, שהיה צריך להסביר לכל מי ששמע על כך כשמועה, שחש או חשש שלמאזין שלו אולי התגנב ספק קל שבקלים – רק הוא יבין עד כמה הלב נצרב מאותו עשן דליל, אותו עשן קרב דמיוני.
מתברר ש"אין עשן בלי אש" זו אחת האמירות הקשות ביותר, שהרי לכו תוכיחו מלכתחילה שאין לכם בכלל אחות, ואיך ייתכן בכלל שהעשן הוא בעצם בכלל לא עשן, ושהאש שבכלל לא קיימת ובכל זאת נותרו בכם כוויות וצריבות כה קשות.
הכותב הוא פעיל חברתי לשוויון זכויות הוריות בגירושין
נא להמתין לטעינת התגובות
