איפה הכסף?
סעודיה הסכימה לזרוק כמה גרושים לרשות הפלשתינית, אבל הניסיון מעיד שלאבו-מאזן אין סיבה לצחוק כל הדרך אל הבנק: גם אם התרומה תגיע, את הכסף הגדול יעדיפו הסעודים להשקיע בנשק ובהסתה במקום בפליטים. וגם: שרשרת הטעויות של המודיעין האמריקני
והנה, עכשיו יש התחייבויות של 7.4 מיל ליארד. רק כותרות העיתונים בישראל לקחו את העניין הזה ברצינות. סלאם פיאד מכיר את הנתונים. הוא יודע שמדובר בדיבורים.
אצל המדינה הערבית העשירה ביותר בעולם, סעודיה, מדובר בשיטה. באותן שנות התשעים התחייבה להעביר 208 מיליון דולר. בפועל העבירה 133 מיליון. לפני שנה התחייבה על סיוע מיוחד לרשות בסך 92 מיליון דולר. פיאד עדיין ממתין לסנט הראשון. הוא מתבושש. אז עכשיו התחייבו הסעודים על 500 מיליון דולר. פיאד ימל שיך להמתין.
אונר"א, כידוע, היא סוכנות הסיוע הבינלאומית לפליטים הפלשתינים. אם יש סולידריות ערבית, שם היא צריכה לבוא לידי ביטוי. בעיקר שם. בשנת 2006 עמד תקציב הסוכנות על 570 מיליון דולר. מדובר בהתחייבויות לתרומות, לא בהעברות ממש.
מי תורם לפליטים? ובכן התורמות הגדולות ביותר הן ארצות-הברית (137 מיל ליון דולר), והאיחוד האירופי (143 מיליון). וכמה התחייבה סעודיה לתרום? 1.2 מיליון . לא, זו לא טעות. אפילו לא רבע אחוז. המערב, בדרך כלל, עומד בהתחייבויות. מדינות הנפט העשירות מסתפקות בהבטחות.
נמשיך עם פרופורציות. כל יום בודד - יום אחד בלבד - מניב למדינות אופ"ק תוספת הכנסות של קרוב למיליארד דולר. תוספת, רק תוספת, שנובעת
כל מי שמתבכיין על "משבר הומניטרי" צריך לזכור שיום אחד של עודפי הכנסה מנפט, רק עודפים, מכסה קרוב לשנתיים (!) מהתקציב השנתי של אונר"א. כך שכסף יש. והרבה. השאלה היא לאן הוא הולך. אפס לפיתוח ולשיקום. הון עתק לכלי נשק.
אבל ישראל אשמה ב"משבר הומניטרי". כמובן, ישראל.
לא מדובר רק בכסף. מדובר בכך שסעודיה, בניגוד לכל הצהרותיה, עושה הכל כדי לפגוע בשלטון אבו-מאזן. רק לאחרונה היו אמורים לצאת מעזה כמה מאות אנשים לצורך עלייה לרגל למכה. הרשימה היתה צריכה להיות בחסות הרשות ואבו-מאזן. כך אפשר לחזק אותו. אבל אוהבי אבו-מאזן, מסעודיה וממצרים, העבירו את הצ'ופר הזה לחמאס. למה? כי הצגות הן עניין ראוי לאנאפוליס ולפריז. בתכל'ס, החמאס זוכה לטובות הנאה.
כך גם אותם מאה אנשי חמאס שעברו אימון באיראן והגיעו למעבר רפיח. המצרים ידעו בדיוק מיהם. ישראל הזהירה. עכשיו הם בפנים. הם לא נזקקו לתעלות או למנהרות. המצרים דאגו להם בדרך המלך.
לפי החלק הגלוי של הערכות המודיעין הלאומי בארצות-הברית, הפסיקה איראן את הפיתוח הגרעיני בשנת 2003. הדוח יוצר אינסוף תגובות. אלה שהיו בעד יד קשה נגד איראן הפכו את מחברי הדוח לאויבי המין האנושי. אלה ששונאים את ארצות-הברית הפכו את ראשי סוכנויות המודיעין האמריקניות ליקירי כוחות הקידמה העולמיים. הם הרי נגד בוש. וזה מספיק. רוב הפרשנים רואים בדוח מכת מוות לרצון של ממשל בוש, אם היה כזה, לצאת למתקפה כלשהי נגד איראן.
לחתום מעלה אין מושג ירוק אם מה שכתוב בדוח נכון. מה שידוע הוא שלעולם הרחב, ולאמריקנים בפרט, יש ניסיון מעניין עם הערכות מודיעיניות מאותו סוג, שאינן נסמכות על סוכנות ידיעות אחת, אלא על כל סוכנויות המודיעין.
נלך קצת אחורה, לשנת 1962. משבר הטילים בקובה החל. גם אז פורסמה הערכה, בדיוק מאותו בית מדרש, שזו לשונה: "לפי הערכתנו, הצבת טילים בליסטיים בקובה מנוגדת לפרקטיקה הנהוגה בידי ברית-המועצות". ארצות-הברית נכנסה לרגיעה. המודיעין קבע - כלומר העריך - שאין טילים. עברו 25 ימים בדיוק מאז פרסום אותה הערכה. מטוס ריגול אמריקני מדגם יו-2 ביצע צילום אווירי. הוא גילה טילים בליסטיים בקובה. השאר היסטוריה.
נעבור לשנות השבעים. ברקע מתחילה התסיסה נגד השאה האיראני. סוכנויות המודיעין האמריקני מתגייסות למשימה ומפרסמות הערכה: "שלטון השאה יציב. בקרב הפעילים נגדו יש מתונים רבים שאפשר לסמוך עליהם". השאר, כמובן, היסטוריה.
נבצע עוד קפיצה, הפעם לשנות השמונים. ברקע מתחילה התסיסה בברית-המועצות. מומחי המודיעין מתגייסים. הם מפרסמים הערכה מלומדת, חלקה גלויה, חלקה חסויה, כפי שהם יודעים. השלטון יציב, הם אומרים. אין סיכוי להתמוטטות ברית-המועצות.
נגיע להערכה האחרונה והידועה, 2002, ערב הפלישה לעיראק. בוש טען שעיראק מצוידת בנשק להשמדה המונית. מתנגדיו טענו שלא היה ולא נברא. שוב מתפרסמת הערכת המודיעין: "אנו קובעים שעיראק ממשיכה בפיתוח נשק להשמדה המונית למרות מגבלות האו"ם". אותי הם שכנעו אז. אבל מי אני. גם את האמריקנים. ההמשך ידוע. הוא היסטוריה.
הנה כי כן, מדובר בשרשרת של טעויות. זה לא אומר שכל מה שאומר המודיעין שגוי. אבל זה אומר שבעניינים החשובים ביותר, האסטרטגיים, הערכות סנדלרים יהיו בעלות ערך דומה ל"הערכות 34 סוכנויות המודיעין של ארצות- הברית". בעולם שבו למעצמה הכמעט יחידה יש אמצעים לראות כל תזוזה של קופסת גפרורים בטהרן, מצלמות הלוויינים צריכות להילקח בעיל רבון מוגבל.
בדברים הללו אין שום קביעה, ודאי לא נחמה. הם באים לומר רק דבר אחד: אם גופי המודיעין של ארצות-הברית הגדולה טעו כל כך הרבה פעמים, הרי שכללים פשוטים של הסתברות קובעים שגם הפעם הם כנראה טועים. הלוואי שלא.
בסוף השבוע שעבר התקיים במדריד כנס של ארגוני שמאל. משרד החוץ הספרדי השקיע מאות אלפי יורו. נציגים של "ארגוני שלום" הוזמנו. היו גם ראשי ערים מישראל ועיתונאים. אבל כנס לא היה.
היתה שם קשת רחבה של ארגונים, מהשמאל האנטי-ציוני ועד גופים כמו שלום עכשיו. הראשונים הודיעו שיש להם תנאים מוקדמים: רק מי שמסכים לזכות השיבה ולמדינה דו-לאומית יכול להשתתף. הם כבר אימצו את המצע של אחמדינג'אד. לא ברור מדוע גם בכלי התקשורת הממלכתית מתעקשים לקרוא לגופים מהסוג המסוים הזה ארגוני שלום. הרי מדובר בארגוני חיסול. חיסול מדינת ישראל. נציגי הגופים השפויים, כמו שלום עכשיו, סירבו לחתום על הצהרת הכניעה.
עופר ברונשטיין, המקורב לשר החוץ הספרל די מיגל מורטינוס והיה שותף להזמנת הישראלים השפויים, דווקא שמח על התוצאות: "נוצרה חלוקה ברורה בין פשיסטים, ישראלים ופלשתינים שמסרבים להבנה ולהידברות, לבין מחנה השפויים, שכלל גם ישראלים וגם פלשתינים. ובעיקר", מוסיף ברונשטיין, "גם למשרד החוץ הספרדי וגם לגופי השמאל בספרד התגלה פרצופם האמיתי של הארגונים הרדיקליים. הם שרפו את עצמם. מכאן ואילך יהיה שיתוף פעולה בנושאי שלום רק עם גופים שפויים".
החרם על הסרבנים החל כבר במהלך הוועידה. "הפורום הסוציאלי של מדריד" ומשרד החוץ הספרדי הודיעו לבתי המלון שבהם ישבו אנשי חזית הסירוב שהמימון בוטל. צעד חריג, אך בהחלט מתבקש. אור הלר, שליח "מעריב" לכנס, היה במלון דווקא עם הפלשתינים הסרבנים. הם דחו כל ניסיון להידברות. הם באו לכנס שלום כדי להכריז מלחמה. מורטינוס גם הודיע שמשרד החוץ הספרדי יקציב חמישה מיליון יורו ליוזמות משותפות. ארגוני הסירוב לא יזכו ליורו אחד. הקצבות שתוכננו - בוטלו.
מסקנה: המאבק בשמאל האנטי-ציוני אינו אבוד. אפילו השמאל האירופי השפוי, יש דבר כזה, מתחיל להבין עם מי יש לו עסק. הסרבנים נחשפו. לא שתופעת השמאל הפשיסטי תיעלם בקרוב, אבל היא קיבלה מכה. גם זה משהו.
נא להמתין לטעינת התגובות
