תואר בלימודי העסקנות
הסיוע לפעיל הליכוד כדי שיתמוך בו בבחירות, הניסיון למכור את 'איסתא' לגאידמק והצ'ק לבר מצווה מכספי אגודת הסטודנטים - כך ניצל איתי שונשיין את מעמדו
שונשיין, יושב ראש התאחדות הסטודנטים, הוביל במהלך הערב גישה מיליטנטית שקראה למפגינים להתחיל "להבעיר את השטח" בפעולות גרילה. מאות צעירים משולהבים בחולצות אדומות נסחפו אחר היושב ראש הכריזמטי, ופשטו על מרכז העיר בניסיון לחסום את צירי התנועה הראשיים שלה.
הסטודנטים חדורי הלהט התעמתו עם שוטרים ועם אנשי יס"מ, שהואשמו על ידם בהפעלת כוח בלתי סביר. בסופו של לילה לא שקט מצא עצמו שונשיין בחדר המיון באיכילוב. פציעה קלה שקצרה סיקור תקשורתי נכבד-עסקה משתלמת. ולאיתי שונשיין, כפי שעולה מתחקיר "המגזין", יש חוש מצוין לעסקאות.
מה שמרבית הסטודנטים לא יודעים הוא שהאיש שדואג כל כך לעתיד ההשכלה הגבוהה, דואג לא פחות לקידום ענייניו הפרטיים. שונשיין, בן 29 וסטודנט למשפטים מהמכללה למינהל, הוא עסקן פוליטי בכל רמ"ח איבריו ולא מרגיש כל צורך להתנצל. "אחד שנולד וגדל בפתח תקווה לומד על בשרו מה זה להיות עסקן", הוא נוהג להתגאות באוזני חבריו הקרובים. "תראו את גברי לוי, את אבי לוזון ועסקנים נוספים שיצאו מאם המושבות".
אביו של שונשיין עובד כקבלן משנה בחברת אוטובוסים פרטית ואמו מורה להתעמלות. מגיל 14 החל הנער החרוץ לפרנס את עצמו. הוא עבד כמדריך במכון כושר ואף כיהן כעוזר לראש עיריית פתח-תקווה הנוכחי יצחק אוחיון. עד לשנתיים האחרונות בתיכון הצטיין שונשיין בלימודים, אבל אחר כך הוריד הילוך לטובת העבודה, והישגיו נפגעו. את שירותו הצבאי החל בחיל התותחנים, אולם בעקבות ירידת פרופיל הועבר לשלישות ברמת גן. במהלך השירות השלים את תעודת הבגרות שלו.
ב-2005 נכנס שונשיין לתפקידו המשמעותי הראשון, יושב ראש האגודה במכללה למינהל. שנה אחר כך כבר רשמה הקריירה הפוליטית שלו קפיצת דרך משמעותית, עם בחירתו לתפקיד יושב ראש התאחדות
המינוי הנכסף התאפשר על רקע החלטה תקדימית של ראשי האגודות הגדולות, להדיח את יושב ראש ההתאחדות המכהן אסף שגב. מי שעמד מאחורי מהלך ההדחה היה כמובן שונשיין עצמו. זה האחרון הזדעק על החלטתו של שגב לשלוח מכתב רשמי לשרת החינוך לימור לבנת, שבו הסכים לוותר על יישום מסקנות ועדת וינוגרד להפחתת 50 אחוז בשכר הלימוד.
עניין נוסף שבשמו המריד שונשיין נגד שגב היה ניסיונו להביא למכירת חברת התיירות "איסתא", אשר יותר ממחציתה בבעלות הסטודנטים. מה שלא הפריע לשונשיין לפעול מיד עם כניסתו לתפקיד למכירתה של אותה חברה ממש, ועוד בשימוש בטקטיקות שנויות במחלוקת, בלשון המעטה, שמיד יפורטו.
חרף העובדה שכיהן כיושב ראש אגודה ממכללה פרטית, נבחר שונשיין לרשת את שגב. במסמך רשמי התחייב בפני תומכיו להחזיק בתפקיד שנה אחת בלבד, ולהביא להחלפת יושב ראש דירקטוריון "איסתא" שמעון סיבוני. מאבק הסטודנטים שהתנהל בסמסטר ב' של שנת הלימודים הקודמת, סיפק לשונשיין הזדמנות פז לפרוץ את מעגל האלמוניות.
יושב ראש ההתאחדות הראשון שבא ממכללה, הפגין אורך רוח וכישורי הנהגה מרשימים כשהוביל את הסטודנטים להשבתה בת 40 יום, ואף הצליח לגרום לראש הממשלה אהוד אולמרט להתערב במשבר. הלימודים חודשו לאחר התחייבות הממשלה להקים מנגנון של התייעצות עם הסטודנטים, בטרם תחליט אם לאמץ את מסקנות ועדת שוחט לרפורמה בהשכלה הגבוהה.
במקביל למאבק על שכר הלימוד ניהל שונשיין קרב עיקש עם הנהגת הסטודנטים, כדי למכור את אחזקותיהם ב"איסתא". מה ששונשיין שכח לדווח עליו היה שעורך הדין מיכאל הלחמי, חברו הקרוב של שונשיין ושותפו לדירה בשנתיים האחרונות, ומי שקיבל את עסקת המכירה עם שותפו למשרד, היה עשוי לזכות תמורת העסקה בדמי תיווך שמנים. ממסמכים שהגיעו ל"המגזין" עולה כי עורך הדין הלחמי ושותפו עורך הדין עזרא יוסף עניינו ברכישת אחזקות הסטודנטים בחברה את המיליארדר ארקדי גאידמק.
משרד "הלחמי-עזרא" פנה בדצמבר 2006 באמצעות איש קשר לעורך הדין אלון הורנשטיין, שייצג את גאידמק בהליך של רכישת חברת הנדל"ן "אוסיף" וקניית בית החולים הירושלמי "ביקור חולים". הלחמי הציע לגאידמק לקנות את כל מניות הסטודנטים ב"איסתא", כשהוא עצמו היה אמור לשמש כמתווך בעסקה, על אף שמעולם לא מונה לתפקיד על ידי ועד עמותת "איסתא ליינס", המנהל את אחזקות הסטודנטים בחברה.
המגעים בין עורך הדין הלחמי לעורך הדין הורנשטיין כללו מפגש אחד וכמה שיחות טלפון וחילופי דואר אלקטרוני. ההתקשרות בין הצדדים אמנם לא הבשילה לכדי עסקה, אולם טיוטת חוזה ששלח הלחמי להורנשטיין חושפת את הסעיף הבא: ככל שמחיר העסקה יפחת (על חשבון הסטודנטים ובניגוד לאינטרס שלהם), ייהנה הלחמי מדמי תיווך גבוהים יותר.
מחיר הבסיס שנקבע למניה עמד על 17.5 שקל , והמחיר המירבי לקיום העסקה, על פי החוזה שהועבר לאנשי גאידמק, ניצב על 21 שקל למניה. מחיר שכזה היה מזכה את עורך הדין הלחמי בדמי תיווך נאים בסך 1.15 מיליון דולר. לו הסכימה ההתאחדות להוריד את המחיר הנקוב בשקל אחד בלבד, לרמה של 20 שקל למניה, היו מזנקים דמי התיווך בכיס חברו של שונשיין לכמעט 1.6 מיליון דולר.
"בסביבות חודש דצמבר 2006 נפגשתי עם עורך הדין הלחמי וגורם נוסף בנוגע לאפשרות שמר גאידמק יתעניין ברכישת חברת'איסתא'", אישר השבוע עורך הדין הורנשטיין. "במהלך הקשר שהתנהל ביני לבין המתווכים גם הועברה לי טיוטה לחוזה, אבל העסקה לא הבשילה, ומר גאידמק אפילו לא היה מודע לה".
אגב, לאחר שהעסקה עם גאידמק לא צלחה, ניסה שונשיין לקדם את מכירת נתח הסטודנטים ב"איסתא" למנכ"ל החברה אחישי גל ולשותפו העסקי אבי דותן. המהלך הגיע לשיאו בעיצומו של מאבק הסטודנטים, כאשר ב-3 במאי אישרה האסיפה הכללית של עמותת "איסתא ליינס" מכירת 24.4 אחוזים ממניות הסטודנטים תמורת 42.5 מיליון שקל.
עוד קודם לכן, מאחורי הקלעים, פעל שונשיין בערוץ נוסף. מכירת "איסתא" הוקפאה בינתיים, אבל מתברר שהלחמי לא היה היחיד שנהנה מהיחס החם שמרעיף יושב ראש התאחדות הסטודנטים על מקורביו. בפברואר האחרון הוא הציג לעמותת "איסתא ליינס" החלטה בדבר מינוי ועדה חיצונית לבדיקת מכירת השליטה של הסטודנטים בחברה.
העמותה קיבלה את הצעתו למנות לוועדה חמישה חברים, ובהם רואה החשבון רונן דלל. לחבריה לא היה שמץ של מושג כי האיש שמכהן כרואה החשבון של עמותת "איסתא ליינס", משמש גם כרואה החשבון הפרטי של שונשיין, המחזיק בתיק עוסק מורשה.
ההכנסות בתיק זה, שאינו כולל את משכורתו החודשית הקבועה של שונשיין הצטברו לסכום של 18,600 שקל בחצי הראשון של השנה שעברה. "אילו ידענו שדלל הוא רואה החשבון האישי של שונשיין, אין סיכוי שהמינוי הזה היה עובר", אמרו השבוע בהפתעה שלושה מחברי ועד העמותה. "אין בכלל ספק שמועמדותו לוועדה היתה נפסלת". תמורת עבודתו בוועדה קיבל דלל סכום של 78,540 אלף שקל.
אבל בכך לא מסתיים הסיפור: שונשיין המשיך למכור. באפריל האחרון נמכר נכס נדל"ן של ההתאחדות ברחוב מונטיפיורי 13 בפתח תקווה, שבו פועל סניף של "איסתא". החברות "אורות שלום בע"מ" ו"אמונים חברה לנאמנות בע"מ" שילמו תמורתו 172 אלף דולר.
"מאחר שאנו בעיצומו של מאבק על עתיד ההשכלה הגבוהה הוחלט להביא לאישור את מכירת הנכס לאחר בדיקות שעשו הגזבר והשמאי", צוטט היושב ראש בפרוטוקול ישיבה מיוחדת של ועד עמותת "איסתא ליינס", שבה התקבלה החלטת המכירה.
באותה ישיבה מסר שונשיין לחברי הוועד כי בדיקת שמאי מטעם ההתאחדות העריכה את שווי הנכס בסכום של 172-180 אלף דולר. בשתי בדיקות של שמאים מוכרים אחרים שנעשו אחר כך, לפי הזמנת מספר אגודות סטודנטים, נאמד מחיר החנות ב-250-290 אלף דולר.
מתברר שגם במקרה זה חברו הקרוב של שונשיין, עורך הדין מיכאל הלחמי, קיים קשרים עסקיים עם הרוכשים. מסמך שיצא ממשרד "הלחמי-עזרא", מצביע בבירור על העובדה שהוא מייצג את חברת "אורות שלום". אם לא די בכך, הרי שנסח הטאבו של הנכס מציין כי עורך הדין הלחמי גם מייצג את המעורבת השנייה ברכישה, חברת "אמונים".
וזה עוד לא הכל. עורך הדין הלחמי מחזיק בשתי חברות, "לואיזה הפקות ויזמות" ו"ספיר-בר מסעדה", בשותפות עם צעיר בן 26 ששמו ארי מרציאנו. השותף הוא אחיינו של שלמה מרציאנו, בעל המניות הראשי ב"אורות שלום", שרכשה את הנכס בפתח תקווה. כמעט מיותר לציין שגם את המידע הנ"ל העדיף שונשיין לא לחלוק עם ועד עמותת "איסתא ליינס" או עם נשיאות התאחדות הסטודנטים.
מעללי הצמד שונשיין-הלחמי לא נותרו רק בזירה הסטודנטיאלית. מירית רגב, תושבת תל-אביב, הגישה לאחרונה שתי תביעות נגד השניים בסכום מצטבר של 35,600 שקל. מכתב התביעה שהוגש לבית המשפט לתביעות קטנות בראשון-לציון, עולה כי שונשיין והלחמי שכרו מרגב בית פרטי ברחוב המגדלור 49 בעיר, תמורת 900 דולר בחודש.
השניים נכנסו לבית ב-1 בדצמבר 2006, אך לא העבירו לרגב את המחאות שכר הדירה עד למועד הגשת כתב התביעה. לטענתה, היא רדפה אחר הדיירים במשך שבעה חודשים, אולם לא הצליחה לגבות מהם את הכסף ולהחזיר את תשלומי המשכנתה.
בשלב מסוים החליט בנק לאומי למשכנתאות למנות כונס נכסים לבית, וביולי האחרון פונו ממנו שני החברים. רק אז גילתה רגב שהצמד גם הותיר אותה עם חובות-8,082 שקל לעיריית ראשון-לציון ו-2,669 שקל לחברת חשמל.
"מדובר בשני נוכלים שלא שונים מהנוכלים שנתפסים בתוכניות טלוויזיה כמו 'כלבוטק' ו'שומר מסך'", טענה השבוע בזעם. "אפשרתי לשונשיין ולהלחמי להיכנס לבית בלי להעביר אליי את ההמחאות, וזאת על סמך היכרות קודמת בינינו. לצערי, מצאתי את עצמי רודפת אחריהם במשך חודשים, ובסוף הפסדתי את הווילה. תבעתי אותם בבית משפט לתביעות קטנות כי אני לא יכולה לממן עכשיו עורך דין, אבל בעתיד אגיש נגדם תביעת נזיקין גם על אובדן הנכס".
עדות נוספת להתנהלותו הבעייתית של שונשיין בכספי הסטודנטים, מגיעה מיום שישי חורפי במרס 2005. עורך הדין חיים בשארי, היועץ המשפטי של התאחדות הסטודנטים באותה תקופה, חגג בר-מצווה לבנו הבכור בגן אירועים בהוד השרון. לאירוע הוזמנו גם עשרה מחבריו של בשארי לפעילות הסטודנטיאלית, ובהם שונשיין שכיהן אז כיושב ראש האגודה במכללה למינהל. הסטודנט הנמרץ שהגיע לחגיגה בגפו לא שכח להביא עמו שי צנוע - צ'ק בסך 400 שקל של האגודה שבראשה עמד.
הצ'ק (מס' 5001529), מחשבון 1532749 בסניף 850 של בנק לאומי, הופקד על-ידי אביו של חתן השמחה. "גם לי נראה תמוה מאוד בזמנו ששונשיין משלם מתנות מתקציב האגודה שבה הוא מכהן כיושב ראש, לכן שמרתי תצלום העתק של הפקדת הצ'ק", נזכר בשארי. "הזמנתי לאירוע הזה פעילי סטודנטים שהייתי עמם בקשר קרוב, אבל מובן שאף אחד לא נהג כמו שונשיין. יתר ראשי האגודות שהוזמנו לאירוע נתנו צ'ק אישי בסכומים שונים".
צ'ק בר המצווה אינו הסיפור החריג היחיד שמלווה את שונשיין מכהונתו כיושב ראש האגודה במכללה למינהל. גלעד טפיאס, יושב ראש אגודת הסטודנטים במרכז הבינתחומי בהרצליה, הגיש נגדו ב-2005 תביעה ייחודית בגין גניבת זכויות יוצרים.
המחלוקת המוזרה התעוררה סביב נוסח עתירה לבג"ץ נגד שרת החינוך לימור לבנת, בשל חלוקת תקציבים לא שוויונית במערכת ההשכלה הגבוהה. "טפיאס יצר יצירה ספרותית מקורית של עתירה לבג"ץ תוך השקעה, מיומנות מחשבה, מאמץ וכישרון רב", נכתב בכתב התביעה. "הנתבעים באו אל המוכן והפיקו רווחים על חשבונו של התובע, בכך שחסכו השקעה בכתיבה מקורית משל עצמם".
טפיאס גולל כיצד העביר לשונשיין את העתירה שהגיש, ואיך זה העתיק אותה ועתר פעם נוספת לבג"ץ. עוד בטרם התנהל דיון משפטי בעניין הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שבמסגרתו אגודת הסטודנטים במכללה למינהל העבירה לטפיאס סכום בסך 180 אלף שקל בלי להודות בעובדות. טפיאס ומשרד עורך הדין קלדרון שייצג אותו בתביעה, סירבו השבוע להתייחס לנושא.
מאז איחוד הכוחות המרשים של הסטודנטים בשנה שעברה נמצאות מניותיו של שונשיין בירידה. יושבי ראש האגודות באוניברסיטאות תל-אביב, בן-גוריון, העברית והטכניון - כמחצית מכוח ההצבעה בנשיאות התאחדות הסטודנטים - ניסו ליזום מהלך להדחתו, אולם זה הוקפא בינתיים. בשל החשש מקולות המחאה הגוברים נגדו, נמנע שונשיין מלכנס את נשיאות התאחדות הסטודנטים, הגוף המחליט של הארגון.
התקנון דורש לקיים ישיבה אחת לפחות בשלושה חודשים, אבל לשונשיין יש כנראה חוקים משלו: כבר יותר מארבעה חודשים לא כונסו חברי הנשיאות. אלא שבכך לא תמה הבעיה. ממסמכים שהגיעו למוסף "המגזין", עולה כי גם הישיבות שכן מתקיימות בהנהגתו של שונשיין, אינן מתנהלות בהתאם לחוק.
על-פי עדויות שונות, במספר הצבעות שנערכו בהתאחדות בשנה וחצי האחרונות השתמש שונשיין בייפוי כוח של אגודת הסטודנטים במכללת סמינר הקיבוצים. היתה רק בעיה אחת: האגודה הפסיקה את פעילותה במאי 2006, ובספטמבר פורקה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, לבקשת רשם העמותות.
העובדה שהאגודה אינה קיימת בפועל, לא הפריעה ליושב ראש התאחדות הסטודנטים להצביע בשם חבריה. "טרם החלטנו אם נצטרף להתאחדות או לארגון", סיפר השבוע דן בונה, יושב ראש האגודה החדשה שקמה בינתיים במכללה. "נשמע לי תמוה מאוד שאנחנו רשומים בהתאחדות הסטודנטים. צריך לבדוק אם מישהו מהאגודה שפורקה קיבל דיווידנדים על חשבון הסטודנטים שלומדים בסמינר הקיבוצים".
על מערכת היחסים העכורה בין ראשי אגודות הסטודנטים לשונשיין אפשר ללמוד גם מהסיפור הבא. לפני כמה שבועות ביקשה ההתאחדות להעלות קמפיין חדש בקמפוסים בכל רחבי הארץ. במוקד הקמפיין עמדה קריקטורה לא מחמיאה של שר האוצר לשעבר ויושב ראש הוועדה לרפורמה במערכת ההשכלה הגבוהה, אברהם (בייגה) שוחט, והסלוגן "250 אלף סטודנטים שוקלים יותר מבייגה אחד".
עשרות אלפי שקלים הושקעו בקמפיין, אבל מרבית הסטודנטים אפילו לא מודעים לקיומו. הסיבה היא שכל שש אגודות הסטודנטים באוניברסיטאות פשוט סירבו לפרסם אותו בתחומי הקמפוסים. "מדובר בקמפיין מטומטם שהוא עלבון לאינטליגנציה של ציבור הסטודנטים", הסביר יושב ראש האגודה באוניברסיטת חיפה, שי פניני.
"אף אחד בהתאחדות לא פנה לראשי האגודות כדי להתייעץ איתם על המסרים שצריכים להיות בקמפיין כזה, והתוצאה היתה חוסר שיתוף פעולה מצד האגודות. סטודנט שיראה את הקמפיין בהחלט יחייך מהקריקטורה, אבל כדי להצחיק סטודנטים מספיק להביא סטנדאפיסט".
הקשרים הענפים והבריתות שכרת שונשיין על מדשאות המכללה למינהל מסמנים תהליך מדאיג נוסף - השתלטותם של יוצאי המכללה על תפקידי מפתח בגוף המנהל את המערכת הסטודנטיאלית. מיד אחרי בחירתו מינה היושב ראש הטרי את איתמר אליצור, חברו מהאגודה במכללה למינהל, לתפקיד מנכ"ל התאחדות הסטודנטים. רבים הרימו גבה, בנימוק שמשרה כזו מעולם לא היתה קיימת בהתאחדות.
אבל שונשיין דאג שאליצור לא יישאר מחוסר עבודה, תוך שהוא מעביר לטיפולו שלל נושאים שנוהלו בעבר במחלקת הפיתוח העסקי ובמחלקות אחרות. הנפוטיזם נמשך עם מינויה של אפרת ברוסילובסקי, שערכה את עיתון האגודה במכללה למינהל, לתפקיד דוברת ההתאחדות. חבר נוסף של שונשיין, גיא אליהו שכיהן כיושב ראש האגודה במכללה למינהל, מונה לתפקיד מנכ"ל חברת הביטוח "מאסטרביט", אשר מחציתה בשליטת הסטודנטים.
לא רק להכנסת חבריו דאג שונשיין, גם לזו שלו. מאז כניסתו לתפקיד יושב ראש ההתאחדות הארצית, עד לפני כחודש הוא כיהן בתפקיד יושב ראש הדירקטוריון של חברת "פלס". מדובר בחברה כלכלית שמטרתה להעצים את הכנסות אגודת הסטודנטים של המכללה למינהל. תמורת עבודתו קיבל שונשיין שכר בסך כ-5,000 שקל בחודש, נוסף על משכורת של כ-8,000 שקל שהוא מרוויח כיושב ראש התאחדות הסטודנטים.
שני גורמים משפטיים המייצגים אגודות סטודנטים החברות בהתאחדות, ציינו השבוע כי כפל התפקידים של שונשיין מעלה חשש לניגוד עניינים. עורך הדין אסף בנאי, שכיהן בעבר כיושב ראש אגודת הסטודנטים במכללה למינהל וכיושב ראש דירקטוריון "פלס", מחזק את הדברים. "יש פה כמובן פוטנציאל לניגוד עניינים, מכיוון שעלולים להיווצר יחסי עבודה בין 'פלס' לבין ההתאחדות וההפך", הסביר בנאי. "שונשיין הוא יושב ראש דירקטוריון 'פלס' הראשון שמכהן במקביל לתפקידו בהתאחדות".
אגב, גם מנכ"ל התאחדות הסטודנטים אליצור כיהן עד לאחרונה בתפקיד מקביל: גזבר אגודת הסטודנטים במכללה למינהל וגזבר חברת "פלס". לדברי אוהד ארד, יושב הראש הנוכחי של אגודת הסטודנטים במכללה למינהל, "שונשיין ואליצור המשיכו להיות מועסקים על ידי חברת 'פלס' והאגודה במקביל לתפקידם בהתאחדות.
"הדבר אינו נוגד את התקנון, ולמיטב ידיעתי אינו אמור לגרום ניגוד עניינים. עם זאת, אני בהחלט חושב שיש טעם לפגם בכך שלמראית עין נראה שהמכללה למינהל השתלטה על ההתאחדות".
שונשיין, חבר מרכז מפלגת העבודה, יודע היטב שהחיים הפוליטיים לא נגמרים באקדמיה. בימים אלה הוא בוחן את האפשרות לרוץ לתפקיד בבחירות המקומיות, שיתקיימו בפתח-תקווה באוקטובר 2008. לשם כך הידק לאחרונה דווקא את קשריו עם פעיל הליכוד המפורסם גסטון מלכה, שנחשב לאחת הדמויות הפוליטיות המשפיעות ביותר בעיר.
לפני מספר חודשים פנה מלכה למכרו בבקשה שיסייע לו לאסוף חומרים לביוגרפיה שהוא עתיד לפרסם. שונשיין רתם לנושא את הסטודנטית י', ששימשה כראש מחלקת המעורבות החברתית בהתאחדות. במשך שבועות רבים הקדישה י' את מיטב זמנה ומרצה לכתיבת הביוגרפיה של מלכה בן ה-65, כחלק מפרויקט שההתאחדות מכנה "פרויקט מעורבות חברתית".
"לצערי, מצבי הבריאותי הידרדר והתעוורתי, דבר שהקשה עליי לאסוף חומרים ולכתוב את הספר", אישר מלכה. "פניתי לשונשיין וביקשתי את עזרתו, והוא הצמיד אליי את הסטודנטית, שאכן סייעה לי רבות".
השיטות אולי משתנות, אבל דפוס הפעולה נשאר דומה. וכך, באמצעות מינוי מקורבים, בהגמשת החוקים לצרכיו ובקידום עניינים אישיים באופן בוטה, מתקדם איתי שונשיין אל היעד הבא. "לא עשיתי כל 'דיל' עם שונשיין בנושא, אבל אם הוא יחליט לרוץ בבחירות בפתח-תקווה, אני אעמוד מאחוריו ואעשה ככל יכולתי כדי לעזור לו", מבטיח מלכה. "מדובר באיש מוכשר ורב-פעלים, אחד שמבין עניין".
איתי שונשיין התבקש להגיב לכלל ממצאי התחקיר ולהלן תגובותיו: באשר למו"מ שהתנהל בין הלחמי לבין נציגי גאידמק: "התאחדות הסטודנטים, עמותת איסתא-ליין ואני עצמי לא שכרנו את שירותי חברת הלחמי-עזרא כמתווכים בניסיון למכור את אחזקות הסטודנטים באיסתא". כמו כן טוען שונשיין כי לא היה מודע כלל למגעים בין הלחמי לבין נציגי גאידמק בנושא.
באשר לטענות שלפיהן שותפו לדירה במשך שלוש שנים, עורך הדין מיכאל הלחמי, ייצג את ההתאחדות בהליך משפטי מול אתר אינטרנט, אישר שונשיין את הדברים וטען: "ההתאחדות נעזרה בשירותיו של עורך הדין הלחמי באופן נקודתי וחד-פעמי בתחום הקניין הרוחני שבו הוא מתמחה. הדבר נעשה עקב חופשה של היועץ המשפטי של ההתאחדות ובאופן התנדבותי. עורך הדין הלחמי מעולם לא היה שכיר של ההתאחדות".
באשר להיכרותו של הלחמי עם אחד הגורמים המרכזיים בהליך מכירת הנכס של ההתאחדות בפתח תקווה, טען שונשיין כי למיטב ידיעתו עורך הדין הלחמי לא טיפל במכירת הנכס, והוסיף באשר למחיר העסקה: "הנכס נמכר במחיר הגבוה ביותר מבין ההצעות שהגיעו למשרדי ההתאחדות. הליך המכירה נעשה כדין ועל פי כללי המינהל התקין".
בנוגע לטענה שלפיה רואה החשבון רונן דלל משמש כרואה החשבון האישי שלו, במקביל לתפקידו כרואה חשבון של עמותת "איסתא ליינס": "טענה זו מעוותת את המציאות. רואה החשבון דלל שימש כרואה החשבון של העמותה עוד בטרם כניסתי לתפקיד יושב ראש ההתאחדות. יובהר כי ההגדרה 'רואה חשבון אישי' היא רחוקה מן המציאות ומנופחת, מכיוון שפעילותו של דלל בענייני היא פעילות מינורית שמתמצה בתיאום מס שנתי, ומדובר בשירות שמשרדו של דלל מעניק בחינם לכל הסטודנטים הלומדים במכללה למינהל".
בהתייחסות לתפקודו כיושב ראש דירקטוריון חברת "פלס": "עם סיום תפקידי כיושב ראש האגודה במכללה למינהל התחלתי באופן אוטומטי לשמש כיושב ראש דירקטוריון 'פלס' בהתאם לתקנון האגודה, שלפיו יושב ראש מכהן משמש בתפקיד יושב ראש הדירקטוריון של החברה הכלכלית. לא הסתפקתי בכתוב בתקנון, וכדי לוודא שאני עומד במבחנים החמורים ביותר ביצעתי בדיקות משפטיות, ומהן עולה כי אין כל ניגוד אינטרסים והמינוי תקין לחלוטין".
באשר לעובדה שמנכ"ל ההתאחדות מכהן בכפל תפקידים: "איתמר אליצור משקיע זמן רב בתפקידו, ואם הוא עושה פעולות נוספות על חשבון זמנו החופשי ובלי לפגוע בתפקידו בהתאחדות, אז אין בכך פסול ואין כל ניגוד אינטרסים".
בכל הקשור לטענה כי השתמש בזכות ההצבעה של סמינר הקיבוצים טוען שונשיין כי קיבל ייפוי כוח מערן קראוס, שעמד בראש אגודת הסטודנטים של סמינר הקיבוצים באותה תקופה וכי עניין זה מעוגן גם במסמכים המופיעים בידי וועדת הביקורת ומבקר הפנים של התאחדות הסטודנטים.
בנוגע לטענה כי שילם בצ'ק של אגודת הסטודנטים כמתנה באירוע פרטי טען בהתחלה שונשיין: "הטענה שקרית לחלוטין, ומעולם לא שילמתי על אירועים פרטיים מכספי אגודת הסטודנטים".
לאחר מכן, כשהוצגו בפניו הפרטים של הצ'ק שנרשם לפקודת בנו של עורך הדין חיים בשארי, הודה שונשיין: "היכרותי עם בשארי היתה במסגרת הסטודנטיאלית בלבד ומתוקף תפקידי כיושב ראש האגודה במכללה למינהל. כיושב ראש האגודה הוזמנתי לבר המצווה שהוא ערך לבנו. בתקציב האגודה יש סעיף המיועד לאירועים מסוג זה, ובו נקבע כי האגודה תשלם על מתנות לאירועים הקשורים אליה, ועל כן האגודה היא שנשאה בתשלום המתנה".
למרות זאת יצוין כי גם אוהד אלוני ואסף בנאי, שכיהנו כיושבי ראש האגודה במכללה למינהל, וגם אוהד ארד שמכהן בתפקיד בימים אלו, הבהירו למעריב כי "מעולם לא היה באגודה במכללה למינהל סעיף למתנות מסוג זה. סעיף ההוצאות המיוחדות נוגע לכיבוד ולרכישת מתנות לעובדי האגודה בלבד".
באשר לטענות האישה שהשכירה לו ולהלחמי את הדירה: "מדובר בשאלה קנטרנית הקשורה לחיי האישיים ואינה מעניינו של הציבור. הגשתי כתב הגנה שבו טענות קשות כלפי הגברת רגב ואני משוכנע שהאמת תצא לאור".
תגובתם של ההתאחדות ושונשיין לנושא גסטון מלכה: "הסטודנטית י,' פעילה חברתית ידועה, שמחה לסייע לאדם חולה פיזית אשר ביקש לכתוב את קורות חייו. חשוב לציין כי לא שולם שכר על עבודה התנדבותית זו".
שונשיין עצמו הוסיף באופן אישי: "אני גאה לעמוד מאחורי פרויקט ההתנדבות החשוב הזה, ומבטיח לעשות זאת גם בעתיד".
עורך הדין מיכאל הלחמי מסר בתגובה: "אינני מעוניין להגיב לשאלות שהפניתם אליי. מדובר בשטויות שכלל אינן ראויות לתגובה".
שותפו של הלחמי למשרד עורכי הדין, עו"ד יוסף עזרא, אישר כי הוא מייצג את חברת "אורות שלום" שרכשה את הנכס בפתח תקווה. ולגבי הניסיון למכור את מניות איסתא לגאידמק אמר: "אני לא הייתי מעורב בהליך הזה".
ואילו רואה החשבון רונן דלל מסר בתגובה: "במסגרת תפקידי כרואה חשבון אני מחויב לחסיון לקוחותיי. יש להפנות את השאלות למוזכרים בכתבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
