משחק מסוכן
יש לנו שני נובל בתורת המשחקים, אך טרם יצאנו מהמלכוד. חגי אלון על החשש מאינתיפאדה שלישית
רשומון. אביב–קיץ 2008. מלחמות לא קורות בחורף. הן קורות באביב ובקיץ, גג עד הסתיו. בוש יבוא, בוש ילך, אנחנו נחגוג ואחר כך נפנה להילחם. מלחמה היא הפתרון הטוב ביותר במצב של העדר תוכנית, או העדר חזון, או העדר מנהיגות. אז תהיה מלחמה. שביעית, שמינית – מי סופר. אינתיפאדה ראשונה, אינתיפאדה שנייה, תהיה גם שלישית. מחדל.
מזרח תיכון, שוק. הפלשתינים לא מרמים, הם מאמינים לנו מאוד שאנחנו לא מאמינים להם שהם מסוגלים לנהל מדינה משל עצמם – ומאמינים לנו שנעשה הכל כדי גם לא לתת לזה סיכוי, בכלום. אנחנו לא מאמינים להם, לא מאמינים להכרזות של עצמנו (קווי יסוד הממשלה, נאומים, הצהרות – אנאפוליס הס מלהזכיר) ומרמים את האמריקנים. יש שלוש ממשלות. בכל עיתון לפי השבוע אחד מביא הסכם ושניים מתנגדים. בכל עיתון כתוב שיש מירוץ להסכם. מי לא מאמין שזה אפשרי כעת. בזאר. האמריקנים יודעים שאנו מרמים אותם, שהפלשתינים מרמים אותם – ומרמים את כולנו שהם מאמינים לכל הצדדים. בזאר.
הבעיה? אני רוצה מדינה יהודית ודמוקרטית. ההסבר: מרמים את הציבור, האנטנות השרופות, המשטרה שלא נכנסת לשכונות בערים במרכז הארץ ולכפרים בנגב ובגליל, ידויי האבנים בצירי תנועה, חייל שנהרג ועדתו מסתירה את היותו חלל צה"ל, העוני, האבטלה, התחזקות התנועה האסלאמית, דריסת השוטר – כל אלו אינם עשן – זאת האש עצמה.
ברשות הפלשתינית מחייכים חיוך עצוב. על מי ישראל חושבת שהיא מצליחה להערים? מוכרים בפעם הרביעית את אותם פרויקטים, את אותן הקלות, מזיזים בפעם המאה את אותן תלוליות עפר והפלא ופלא – דבר לא קורה. חופש התנועה עדיין מוגבל, מצב התשתיות מדרדר, הכלכלה לא מואצת והרפורמות השלטוניות נראות כסוג של הזיה.
ולמה זה מתחבר? כי הפעם המאבק יהיה מאוחד, לא עוד הזדהות שקטה, חיבור אלים ונורא של
המלחמה כאן, היא תתחיל בעוצמה רבה. הפעם היא תהיה נוראה מכל. הגדה תבער, ערי ישראל מכל מקום יוכו בטילים, חמישית משטח ישראל הריבונית יחזור לימי שלטון צבאי–משטרתי תחתיו תעלה הדרישה לאוטונומיה אזרחית ערבית – והסוף ידוע לכל. הרשות הפלשתינית תעלם, יהיה שלטון מנדט ישראלי ובינלאומי עד שהחמאס ייקח את הגה השלטון.
את המלחמה מעטים יעשו, עשרות מיליונים יתמכו בה. כאן בישראל, בעולם הערבי, הבלוגים שלהם יהפכו להיט, הפוסטים שלהם לפוסטרים, ושידורי המחתרת לקול קורא לכל מוסלמי ברחבי העולם.
אנחנו מעצמת על צבאית, מעצמת על כלכלית – עם שני פרסי נובל בתורת המשחקים, לא מסוגלים לנתח ולצאת ממשחק המלכוד הכי פשוט שיש. מי שמסתכל על אירועים טקטוניים על תנועת לוחות של יבשות והפשרת קרחונים כאילו היו אירועים מטאורולוגים לא מבין כלום, מפספס את המקום האמיתי אליו נוסעת המציאות.
החומה שעדיין לא הושלמה היא היא הבבואה של כל זה – היא האמצעי של אתמול לבעיה של אתמול, שיגמרו לטפל בה בזמן עתיד שיהיה רווי בבעיות מסדר גודל וסוג אחר לחלוטין.
החומה באה לטפל בהפרדה – אנו ניצבים בפני מצב שלא יהיה לנו איך וממי להיפרד, לצערי. כמו שהיטיב לתאר זאת אהוד יערי בניתוח מבריק תוך כדי מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006, בניתוח סיכוני המלחמה - הם פשוט ייפלו על צווארנו.
כשזה יקרה נקבל אחריות גדולה יותר על אוכלוסייה עוינת יותר בתנאים בינלאומיים קשים יותר, ונחזור בדיוק 40 שנה אחורה. או אז נתכנן ונחלום על הימים שיכלו להיות כאן: שתי מדינות לשני עמים. "חומה ומחדל", שני עמים מדינה אחת – זאת הסכנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
