עזה, תתכונני
זאב קם כבר מתקשה להאמין לאולמרט ולדיבורים על מבצע. מצד שני, יש לו את טלנסקי על הראש
אך כדאי לשים לב לדיוק שבדברים – "כפי שזה נראה עכשיו". צריך לזכור שהדברים נאמרו שנייה אחרי שראש הממשלה נחת בשדה התעופה, לאחר טיסה ארוכה במיוחד. לא פשוט לנחות ישר לתוך השרב התל אביבי. אז כפי שזה נראה באותו רגע, אולי אנחנו באמת קרובים לפעולה צבאית. אבל לכו תדעו, שעתיים אחרי, כשהוא אחרי כמה שעות שינה, לוגם בניחותא מכוס מיץ קר, המצב יכול להיות שונה לחלוטין. אחרי הכל, מדובר בראש ממשלה שהפך את המילים "קרוב" ו"רחוק" למילים נרדפות. אצלו אי אפשר לדעת.
מצד שני, אסור לשכוח – יש את טלנסקי על הראש, ועד לרגע זה שום דבר לא עוזר. לא הפריצה "המדהימה" במשא-ומתן עם סוריה, וגם לא ה-אוטוטו הסכם עם הפלסטינים. מה קרה לזהבה גלאון, שואל את עצמו ראש הממשלה. איך היא לא מסתחררת מפטפוטי השלום שלי? איפה כל המאתרגים שעטפו בעדינות את שרון, הוא תוהה. לאן, לכל הרוחות, הם נעלמו? כלומר, ראלב מג'אדלה זה נחמד מאוד, אבל אני צריך מישהו שלוקחים אותו ברצינות, אומר לעצמו אולמרט. איך זה יכול להיות, הוא מתקשה להבין, הרי הפעם לא מדובר בכמה התנחלויות בעזה. הפעם זה על כל הקופה.
מי יודע, אולי איפה שכינורות השלום לא עובדים, יעזרו תותחי המלחמה. אם השמאל לא מוכן להיחלץ לעזרתו, אין ברירה, צריך ללכת לאופציה האחרונה. ניכנס בחמאס, נכבוש את הרצועה, נמחק כל מה שזז. איך אפשר לפספס? הרי מלחמה זה באנקר. במלחמה אין ימין ואין שמאל. אין קואליציה ואין אופוזיציה. אין טלנסקי, אין מעטפות, אין טיסות במחלקה ראשונה, אין ארוחות פאר וסוויטות נוצצות. כולם מתגייסים למען המטרה. לא יעבור זמן רב וכבר יהיה מי שיטבע את הביטוי "כעומק החקירה כך עומק הלחימה". כנראה בצדק.
למען הסר ספק, לחימה בעזה וחיסול תשתיות הטרור שם הם כורח המציאות. אין דבר מוצדק יותר מהסרת איום הטילים אשר כותש כבר שנים את דרום המדינה. אבל בשבילך, ראש הממשלה, זה כבר מאוחר מידי. לא אתה האיש שיושיע את תושבי הדרום. היו לך אין ספור הזדמנויות ובחרת להתעסק בדברים אחרים. תושבי הדרום זכו ממך עד היום רק להתעלמות, להפניית גב, מקסימום למעט רטוריקה אוהדת.
ואחרי כל זה, עדיין נותרה תקווה קטנה גם עבור ראש הממשלה. בכל זאת, דברים כמו אלו ששמענו מהשרה רוחמה אברהם, בכנס פעילים ממפלגת קדימה, לא שומעים כל יום. תמיכה בלתי מסויגת כזאת כבר לא קיבל ראש הממשלה הרבה מאוד זמן. חוכמה גדולה לא הייתה שם, אבל תמיכה בלתי מתפשרת הייתה גם הייתה. אלו הם הדברים שנאמרו מפיה של שרה בממשלת ישראל: "מה קרה? נכון, זו לא החקירה הראשונה וגם לא החקירה השנייה, וגם לא החקירה השלישית, וגם לא החקירה הרביעית. ואני לא יודעת אם זו תהיה האחרונה. אבל למה? למי זה מפריע בדיוק?"
למרות הדברים המרשימים, היה חסר לי איזה משהו קטן בדבריה של השרה אברהם. אולי משהו בסגנון מילות הפזמון של השיר הנהדר ששרה מרגלית צנעני: "אז מה, אם קנית לי אז מה, אם הבאת לי אז מה, אם נתת לי אז מה, אני לא ילדה קטנה". עכשיו כולם ביחד...
הכותב הוא עיתונאי, עורך דין וגם סטודנט לעת מצוא
נא להמתין לטעינת התגובות
