ההיגיון התאדה
מי קבע שהחופש הגדול חייב להיות בשיא החום? ולמה אנו חייבים להעתיק כל דבר מרחבי הגלובוס? משה פייגלין מתחמם
יומם של הילדים הופך ללילה והלילה ליום. השעמום הוא כידוע אם כל חטא וידי המשטרה מלאות עבודה בליקוט נערים המשוטטים בשעות הקטנות של הלילה, מחפשים צרות ובדרך כלל – גם מוצאים.
אבל נראה אתכם מנסה לשנות את העניין הזה. כנראה שאף אחד לא מסוגל להסביר מהיכן ההמצאה הזו התחילה, אז אני מרשה לעצמי לנחש שמדובר באימוץ הנוהל הבריטי ו/או האמריקני שחלחלו אלינו עוד בתקופת המנדט. אם אני צודק, אז אנחנו מיישמים כאן שיטה שמתאימה למזג הבריטי, לאקלים הבריטי, ללוח השנה הבריטי וכדומה.
באוסטרליה, למשל, יוצאים התלמידים לחופשה הגדולה בחג המולד – כלומר באמצע החורף שלנו. הסיבה היא אקלימית – הקריסמס האוסטרלי הוא קיצי למדי. אצלנו המציאות הפוכה – היולי-אוגוסט שלנו חמים הרבה יותר מהקיץ האנגלי. בישראל עדיף לקצר את השהות בחוץ בימים הללו.
בין אם זה כך ובין אם אחרת, אף אחד גם לא יעז היום לגעת בדבר המקודש הזה – "החופש הגדול". חברי מיכאל פואה, איש חינוך ותיק, כתב כבר לפני שנים תוכנית לשינוי לוח הלימודים השנתי והתאמתו ללוח השנה העברי, לאקלים הישראלי, וגם סתם להגיון החינוכי הבריא.
על פי תוכניתו של מיכאל, החופש הגדול מצטמצם לחודש ימים בלבד – מא' באב ועד א' באלול. כך מתחילה שנת הלימודים תמיד חודש לפני החגים ואין צורך בסינכרון בין החופש הגדול המתנהל על פי התאריך הלועזי לבין חופשות החגים, העשויות ליפול זמן קצר מאוד אחר סיומו.
חופשת החנוכה מתארכת למעין חופשת חורף ארוכה יותר, וכך גם חופשת האביב בפסח. מלבד פתרון המריחה הגדולה
שום דבר רע לא יקרה אם יפסיקו לשאול מתי נופלים החגים השנה, ויתחילו לשאול מתי נופל השנה אוגוסט. ראש השנה נופל השנה, כמו בכל שנה, בא' תשרי. מה יש, קצת קנאות לזהות הלאומית שלנו לא תזיק לאף אחד. זה טוב מכל הבחינות: להורים, לתלמידים, לזהות היהודית של המדינה ואני מאמין שגם למורים, אבל לך תנסה להתמודד עם הסתדרות המורים.
סיפור החופש הגדול הוא רק חלק קטן מהבעיה הכוללת של מערכת החינוך הישראלית. שורש הבעיה הוא עצם התפיסה כי המדינה היא האחראית על חינוך ילדינו. בזמן שביתת המורים הגדולה כתבתי כאן מאמר שבו הראיתי כי אילו משאבי המדינה המועברים למשרד החינוך היו מחולקים להורים בצורה של קופונים לשכירת מורים, וההורים היו אחראים לשימוש במשאבים הללו לחינוך ילדיהם, ניתן היה לחזור ולחנך את ילדי ישראל כפי שידעו היהודים לעשות לאורך כל ההיסטוריה – טוב יותר מכל אומה אחרת.
אבל אנו העדפנו להסיר את האחריות מעל כתפינו ולהפקיד את היקר לנו מכל – את ילדינו - בידי המדינה. בל נצפה שהתוצאה תיראה טוב יותר מדמותם החינוכית של האישים שהעמידה המדינה בראש אותה מערכת.
נא להמתין לטעינת התגובות
