סיור ירושלמי- י"ז בתמוז תשס"ח
אמנם קשה לטייל בצום ובחום, אבל לציון פריצת חומות ירושלים, אייל דוידסון ממכללת הרצוג גוש עציון, לוקח אתכם לסיור וירטואלי בעיר, לפי ציוני דרך היסטוריים
"חמישה דברים ארעו את אבותנו בשבעה עשר בתמוז [...] נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והָבְקעה העיר, ושׂרף אַפָּסְטְמוֹס את התורה, והעמיד צֶלֶם בהֵיכל" (משנה, תענית ד, ו).
במשנה מודגש שלתאריך יש כוח משלו, ולימים מסוימים על פני לוח השנה יש סגולות ותכונות מיוחדות עם יכולות השפעה היסטוריות. חכמי המשנה בוודאי ידעו שקשה למצוא לתפיסה זו הסבר רציונאלי, אבל הסתפקו ברשימת ה"הוכחות" לכך בהתייחסותם לתאריך י"ז בתמוז.
אנחנו נחלוף על פני האירועים שהמשנה מנתה, ונתוודע אליהם באמצעות סיור בירושלים:
1) "נשתברו הלוחות": משה רבנו שבר את הלוחות שקיבל בהר סיני, לאחר שנחרד ממראה המחולות סביב עגל הזהב. כאמור, אנחנו מסיירים בירושלים ולא במדבר סיני, אבל כדי להיזכר בנפשות הפועלות נוכל לצפות אל הרי מואב מתצפית יהודאי שבהר הצופים.
מנקודה זו, הממוקמת בסמוך לפינה הדרום-מזרחית של קמפוס האוניברסיטה העברית, ניתן לצפות אל מרחבי מדבר יהודה ובנימין, בקע הירדן וארץ מואב – הרי עבר הירדן המזרחי. בערבות מואב, אלו אותם מישורים ממזרח לנהר הירדן ולרגלי הרי מואב, חטאו בני ישראל בנְהִיָיתם אחר בנות מואב ואלילוּת בעל פְּעוֹר.
מכאן ניתן לראות גם את הר נְבוֹ, שם נקבר משה שלא זכה להיכנס לארץ המובטחת. את קברו לא יכולנו לראות גם אילו עמדנו כעת בהר נבו, משום שהוא לא נודע.
2) מתצפית יהודאי נפנה כמה עשרות מטרים מערבה אל תצפית נוספת הפונה דרומה, אל העיר העתיקה, תצפית הר הצופים.
מכאן נשקפת ירושלים העתיקה והחדשה, ומכאן בולטת כיפת הזהב, הממוקמת על מקום
קרבן התמיד היה קרבן שהוקרב בעקביות בכל יום, ובימי המצור, כשאזלו הכבשים, הוא בטל. מכאן אנו צופים אל מקום המקדש, ואל מקום המזבח שעדיין לא התחדשה בו עבודת התמיד.
3)כוונת המשנה היא לפריצת חומת העיר בימי המרד הגדול, שקדם לחורבן הבית השני.
בסמוך לרח' חיל ההנדסה (המכונה בטעות כביש מס' 1), בגן ציבורי צמוד לתחנת הדלק של חברת פז ברח' עמר אבו אל עץ, נמצאים שרידי החומה השלישית של ירושלים בימי הבית השני. חומה זו נבנתה ככל הנראה בתקופה סמוכה מאוד לפרוץ המרד בשנת 66 לסה"נ, והיא הייתה הראשונה שנפרצה על ידי הרומאים בדרכם אל הכנעת העיר.
4) לא ברור מיהו אותו אפוסטמוס, ומקובל לשער שמדובר באחד המצביאים הרומאים שלחם נגד המורדים בירושלים במרד הגדול, הוא מרד החורבן. שרפת התורה הוא מעשה המאפיין מלחמת תרבויות, ויש לציין שזה דווקא לא היה ממאפייני מלחמת היהודים והרומאים.
על כל פנים, מי שמעוניין לראות במו עיניו אפר של שרפת החורבן מימי הבית השני מוזמן אל המוזיאון הארכיאולוגי על שם ווהל במרכז הרובע היהודי, המכונה "הרובע ההרודיאני" או "הפרוור ההרודיאני".
באתר נחשפו שרידי בתי מגורים מפוארים במיוחד משלהי ימי הבית השני, מהם ניתן ללמוד רבות על אורח חייהם של יהודי ירושלים בתקופה סוערת זו.
5) העמדת הצלם בהיכל משמעה הכנסת סממנים פגאניים אל תוככי קודש הקודשים היהודי.
מקורות היסטוריים אכן מצביעים על כך שהרומאים חנכו מקדש רומאי תחת המקדש היהודי החרב, אבל יש החוקרים המטילים בכך ספק.
ברחבי ירושלים בוודאי נחנכו מקדשים פגאניים בתקופה הרומית, ואת שרידיו של אחד מהם נוכל לראות במתחם מנזר האבות הלבנים, הסמוך אל שער האריות. בחפירות הארכיאולוגיות במקום נחשפו שרידים מרשימים מתקופות מגוונות, ובהם גם יסודותיו של מקדש רומי לאל הרפואה אסקלפיוס, ליד ברכות גדולות לאגירת מי גשמים, כנראה מתקופת הבית השני.
אגב, סמל הדמות הפגאנית הזו היה נחש הנחושת (כמו גם, להבדיל, של חיל הרפואה הצה"לי), סמל שנלקח מן הסיפור המקראי אודות רפואת בני ישראל במדבר באמצעות הבטה אל נחש הנחושת שהעמיד משה. סיפור זה התרחש בארץ מואב, במקום שאליו צפינו בתחילת הסיור.
אייל דוידסון הוא מרצה במחלקה ללימודי ארץ ישראל, במכללת הרצוג בגוש עציון.
נא להמתין לטעינת התגובות
