האב התנגד - אך האם תיקח את הבן לגרמניה
ביהמ"ש העליון אישר לאם גרמנייה להגר עם בנה הישראלי למרות התנגדות האב. הסיבה: בארץ היא תהפוך ל"אסירה ואומללה"
בית המשפט העליון הפך אמש (ה') החלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב והתיר לדיילת אוויר גרמנייה להגר מכאן לארצה, עם בנה הישראלי, בן השבע, שרוב חייו עברו עליו בישראל. ההסכמה ניתנה למרות מאבקו המשפטי החריף של האב הישראלי נגד ניתוקו מבנו ולמרות שהאם כבר חטפה פעם את הילד לגרמניה ונאלצה להחזירו לישראל. השופטים: "זהו הרע במיעוטו".
זהו המהפך השני בפרשה לאחר שקודם כבר ביטל בית המשפט המחוזי פסיקה של בית המשפט לענייני משפחה, שהתיר לאם להגר מהארץ עם הילד. שופטי בית המשפט העליון, המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין, אלייקם רובינשטיין ויורם דנציגר, החליטו לאחר לבטים רבים, כי טובת הילד היא שיימסר לאמו הזרה.
האם הוגדרה על ידי פסיכולוגית מומחית כבעלת "מסוגלות הורית" טובה יותר משל האב הישראלי. בכך קיבלו השופטים את עמדת פרקליטי האם, עו"ד בני דון יחיא ודב פרימר. את האב יצגו עו"ד שמואל מורן ושמעון שובר.
מדובר באזרחית ותושבת גרמניה, נוצרייה, בת 45, העובדת כדיילת בחברת התעופה הגרמנית "לופטהאנזה". בן זוגה הוא יהודי, בן 37 , תושב ישראל, המחזיק באזרחות כפולה, ישראלית ובריטית. השניים הכירו, בשנת 1995 , בהודו, במהלך טיול, בעת שהאישה הייתה נשואה לאחר.
בתום הטיול בהודו שבו כל אחד לארצו ושמרו ביניהם על קשר מכתבים וטלפונים. כשנה אחר כך התפתח ביניהם רומן והיא הגיעה לישראל מידי חודש. בשנת 1996 התגרשה האישה מבעלה בגרמניה, ובשנים 1989-1999 היא התגוררה עם חברה הישראלי בדירה שכורה בחיפה. במהלך אותה תקופה המשיכה האישה לעבוד כדיילת ושהתה בישראל באשרת תייר שהוארכה מפעם לפעם.
בשנת 2001 נולד בנם בגרמניה וכחודש לאחר מכן הם שבו עמו לישראל. בשנת 2003 טסו האם והילד לגרמניה בהסכמת האב. אולם השניים לא שבו לארץ והאם הודיעה לבן זוגה כי אין בכוונתה לשוב. בית משפט גרמני חייב אותה לשוב, לבקשת הבעל, וזאת בהתאם לאמנת האג בעניין ילדים חטופים.
במשך חמש השנים האחרונות, חיה האישה בעל כורחה בתל-אביב עם הילד והשניים ניהלו מאבקים משפטיים בכל הערכאות. בית משפט למשפחה שפסק לטובת האישה, בית המשפט המחוזי שהעדיף את האב - עד שהאישה זכתה עתה בעליון.
שופטי העליון קיבלו היום את עמדת המומחית, שיש להעדיף
"איני סבור כי בחירתה של האישה לקיים מערכת יחסים עם ישראלי מלמדת על רצונה ועל כוונתה להתגורר בישראל למשך כל חייה", קבע דנציגר. "הימצאותה בארץ בשנים האחרונות נובעת בעיקר מהתמשכות ההליכים המשפטיים בינה לבין האב".
עוד הוסיף דצינגר כי "אם היא תישאר בישראל היא תחוש כמי שנגזר עליה לחיות במדינה, בניגוד לרצונה ולאומללותה תהיינה השלכות חמורות על הקטין... היותה של האם היחידה הראויה לשמש משמורנית עבור הקטין יחד עם ההשלכות החמורות שעלולות להיות על הקטין כתוצאה מהישארותה בניגוד לרצונה, מטים את כף המאזניים לעבר מסקנת המומחית כי הגירת הקטין לגרמניה עם אמו, היא בבחינת הרע במיעוטו".
הילד קשור לכל אחד מהוריו, כשאביו מבקרו בהתאם להסדרים שנקבעו, והוא מוגדר כ"שמח ומאושר", מעורה בגן ובחברת ילדים, מבקר בחוגים, קשור לסביבתו ועל רקע זה קיים חשש כי הפרידה מאביו עלולה להיות קשה ומכאיבה. למרות זאת העריכו שופטי העליון כי הנזקים הצפויים לו כתוצאה מאילוץ אמו להישאר בארץ הם חמורים יותר.
השופטים התנו את הגירת הילד לגרמניה בכפוף למגבלות הבאות: האם תגיע עמו לישראל לפחות ארבע פעמים בשנה, כל פעם למשך שבוע לפחות, והיא תאפשר לאב לראותו בגרמניה בכל עת שיחפוץ, בתנאי שיתאם זאת מראש.
להבטחת קיום התנאים חויבה האם לחתום על ערבות בסך 200 אלף שקל. בעוד שנתיים יוחזר העניין לדיון בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב כדי שיבחן אם האם עמדה בהתחייבויותיה ואם אכן נשמר קשר סביר בין הילד לאביו.
נא להמתין לטעינת התגובות
