היצר האגואיסטי של מנהיגינו
עורו, חבורה של סחטנים שעומדים בראש המדינה. אין צ'אנס בעולם שהמלחמות הפנימיות ביניכם יעזרו לנו לצאת מהבוץ ואולי לעלות על דרך חדשה
איך יכול להיות שהמסע המביש הזה חוזר ולא עוזב אותנו לרגע? איך יכול להיות שבכל פעם שהחבורה הזאת מתבקשת לזקוף קומה כי יש פה על הראש לנהל מדינה, היא מצליחה להשניא את עצמה באופן כל כך יסודי?
איך יכול להיות שאף אחד מהנוגעים בדבר לא מפנה חצי רגע לדבר האמיתי, לעובדה הלא כל כך חשובה שיש פה ארץ ואזרחים ומצב מאד לא פשוט, והתפקיד המוגדר שלהם זה לקחת אחריות ולנהל את הדברים?
היצר האגואיסטי האישי של כל אחד מהנציגים והאגו הנפוח שלהם הופך להיות הדבר הכי חשוב בסדר היום, וכל השאר - שילך לעזאזל.
זה מתחיל במסע הבקשות של שר הביטחון, שכל מה שעובר לו בראש זה רכבות שדורסות מכל הבא ליד ולא מתחשבות באף רמזור. שיגעון הגדלות שלו מעורר פלצות, כל המערכת נכנסה לסבב של בחישות סביב איזה ניואנס של כן בכיר או לא בכיר ושל כן יו"ר אופוזיציה שהוא לא חבר כנסת, חוק שאם יתקבל הולך לאבד את עצמנו לדעת.
הכל צריך לעבוד במצוות הגביר, הכל צריך לספק את הצריכים והסיפוקים המיידים שלו. הנציג של השכל הישר ושל האסכולה האנליטית לא מפסיק לחשוב לרגע על טובת המדינה, אבל רק מתי שנוח לו, ואם חס וחלילה משהו עשוי לפגוע באופן ישיר בתפיסת העולם האנליטית שלו - הוא שולף זוג שיניים חותכות ונוגס עד זוב דם.
כל האנרגיה שהקדוש ברוך הוא זרק לתוכו הופכת לאנרגיה מכבה ולא מדליקה כי בעצם הוא מתחמן הכל כדי להזיז את ציפי לבני ממקומה ולרשת אותה, אבל הכל ארוז במין צלופן אטום ובמשפטים ארץ ישראלים נורא שורשיים.
הוא אפילו ביקר כמה פעמים במשרדו של בנימין נתניהו, אולי שם אפשר לרקום איזו רקמה שתשרת את התוכנית שלו, אולי המהלך הזה מאד יפחיד את ציפי לבני והיא תעבור לדום ותצדיע.
הכל כל כך שקוף ולא חכם ולא מתוחכם. ברק נראה כמו בוכלטר שסופר את ימיו לאחור, כמו שדכן מאוס מאיזה עיירה נידחת ומה שהכי מרגיז - הוא לא נותן לנו קרדיט וחושב שאף אחד לא ממש מבין את המעללים שהוא מבצע ואף אחד לא מבין מה הוא רוצה בסופו של יום.
זה כל כך נחות לנסות ולהעמיד אותנו בשלשות ולעשות עם הראש כן בכל פעם שהוא זומם איזה דבר לטובת האגו המפוצץ שלו.
אחריו בתור עומדת ש"ס, שלא מפסיקה לשנן איזו מנטרה שקשורה לילדים רעבים. והרי מתחת לדקלומים האלה מסתתרים שיקולים כספיים, הרבה כוחנות ובעיקר שיקולים
באופן כזה או אחר ממה שאני מרגיש וחושב, אריה דרעי יכול להיות ראש הממשלה הכי מצליח של המדינה הזאת אבל זה נושא שחייבים לדון בו באופן יותר רציני בהזדמנות אחרת.
ש"ס תפסה פוזיציה מתנשאת וחסרת רגש. היא כרגע מנפחת את החזה ובלי להרגיש מפגינה נכות רגשית והיא לא מסמנת שום אחריות לאומית. כל מה שאמור לחבר אותה לבוחריה כבר מזמן לא עובד, כי כבר אף אחד לא באמת מאמין לטקסט כי הוא יודע מה מסתיר הסאב-טקסט.
מה שעוד מרנין באופן מיוחד שבכל פעם שמראים את החבורה הזאת, נגלים פניו של האיש הישר בעיניו יעשה - הרב הדגול והישר בניזרי - שעומד ותלוי נגדו כתב אישום לא פשוט ולא נקי על לא מעט כסף שגנב ועל לא מעט ניצולים לרעה של כל מיני קשרים, או כמו שכותבים את זה בספרות הפוליטית הוא בחש את ידיו עמוק בתוך סיר השררה.
הפריים הזה מקטין את החמולה הזאת למימדים של פושטי יד. זה כל כך מדכא לדעת שכל החבורה הזאת מתנהלת מעל פני החוק והמוסר, ובאופן כל כך נחות ונצלני היא מהתלת בבוחריה שחלקם הגדול באמת זקוק לעזרה.
ופתאום הקיצו משנתם הדובית הגמלאים והעומד בראשם הודיע חד משמעית שגם הם רוצים כסף. יש משהו מרנין בעובדה שרפי איתן ישיר בדבריו ולא אורז אותם בשום משנה פוליטית, הוא פשוט רוצה כסף כי כולם מקבלים. הוא כנראה עם לא מספיק ניסיון לבלבל לנו את הראש במשפטים ספרותיים מתוך הפוליטיקה, הוא תמיד אומר את האמת. אבל גם ילד תמיד אומר את האמת.
עורו, חבורה של סחטנים. העולם עומד בפני שינוי מאד אקוטי, הולכים לקרות פה דברים שצריך כל כך הרבה שכל וכל כך הרבה פתיחות בשביל להבין אותם ולהמציא עבורם תשובות. אין צ'אנס בעולם שהמלחמות הפנימיות ביניכם יעזרו לנו לצאת מהבוץ ואולי לעלות על דרך חדשה.
שבת שלום
אייל גפן
נא להמתין לטעינת התגובות
