זה לא גשם - זה מטח קסאמים
קסאמים, בניגוד לדיווחי התקשורת, לא "נופלים" אלא משוגרים, נוחתים מתפוצצים, פוצעים או הורגים. הגיע הזמן לדייק
עוד לפני שהרגיעה בעזה הסתיימה באופן "רשמי", שוב חזרו הדיווחים בתקשורת הישראלית על רקטות הקסאם שנפלו בשדרות וביישובי עוטף עזה. ושוב עולה אותו הניסוח - כן גרמו נזק, לא גרמו נזק, יש נפגעי הלם, אין נפגעים הפעם. סופרים את הקסאמים ועוברים לידיעה הבאה.
יש לי בקשה לעיתונאים: אל תגדירו פגיעות של קסאמים כ"נפילות". נכון , לכח המשיכה יש חלק קטן בסיום מסלולו של הקסאם וגם בזה של פצצת המרגמה, אבל זה אינו שיעור בפיזיקה, אלא פעולת טרור לכל דבר.
מדובר במערכת גדולה ומשומנת, שפועלת בתיאום מרשים כדי לירות פצצות מרגמה ורקטות על אוכלוסייה אזרחית, עלינו. מערכת שמתחילה בבנקאי הטרור באיראן או בסעודיה, ועוברת דרך ארגוני הטרור ובראשם החמאס.
היא חולפת דרך הכיסים המרופדים היטב של חאלד משעל, החי חיים נוחים מאד של "גלות" בדמשק, ובארנקו של איסמעיל הנייה, שמקבל משכורת כפולה כנראה - אחת כראש ממשלת פלסטין בעזה והשנייה כבכיר בארגון טרור ממומן היטב.
חלק מהתקציב הנכבד עובר לכיסיהם של אנשי המנהרות המייבאים את הדלק, את חומרי הנפץ ואת כל מה שנדרש כדי לייצר ולהסיע את הרקטות. גם חברי חוליות השיגור, שעבורם זו פרנסה טובה בתנאים של רצועת עזה ובכלל, מקבלים את הנתח שלהם.
החוליות הזריזות יותר יוצאות מוקדם בבוקר על מנת לשגר את שלישיית הקסאמים, בדיוק כשהילדים שלנו בדרך לבית הספר. הם מקווים שבשעות העמוסות האלה יפגעו הרקטות באזרחים ואז צפוי להם לא רק תשלום מסודר, אלא גם בונוס. והם עוד יספיקו להגיע לבית הקפה לנרגילה וקפה של בוקר.
אנחנו, מהצד השני, מנסים להמשיך לקיים חיים נורמלים. ככל שניתן. לפעמים נדמה לי שיותר משמפריעות
הפוליטיקאים שלנו למדו להגיד "עוטף עזה" במהירות רבה, ובדרך כלל באותו משפט עם "שדרות". אבל כדי לזכות בהגנה מינימלית, היו תושבי מערב הנגב חייבים לפנות לבג"ץ לא פעם אחת, אלא פעמיים.
בפעם הראשונה, לפני שנתיים, פסק בג"ץ שהמדינה חייבת לדאוג לתנאים סבירים לילדים ולבני הנוער במהלך הלימודים. בעקבות הבג"ץ התחילו בתהליך מזורז של מיגון בתי הספר והגנים באיזור.
הפנייה השנייה הייתה השנה ובה דרשו תושבים החיים במרחק של פחות מארבעה קילומטר וחצי מגדר הגבול לזרז את בניית חדרי הביטחון בבתיהם. לפנייה המנוסחת היטב צירפו חבריי גם שיר של נתן אלתרמן, שלאורך שנים רבות ידע לבטא היטב את כל מה שאיננו ראוי בהתנהלות אצלנו.
את השיר הזה כתב אלתרמן בטור השביעי ב-1955 והוא רלוונטי היום לפחות כמו אז. "נשער כי תותח ערבי אחד, תותח קטן, בן בלי ערך, יורה נים לא נים ירייה רק אחת לשבוע בלבד, אל שטח מערכות העיתונים. . ." אתם מוזמנים לשער יחד איתי מה היה קורה אילו זו הייתה המציאות היום.
ובלי להאשים איש: אנא, אל נגיד "קסאמים נופלים". זה לא גשם, גם לא פירות בשלים הנושרים מעץ. זה מאמץ מכוון של קבוצות הטרור ברצועת עזה להצדיק את קיומן ולפגוע כמה שיותר במדינת ישראל ובאזרחיה.
ועכשיו, אחרי שהרגיעה תמה גם רשמית, וההתקפות הולכות וגוברות, את השאלה הזו לא רק אנחנו כאן צריכים לשאול, אלא כל אזרחי ישראל: כיצד אנו מגיבים?
נא להמתין לטעינת התגובות
