שיגיד כבר "שתי מדינות"
את מה שלא הצליחה לחלץ ממנו ציפי לבני, ברק אובמה יוציא. אם נתניהו לא יאמר, עשוי אובמה להימנע מלהופיע עמו בצוותא
מחווה יפה עשו אתמול בנימין נתניהו ואהוד ברק בסכמם, עוד טרם הוכרעה שאלת הצטרפות העבודה לקואליציה, "לכבד הסכמים קודמים" של ממשלת ישראל. וכי ישנה אפשרות אחרת? ההתחכמות הזאת, שהיא בעצם נוסחה עוקפת "שתי מדינות לשני עמים", היא המאפשרת לנתניהו להמשיך ללכת עם ולהרגיש בלי. סרבנותו העיקשת להודיע במפורש על תמיכתו בנוסחה שעליה חתמו אישים שאינם חשודים בהשתייכות לשמאל הרדיקלי כאריאל שרון וכג'ורג' בוש עברה את משוכת ברק. אך את משוכת ברק אובמה לא תעבור.
בוושינגטון, שבה ביקרתי בשבוע שעבר, כבר התרגלו לרעיון של נתניהו, ודוברי הממשל, אלה הרשמיים ואלה שפחות, עושים מאמץ ניכר כדי להפגין את ביטחונם ביכולתן של שתי הממשלות החדשות לשתף פעולה. נתניהו יבקר את אובמה בתחילת חודש מאי ויזכה לקבלת פנים חמה, שתנאי בצדה. הוא יצטרך לומר משהו על "שתי המדינות" הללו, ישראל ופלסטין, האמורות לחיות בשלום זו לצד זו, מתישהו, ברוח החזון האמריקאי.
אם נתניהו לא יאמר - אומרים בממשל - עשוי אובמה להימנע בנימוס מלהופיע עמו בצוותא. כך הסביר זאת אחד מבכירי וושינגטון: "אם הנשיא יעמוד לצדו של ראש הממשלה ונתניהו ימשיך לסרב, זה ייראה כאילו הנשיא מוכן לקבל סירוב כזה". והנשיא לא מסכים.
בממסד האמריקאי מתקשים להבין מה נתניהו רוצה בדיוק. ההתעקשות שלו נראית לכמה מהם מעשה קצת "ילדותי", כפי שנפלט למישהו בנוסח בלתי דיפלומטי. כן, גם הם שמעו את ההסברים הנפתלים: ראש הממשלה איננו רוצה שתהיה לפלסטינים "מדינה" במובנה הכולל גם ריבונות על המרחב האווירי, ושליטה בגבול בינלאומי עם מדינה שכנה, וזכות לקיים צבא. נתניהו
אך סירובו להצמיד את המילה "שתי" למילה "מדינות" במשפט אחד מביכה אותם, מעיקה עליהם. אם גם כך נראים הסיכויים לפריצת דרך בערוץ הפלסטיני קלושים, אם גם כך מבינים בממשל שהמכשולים גבוהים וההזדמנויות חמקמקות, מבקשים האמריקאים לפחות דבר אחד: קצת שקט תעשייתי. הבית הלבן של אובמה טרוד מאוד בענייני כלכלה, בקושי יש זמן למזרח התיכון. את השליח המיוחד, ג'ורג' מיטשל, מינו, בין השאר, כדי שיהיה מי שיוכל לעשות משהו בזמן שהנשיא עסוק. שלא יוכלו גם להטיח בהם את הטענה (המוגזמת) שהוטחה בממשל בוש על הזנחת "התהליך המדיני".
סרבנותו הדווקאית של נתניהו מייצרת, לטעמם, רעש מיותר. מושכת אש. הרי גם כך, מלכתחילה, הוא חשוד בעיני העולם כמי שינסה לעצור את עגלת השלום, גם כך יצטרך להתמודד עם טענות והאשמות, עם דעות קדומות. ובעצם, הם מסכימים איתו בחלק ניכר מהנושאים. יודעים שצריך לעבוד "מלמטה" על חיזוק היכולת השלטונית של הרשות הפלסטינית בטרם ניתן יהיה לדבר על התקדמות. מבינים שניסיונות שאפתניים מדי נגמרו בדרך כלל בהתרסקות, ושמוטב להתקדם לאט, בזהירות, בלי חלומות מיותרים. היועצים של אובמה סבורים שנתניהו עושה טעות. הוא מקשה עליהם להסכים איתו, כמעט כופה עליהם מחלוקת. מחלוקת מיותרת.
הנה תחזית: מה שציפי לבני לא הצליחה לחלץ ממנו, אובמה יצליח לחלץ. הנוסח "שתי מדינות לשני עמים" הפך זה מכבר לקלישאה מגוחכת. אולי כדאי שפשוט יגיד כבר את השטות הזאת ויתפנה לעסוק במה שחשוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
