"הממסד מסתיר את האמת על הקשר בין סרטן לזיהום סביבתי"
הקשר בין זיהום סביבתי ומחלת הסרטן מוסתר במגירות אפלות ולא זוכה לחשיפה משמעותית. פרופ' דוורה דייויס, ראש המכון לאונקולוגיה סביבתית באוניברסיטת פיטסבורג, מציגה בכל הזדמנות את חומרת הבעיה. היא מטיפה לאורח חיים טבעי ומזהירה ששימוש בטלפון סלולרי מסרטן ותחליפים הורמונאליים מסוכנים. ראיון מיוחד
"הרבה דברים הקשורים לסוגית הקשר בין זיהום סביבתי ותחלואה מוכנסים למגירה אפלה ולא זוכים לחשיפה", אומרת פרופ' דיוויס. בפועל עסוקים מקבלי ההחלטות בתירוצים ובדחיות: "צריך לקחת את מה שאנו יודעים, ויש הרבה מידע ומחקרים טובים על כימיקלים הגורמים לסרטן בבעלי חיים, להפסיק לחפש הוכחות בקרב בני אדם ולהתחיל לפעול למניעת הפגיעה בבני אדם".
פרופ' דייוויס נחושה: "we need to walk the talk ", ומתכוונת לכך שיש לגבות את המילים במעשים. "מה שהרבה לא מבינים הוא שתקציב ממשלתי קובע על מה מוציאים כספים, ואם לא ממנים פיקוח על הסביבה למעשה לא ממנים את הגנת הציבור ולא את האכיפה של הגנה זו".
הופעה מחודשת של מחלות מידבקות בכל העולם והתפרצות זנים חדשים של זיהומים ישנים הם רק חלק מהסיבות שגרמו להתעניינות רבה בנושא. לתוצאות המאיימות יש מגוון סיבות כגון גידול באוכלוסייה, רגיעה במלחמה ביתושים, שינויי אקלים ועלייה בטמפרטורות.
העליה בטמפרטורות ושינויים במשקעים יצרו באזורים מסוימים תנאים אידיאליים להתפתחות ולהתרבות של חרקים ומכרסמים מעבירי מחלות, כמו גם של חיידקים ווירוסים.
לגבי התחושה שלי, לפיה בשני החורפים האחרונים חלינו יותר מבעבר בדלקות גרון ושפעת, אין עדיין מידע מספק וזה כמובן לא הוכח, אך בהחלט קיימת החמרה ממשית בכל הנוגע למחלות זיהומיות שמועברות על ידי יתושים ודומיהם. "כל הזמן מגלים שינויים. אם למשל עד כה הייתה ההנחה לגבי יתושים כי הם אינם חיים בגובה 3,000 מטר, היום כבר מוצאים אותם גם בגובה 4,000 מטר".
פרופ' דיוויס הייתה חברה בפאנל הבין-ממשלתי לשינויי האקלים, אותו פאנל שזכה בפרס נובל לשלום בשנת 2007 יחד עם אל גור. "התרומה הייחודית שלה היא לא רק בעריכת מחקרים בעלי חשיבות גבוהה, אלא בזעקת הממצאים שלהם ובתרומה אמיתית לשינויי במדיניות", אומרת אלה נווה, אפידמיולוגית והרכזת המדעית של הקואליציה לבריאות הציבור. "הנושא של השפעות סביבתיות על מיני תחלואות הוא נושא שמאוד מטואטא מתחת לשטיח ואנו מקווים שהביקור של פרופ' דייויס יפקח את העיניים של הציבור ושל מקבלי ההחלטות".
דעותיה ומחקריה, שנחשבו בעבר לא מקובלים, חדרו בשנים האחרונות יותר ויותר לקונצנזוס המחקרי והציבורי. בספריה טוענת דיוויס כי "הממסד עדיין מסתיר את האמת על הקשר בין סרטן לבין זיהום סביבתי". בכך היא הפכה לדוברת הקולנית ביותר והפרובוקטיבית ביותר של המאבק נגד הזיהום הסביבתי, במיוחד זה התעשייתי, בשם בריאות הציבור.
כך עוסקת פרופ' דיוויס
פרופ' דיוויס טוענת באופן חד משמעי שמי שאומר ששימוש בהורמונים סינתטיים לטווח ארוך (לדבריה, תקופה של חמש שנים) אינו מסוכן, פשוט מדבר שטויות: "הרבה רופאים אומרים את זה ולעיתים קרובות זה משום שההכשרה הרפואית ממונת בעיקרה על ידי חברות התרופות. הרופא אומר זאת כי כך אמרו לו והוא לבטח מאמין בזה, אך האמת היא שזה בפירוש שטויות. למרות המינונים הנמוכים המקובלים היום, הגלולות הללו יגרמו למחלת אוסטיאופורוזיס (החלשות העצמות). למעשה מדובר בצורה של סירוס כימי".
מה תאמרי לאישה שנוטלת באופן קבוע גלולות נגד הריון?
"מדובר בסוגיה מורכבת מאוד. עבור נשים, השימוש בגלולות למניעת הריון הוא קריטי לצורך תפקודן בחברה, ולכן ישנה חשיבות גבוהה בפיתוח גלולות בטוחות יותר לשימוש ויש בהחלט לעשות זאת, אך בו בזמן חשוב גם להבין שלשימוש בכימיקלים יש יתרונות וחסרונות. זהו אינו עניין פשוט".
לקראת חג הפסח מרעיפים עלינו רשתות השיווק שלל מבצעים "חסרי תקדים" עבור מגוון רב של חומרי ניקיון. האפשרויות לנקות אזורים שונים בבית מעולם לא היו רבות כל כך. ורעילות כל כך. ההנחיה הכללית היא להעדיף מוצרים עם כמה שפחות מרכיבים, אך במקום להסתכן בשאיפת מזהמים שחלקם מסרטנים, מציעה פרופ' דיוויס תחליפים טבעיים: "חומץ, מיץ לימון וסודה לשתייה הם חומרי ניקוי יעילים ביותר. אני, למשל, מצחצחת שיניים עם סודה לשתייה".
אני יכולה להעיד על שיניה הלבנות והמבריקות של פרופ' דיוויס, אך מה שעניין אותי לא פחות היה כיצד מתמודדים עם בעיית הטעם? "אנו מורגלים לטעם משחת השיניים שמקורו באספרטיים ובממתיקים מלאכותיים. הבעיה באספרטיים היא שזהו חומר שדווקא מעודד עלייה במשקל". האספרטיים מתמרן את המוח לחשוב שמדובר בסוכר, אך כשבפועל רמת הגלוקוז בדם יורדת, התיאבון עולה. "בארצות הברית השימוש באספרטיים הוא הגבוה ביותר, ובו זמנית גם שיעור הסובלים מבעיית השמנה הוא הגבוה ביותר".
רבות הדרכים שבאמצעותן ניתן להימנע מחשיפה לחומרים מסרטנים החל בבחירת המאכלים ועד המוצרים שאנו שמים על גופינו כל יום. "העור הוא האיבר הגדול ביותר והוא סופג את כל החומרים שבמוצרים הללו אשר בהחלט יכולים להשפיע על הבריאות".
לרוב מקרי הסרטן, מתברר, לא אחראים גורמים תורשתיים. לרוב המוחלט מכלל המקרים אחראים דווקא גורמים סביבתיים. מגורים ליד כביש ראשי, למשל, מהווה גורם קריטי לחלות בסרטן. כמו כן ישנם גורמים נוספים שאנו יכולים לשלוט בהם, כמו בבחירה לעשן. אך מה עם שאר הגורמים שהידע של האזרח הפשוט לגביהם הוא חלקי ביותר או לא קיים? ומה לגבי הגורמים שאינם כלל בטווח שליטתו?
אנו מפקידים את ביטחוננו במערכת הבריאות הממשלתית ומצפים שזו תעשה כמיטב יכולתה לעידוד מניעת הסרטן ותחלואות אחרות ולמיגור הגורמים הנמצאים באחריותה. המציאות, לעומת זאת, מתגלה כמורכבת הרבה יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
