ספינת השוטים של ביבי בדרך לתהום
ביבי יעמוד בהבטחותיו לבוחרים וזה אומר שלא יקרה פה כלום. כשארצות הברית תבוא בטענות נגיד כרגיל שאין לנו פרטנר
אבל אי שם, בוושינגטון, בממשל החדש והפעלתני של אובמה גם ממשיכים לשוט, בדיוק ממול הספינה שלנו. זה עניין של שבועות ספורים עד להתנגשות הבלתי נמנעת. בפגישתו של נתניהו עם שליחו של נשיא ארה"ב למזרח התיכון, עלה פתאום תנאי חדש: הכרזה פלסטינית של ההכרה בישראל כמדינה יהודית.
אין גבול להמצאות של הראש היהודי. אה, ועוד משהו. קודם שיוסר האיום האיראני מעל ראשה של ישראל. מי כמו ראש הממשלה יודע עד כמה מסובך הוא אותו איום איראני, וכמה מסובך להסיר אותו. מי ששם את זה כתנאי לחידוש השיחות בינינו לפלסטינים, מקווה להרוויח זמן. הרבה זמן.
עד ששני התנאים הללו ימולאו, מקווים בירושלים, או שהפריץ ימות, או הכלב, אולי אפילו שניהם. ובינתיים? כלום. בקואליציה ימנית הכי טוב לא לעשות דבר. אל תבואו לנו עם נסיון לפתרון הסכסוך. את כאב הראש הזה לא צריך עכשיו נתניהו. תנו להכין בשקט מתקפה צבאית על איראן, אחר-כך נדבר.
ההיסטוריה, גם זו הקצרה, תמיד מערימה קשיים. שערו בנפשכם איך יכולנו לרוץ קדימה אם היה נוצר תיאום זמנים בין נשיאותו החדשה של אובמה, לשלטון הקודם בישראל, בראשות אהוד אולמרט.
איזה אופק חדש יכול היה להיפתח, טלטלה גדולה בכל מערכת היחסים בינינו לפלסטינים והסורים, אולי אפילו חתימה על הסכם שלום, לפחות עם אחד מהגורמים הללו.
כל-כך הרבה הגיון, זהירות, רצון להגן על ישראל ולשמור עליה יש בתוכנית אובמה לשלום במזרח התיכון, עד שמי שאינו תקוע ברעיונות עבר מתקשה להבין מדוע לא להתחיל לפחות לדון בה.
מדובר שם
מדובר על עזרה כלכלית וביטחונית מאסיבית מצד ארה"ב, וזוהי כמובן רק הצהרת הכוונות. הפרטים יסוכמו, אם נגיע לכלל דיון, במשא ומתן ארוך, לעתים מייגע, אבל מלא מוטיבציה מצד האמריקנים, כמו שהסביר ראש צוות הבית הלבן, רם עמנואל, שהודיע שארה"ב לא תסתפק בפחות מסיום הסכסוך בין ישראל לסוריה והפלסטינים.
אלא שכל מי שחי כאן, וגם מי שחי שם בחדר הסגלגל, יודע שאין שום סיכוי שאפילו חלק קטן מזה יתגשם. נתניהו לא מאמין בשתי מדינות לשני עמים, והוא לא יכול אפילו לבדוק את הנושא באופן רציני, כי ליברמן יושב לו על הווריד, כפי שהבטיח שיעשה.
במצב הקואליציה הנוכחית, למרות נוכחותו של אהוד ברק, שתומך בשתי מדינות, אין לנתניהו אפילו את הפריווילגיה לומר, כמו שרון, שדברים שרואים משם לא רואים מכאן. בוחריו יכולים להיות רגועים. הוא יעמוד בהבטחות שלו. הוא לא יילך על שתי מדינות לשני עמים.
וזה אומר שלא יהיה כלום. כי אין משהו אחר. המסקנה היא שלא יהיה פינוי התנחלויות והחזרת שטחים בגדה, ולא נרד מרמת הגולן. נמשיך לדשדש לנו בחדווה בביצה ההולכת ומעמיקה של יחסינו עם הפלשתינים, ממש כמו שאנחנו מדשדשים בערימות הזבל שמקיפות את אתרי הפיקניק שלנו.
דשדוש בזבל הוא שמינו השני. רק תנו להמשיך. אלא שהאמריקנים לא יתנו לכל זה להתרחש מבלי שנשלם על כך מחיר כבד.
הלחצים יגברו, תהיינה סנקציות מסוגים שונים, הפלשתינים יחדשו את הפיגועים, ואנחנו נבוא לעולם ונסביר כמה צדקנו. הנה, אין לנו פרטנר. וככה זה נמשך כבר למעלה מארבעים שנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
