תנו לפלסטינים לסרב
מי יכשיל את היוזמה הערבית. זה המשחק. סיכויי המימוש שואפים לאפס, אך אוי אם ההכשלה תירשם על שמנו
נתוני הרקע קשים. הפלסטינים מפוצלים; בעזה יש שלוחה של איראן והאיסלאם הרדיקלי והחמאס מאיים להשתלט גם על הגדה, לשגר רקטות על נתב"ג ולשתק את ישראל; עסקני תעשיית השקר מקפצים מקמפוס לקמפוס כדי להטיף לחיסול מדינת ישראל, בשם חזון הבלהות של "מדינה אחת"; והאולטרהרציונים מגשי ר מים בשטח את הפתרון של "מדינה אחת".
אלא שלא עבר יום אחד ועמרו מוסא, מזכיר הליגה הערבית, הבהיר שלא היה ולא נברא. אין שינוי. כך שהמשחק האמיתי הוא: מי יכשיל את התוכנית. האם תהיה זו ישראל, או שמא המחלוקת בצד הפלסטיני.
האם יהיו אלה חלק מהמתנחלים שיכתיבו את הסירוב, או שמא הפלסטינים שסירבו עד כה לכל הצעה. האם ההכשלה תירשם על שם איראן ומזימותיה, או על שם הימין הישראלי. סיכויי המימוש במסלול היוזמה הערבית שואפים לאפס. בוודאי שכך אם אין שינוי בעניין הדרישה לחיסול ישראל (הקרויה "זכות שיבה" ). אבל אוי לנו אם ההכשלה תירשם על שמנו. זה יהיה צעד נוסף בחיסול ישראל.
אפשר להניח שלשר החינוך, גדעון סער, לא יהיה זמן רב לקרוא מחקר חדש על לימודי האזרחות. ולכן, כדאי לספר לו על ממצאים מעניינים. אם חשבנו שהאינדוקטרינציה של כוחות הקדמה מצויה רק באוניברסיטאות - טעינו. היא חודרת גם לתוכניות הלימוד במקצוע האזרחות.
מקצוע האזרחות הוא הפוליטי ביותר מבין מקצועות הלימוד. שם מלמדים על יחסי אזרח ושלטון, ועל המתח שיש בין דמוקרר טיה ללאומיות, וכן על הסוגיות הבוערות של משפט ושלטון. למשל, אקטיביזם שיפוטי.
מה מלמדים שם? ד"ר יצחק גייגר הוציא דוח חדש ומרתק, מטעם המכון לאסטרטגיה ציונית, שבדק את ההשפעות הפוליטיות על לימודי האזרחות. הצרות התחילו בשנת 1996 עם דוח קרמניצר. זה אותו מוטה קרמניצר, פרופסור למשפטים, שהיה מועמד לבית המשפט העליון, ואיש פוליטי מאוד.
לקראת הבחירות האחרונות הוא עמד בראש "הוועדה המסדרת", שהציבה את המועמדים החדשים ששולבו ברשימת מרצ לכנסת. הדוח עשוי בצלמו ובדמותו של האיש: "דוח זה מעמעם ערכים ציוניים וקולקטיביסטיים. מאז חיבורו ועד היום הדוח הוא מתווה הדרך לחינוך האזרחי ולמקצוע האזרחות", כותב גייגר.
קרמניצר איננו לבד. בספר "להיות אזרחים ביר שראל" יש פרק על השסע היהודי ערבי. הפרק הזה חובר על ידי
ולא רק בענייני ציונות ולאומיות. בישראל יש ויכוח נוקב על האקטיביזם השיפוטי, ועל המונופול של שופטי בית המשפט העליון בכל הקשור למינוי שופטים. שום מדינה לא אימצה את המודל הישראלי שגורם לעריצות משפטית ושיפוטית, והשיטה הישר ראלית נתונה במחלוקת בין בכירי המשפטנים בישר ראל. אבל כל זה נעלם כאשר מגיעים לספר העיקר רי על לימודי האזרחות, "להיות אזרחים בישראל".
שם יש קביעה חדרמשמעית: "תהליך מינוי השופטים בישראל נחשב כדרך הטובה ביותר להבטיח את איר תלותה של המערכת המשפטית". סליחה?
ייתכן שהמחבר מתכוון לבחירה סלקטיבית של שופטים, כך שכל מי שיש לו עמדה ( " אג' נדה" ) שונה - יהיה חסר סיכוי. עכשיו מתברר שהשיטה אכן מצליחה. מצמרת השיפוט היא מגיעה ללימודי אזרחות. גם כאן יש רק עמדה אחת. אין פתחון פה לעמדות ביקורתיות.
כך מטמטמים את תלמידי ישראל הצעירים באג'ר נדה שתחום המחיה שלה מתחיל במרצ ונגמר בעדאר לה. לתשומת לבו של שר החינוך החדש והנמרץ.
יש כבר 40 אלף פליטים. מאות אלפים יהפכו כאלה בימים הקרובים. רק השבוע נכרתו ראשי שני שור טרים, והוצבו בחוצות העיר. מספר ההרוגים הכולל אינו ידוע. אלה החדשות של השבוע השני לעימות בין צבא פקיסטן לכוחות הטליבאן. הקרב כרגע הוא על העיר מינגורה שבחבל סוואט, המצוי עדיין בשליטת האיסלאמיסטים. עד לפני זמן לא רב היה החבל הזה "שווייץ של פקיסטן", בגלל הנופים המדהימים ואתרי הסקי. לא עוד.
על הרקע הזה, "הניו יורק טיימס" עסק השבוע בתסריטים האפשריים למניעת נפילת נשק גרעיני לידי טרוריסטים. שוב עלה שמו של עבדול קאדיר חאן, שקרוי גם "אבי פצצת האטום הפקיסטנית". הוא כבר מכר ידע חשוב למדינות כגון איראן, צפון-קוריאה ולוב. הוא בצד של האיסלאמיסטים.
הוא נשפט, אך בהיותו יקיר האומה הפקיסטנית, לא נשא בעונש ממשי. ברגע המבחן, הוא יהיה בצד של הטליבאן.
החדשות משדה הקרב בחבל סוואט מעורפלות. אין ניצחון ברור של צבא פקיסטן, והטליבאן עדיין לא ניגף. ולכן, "התסריט הגרוע ביותר, של השתלטות אל-קאעידה והטליבאן על פקיסטן", כבר עולה לדיון בחשובים שבעיתוני העולם. בינתיים אין פתרונות. יש רק דאגות. זו עלולה להיות אופרה אחרת. אופרה שנשמח לוותר עליה.
נא להמתין לטעינת התגובות
