השביתה הזאת מחזקת את כולנו
תחילה, בנאיביות, ביקשתי מעט. לפני שנתיים החלטנו להפסיק לעמוד מנגד - ולהתאגד. מנחה באוניברסיטה הפתוחה במונולוג על ההתאגדות והשביתה
משמרת המחאה מול ביתה של נשיאת האוניברסיטה הפתוחה, בשישי האחרון צילום: שי כהן, כוח לעובדים
כאשר התחלתי להנחות לפני עשור, הייתי סטודנטית לתואר שני, עבדתי במשרת חלקית בחברת הייטק, הייתי רווקה, צעירה ונהניתי ללמד, השכר היה מצוין (במיוחד בהשוואה לשכר המלצרות שהרווחתי זמן קצר קודם לכן קודם). השנים נקפו, התבגרתי, למדתי עוד על עולם העבודה, הפכתי למנחה ותיקה יותר וטובה יותר והדבר לא בא לביטוי בשכרי, ילדתי ילדים והביטחון התעסוקתי הפך לחשוב יותר -ואז בא התסכול.
הבנתי שהנהלות האוניברסיטה הפתוחה בוחרות לא לתגמל אותי באופן התואם את תרומתי למוסד. האוניברסיטה הפתוחה היא האוניברסיטה היחידה בארץ שאין בה יחסי עבודה קיבוציים. סגל ההוראה מועסק בחוזים אישיים ובתנאים מקפחים, הכוללים בין היתר פיטורין מידי סמסטר, כך שעובד אינו יכול לתכנן את עתידו הכלכלי. עובדות בהריון איבדו לא אחת את עבודתן בסמסטר הבא או לתמיד. הרי הסטודנטים לא באים ללמוד אצל ראש מנהל משאבי אנוש או אפילו אצל נשיאת האוניברסיטה. הם גם לא באים בגלל מבנה האוניברסיטה המפואר ברעננה. הסיבה שהם באים היא כדי ללמוד אצלי ואצל חברי.
תחילה, בנאיביות, ביקשתי מעט: שיכירו בי כעובדת, שיזמינו אותי לימי עיון של המחלקה (כשהתקשרתי הפנו אותי למחלקה ליחסי ציבור), שיתנו לי מתנה לחג ויזמינו אותי להרמת כוסית, שיזמינו אותי ליום כיף מחלקתי. אבל הבקשות (שאותן העליתי בכנסים שונים) לא נענו. האוניברסיטה הפתוחה התעקשה לראות בי פילגש - ואילו אני כל כך רציתי חתונה.
לפני שנתיים החלטנו להפסיק לעמוד מנגד. כמה חברים נמרצים, שלהם אני מכירה תודה, החליטו לפעול ולאגד אותנו באמצעות "כוח לעובדים". ביוני היינו לארגון יציג ובאוקטובר, לאחר דחיות, החל המו"מ. לפני מספר חודשים הצטרפתי לפורום שמנהיג את הארגון שלנו.
אנחנו הנציגים, עובדים בלי משרד, בלי תקציב, בשעות הערב, בזמן שהיה אמור להיות מוקדש למשפחתנו. כל הורה יודע מה הרגשתי כשבני בן השנתיים לפת אותי בחוזקה השבוע ואמר לי "אמא (א)סור לך (לע)בוד", או מה הרגשתי אתמול כאשר בת הארבע שלי אמרה "אמא, לא ראיתי אותך המון שעות היום".
ומולנו האוניברסיטה הפתוחה: הנהלה שבחרה לשכור דווקא משרד עורכי דין אימתני ולוחמני, שלרשותה תקציב גדול, ואנשים רבים העושים במלאכה תמורת שכר, עם צבא פקידים גדול ויעיל, עם שליטה על צינורות המידע ואמצעי ההסברה ועם ניסיונות להקשות עלינו.
ולמרות זאת הצלחנו. הצלחנו לאגד מאות אנשים. הצלחנו לגרום למערכת להקשיב לנו, להתייחס אלינו. לצערי נאלצנו כחלק מהמשא ומתן לפתוח בשביתה ביום א' האחרון. לא בקלות הצבעתי לטובת צעד דרמטי כזה, אבל השבוע ברור לי שצדקתי.
האוניברסיטה תכיר בכוחנו
קמפוס האוניברסיטה הפתוחה ברעננה צילום: גרי אברמוביץ
כן, יש גם קולות המבקרים אותנו וחולקים עלינו - חלקם קולות מבית של אנשים שאף בחרו להפר שביתה, מעשה שבעיני ראוי לכל גינוי מוסרי. אבל כמו במקרים רבים אחרים, הם
מיעוט קולני. כל אימת שנטען נגדי שאין לנו מנדט אני מחבקת אל ליבי את תמונת ההצבעה באסיפה הכללית בה 99.5 אחוזים מהנוכחים אמרו כן להצעתנו להשבית את האוניברסיטה הפתוחה.
אין לי ספק שהשביתה הזו מחזקת את כולנו. היא תביא את האוניברסיטה הפתוחה לשבת איתנו תוך שהיא מכירה בכוחנו. אין לי ספק שההתאגדות שלנו תוביל למתן תנאי עבודה נאותים המשקפים את תרומתנו הגדולה ואת נאמנותנו ומסירותנו. אין לי ספק שלאחר שוך הסערה נצעד - סגל ההוראה והאוניברסיטה הפתוחה - שלובי זרוע אל השקיעה.
הכותבת מנחה 10 שנים באוניברסיטה הפתוחה, מלמדת ניהול משאבי אנוש, אשת איש, אם לבת ארבע ובן שנתיים, בוגרת תואר ראשון ושני בסוציולוגיה ותואר ראשון במשפטים.
נא להמתין לטעינת התגובות
