בסוף הכל נגמר בכיס של עופר עיני

מסביב לשולחן במלון כפר המכבייה נפל לביבי האסימון: אין כמו יו"ר הסתדרות כדי לסגור עסקת חבילה

רפי רוזנפלד | 11/5/2009 6:02

לשכתו של הממונה על השכר באוצר אינה חדר גדול. בטח לא גדול דיו כדי לאכלס את עוצמת המשא ומתן על עסקת החבילה הנרקמת בין ההסתדרות לממשלה. אין שם אפילו שולחן ישיבות. אז הממונה אילן לוין אירח את עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, ואת אורי יוגב, נציגו של ראש הממשלה למשא ומתן. אלה היו השחקנים הקבועים. פה ושם הצטרפו רמי בלינקוב, ראש אגף התקציבים, ומנכ"ל האוצר ירום אריאב. לרגע נכנס פנימה גם פואד.

הם היו אמורים להתכנס מסביב לשולחן עגול, למרות שהשולחן שהיה מתאים שם יותר הוא שולחן משולש: מצד אחד האוצר, מצד שני ההסתדרות, ומצדו של בנימין נתניהו, אורי יוגב. האינטרסים מדלגים כל הזמן מצד לצד.

הדיון על סעיף 29 לחוק יסודות התקציב הוא דוגמה מצוינת לכך. עיני פותח ומציע לבטל את הסעיף, המאפשר לאוצר לפקח ולאכוף את חריגות השכר במגזר הציבורי. יוגב לא מתנגד. אנשי האוצר משפשפים את עיניהם ולא מאמינים. במחי הצעה אחת של עיני ואי התנגדות של יוגב עלולים מיליארדים להימחק מתקציב המדינה.

שני דברים אפשר ללמוד מהמשחק הזה: האחד - שנציגו של ראש הממשלה ואנשי האוצר לא תמיד רואים את הדברים עין בעין. והשני, אולי דרמטי יותר - עיני מרגיש חזק מאוד על הסוס. המשא ומתן הזה הוא דז'ה-וו לימים שעיני סגר מול יוגב את ההסכם הקואליציוני בין העבודה לליכוד. יום לפני שנחתם ההסכם נפוצה שמועה שנתניהו הציע לעיני לשמש שר האוצר. אין סיכוי, אמרו כולם. לא מסיבות האידאולוגיות, אלא כי אצל ביבי במפלגה החלה מיני אינתיפאדה לאחר שיקירי אנשיו נותרו ללא תיקים.

גזירות, גזרים וחוק ההסדרים

בסביבתו של נתניהו מיהרו להכחיש. אצל עיני בלשכה לא אישרו, אבל גם לא הכחישו. מה רע שהסיפור הזה יסתובב? האם הייתה הצעה כזו? סביר להניח שלא, אבל אז, מסביב לאותו שולחן במלון כפר המכבייה, שבו נרקם ההסכם הקואליציוני בין עופר עיני לאורי יוגב, נפל לביבי האסימון. אין כמו יו"ר הסתדרות שמבין עניין כדי לסגור עסקה. כשאפשר לסגור עם איש אחד תוכנית כלכלית + עסקת חבילה + תקציב לשנתיים, מי בכלל צריך את כל השאר: את השותפים הקואליציוניים, את הוועדים הגדולים, את דעת הקהל? ממילא כולם יתיישרו לימין של יו"ר ההסתדרות.

עיני עצמו מביא כנדוניה גם את התעשיינים. אחרי המשא ומתן הקואליציוני מרובה המשתתפים גילה ביבי את עוצמתו של עיני: איש אחד, משא ומתן אחד. יהיה קשה, אבל זו כבר בעיה של אורי יוגב - לא שלו.

ייאמר לזכותו של עיני שהוא לא השתנה. עם אותם רעיונות שהוא הגיע ללשכת שר האוצר הקודם ונשלח משם כלעומת

שבא - הוא מגיע בימים אלה לאוצר: שולחן עגול ושיתוף בהחלטות הכלכליות. לנתניהו אין בעיה לספק לו זאת. אני משתף כל כך הרבה נטולי תיקים ונטולי סחורה, חושב לעצמו ביבי, מה אכפת לי לצרף עוד אחד. ועוד כזה שמספק את הסחורה.

הבעיה היא שבמשא ומתן הזה מרכיבים הצדדים משקפיים שונים. אנשי האוצר מגיעים עם המספרים שלהם: גזירות תמורת הקפאת שכר. עיני יודע כי בסופו של דבר גם הוא צריך לצאת מהחדר עם מספרים, אבל עבורו הדרך לא פחות חשובה מהתוצאה: הוא לא רוצה עוד משא ומתן של גזירות וגזרים בחוק ההסדרים. הוא מבין היטב את מה שמבין ביבי. הוא שווה לשקט הקואליציוני הרבה יותר מעסקת החבילה.

עיני, כמו גם ביבי, שומע את משק כנפי ההיסטוריה. קולותיו מגיעים מכל עבר: מהמשבר הכלכלי, מהאכזבה מהקפיטליזם, ומהאפשרות לעצב מחדש את תפיסת העולם הכלכלית-חברתית בישראל. והוא לא מתכוון לוותר על ההזדמנות הנדירה הזו.