אובמה לא יסתפק ברטוריקה של ביבי
כל מה שנתניהו עשה עד כה מוכיח שכלום לא השתנה. זה אותו נתניהו שממשל קלינטון דחה בקדנציה הקודמת שלו
חוקרי תקשורת שניתחו בדיעבד את העימות (למשל, תמר ליבס ושושנה בלום קולקה), אבחנו את סוד הצלחתו של נתניהו: הוא שם לב בעיקר לאריזה, לאופן הופעתו, לקצב תשובותיו, ופחות לתוכן ולמהות. בעוד שפרס ענה לשאלות המנחה, מתחרהו התעלם מהן ודקלם את המסרים שהכין מראש.
מי שהכיר את המתמודד הצעיר, לא הופתע: בתפקידיו הציבוריים הקודמים הוא נודע כמי שמתאמן בביתו (או בבית המלון) מול המראה לקראת ריאיונות בטלוויזיה, כשהוא שם את הדגש על הופעתו החיצונית, על נימת קולו, על ארשת פניו.
כהונתו הראשונה בראשות הממשלה לימדה את נתניהו, בדרך כואבת, שברגעי האמת האיפור נמס והמסכה נופלת. הוא סיים אותה במפלה צורבת (לאהוד ברק) כשהוא מותיר אחריו ציבור גדול מאוכזב מתפקודו ותוהה על כישוריו הפוליטיים ועל חושיו הציבוריים (פתיחת מנהרת הכותל, פרשת בר און, חברון, כישלון ההתנקשות בחאלד משעל, משברים קואליציוניים חוזרים ונשנים, שערוריות שנסבו על ההתנהלות האישית שלו ושל רעייתו).
אחת ההשגות המרכזיות על ביצועיו של נתניהו בראשות הממשלה בשנים 1999-1996 נסבה על אי הצלחתו לקיים יחסים טובים עם הממשל האמריקאי. חרף הרקע האמריקאי המובהק שלו, לא עלה בידיו לרכוש את ידידותו של הנשיא קלינטון. הבית הלבן הסתייג מעמדתו של נתניהו בעניין הפלסטיני ולא רחש אמון להבטחותיו.
יש להניח שנתניהו נושא את המשקע הזה בצאתו בעוד ימים ספורים למפגש עם הנשיא אובמה. הוא יודע, שהנשיא האמריקאי רואה בו מלכתחילה מדינאי שאמנם רהוט
האיתותים המגיעים מוושינגטון לקראת הביקור אינם מותירים מקום לספק: אובמה וצוותו חושדים בנתניהו שהוא מבקש להרוויח זמן כדי לחמוק מהכרעה על עתיד השטחים. הרמזים שלהם מלמדים גם שאין בדעתם להיענות למשאלתו זו: פקידים בכירים, חברי קונגרס וגם סגן הנשיא ג'ון ביידן, הבהירו כי הממשל מצפה מנתניהו לצעדי פיוס ממשיים מול הפלסטינים ולהתנעה מעשית של מהלך שיוביל לכינונן של שתי מדינות.
הבית הלבן שוב לא יסתפק בהצהרת כוונות חיוביות ובהכרזות חגיגיות על נכונות "לפתוח במשא ומתן ללא דיחוי וללא תנאים מוקדמים". וגם אם צפוי שהמפגש הראשון לא יסתיים בעימות גלוי, נתניהו טועה אם הוא ממשיך להאמין שרטוריקה מלוטשת וגינונים יעשו את המלאכה גם הפעם.
לא זו בלבד שמול ישראל ניצב עתה ממשל אמריקאי צעיר, דעתני וחדשני, אלא שתפקודו של נתניהו עד כה, בכהונתו השנייה בראשות הממשלה, מאשש את האבחנה שזה אותו נתניהו מלפני עשר שנים.
די להתבונן על חלוקת התיקים בממשלתו, על הסתירה האידיאולוגית הגלומה בהרכב הקואליציה, על תהליך קבלת ההחלטות על תקציב המדינה, על התנהלותו מול עמיתיו השרים ומול הפקידות הבכירה כדי להשתכנע שחוזרים ובאים ימי התזזית של 1996-1999. שום נאום מצוחצח ומשל מסבר אוזניים לא יכסו על המהומה הפנימית.
נא להמתין לטעינת התגובות
